על שולחן הניתוחים: מרצ ויו"ר חיים אורון
בגלל התמיכה במלחמה, בגלל נטישת הנשים, בגלל אובדן הדרך. שלושה אנשי מרצ מסבירים מתי המפלגה הפנתה להם את גבה
דיברנו עם המשפטנית אורית קמיר, עם דובר המפלגה לשעבר רועי ילין ועם הפרופסור לחינוך יוסי יונה. שלושה אנשים, בוחרים פוטנציאליים של מרצ, מסבירים למה המפלגה התרסקה, לדעתם, על מה הם רותחים ולמה הפנו לה גב.
בנובמבר האחרון כתבה המשפטנית אורית קמיר בבלוג שלה רשימה שכותרתה: "גוש השמאל החדש של מרצ-סוף סוף גבר גבר". היא פתחה אותה בברכת "מזל טוב" סרקסטית לחיים אורון. "סוף סוף בונה לעצמו אורון 'מועצת חכמי תורה' " על טוהרת הגבריות", היא כתבה אז. "כי בשמאל, כידוע, אין פעילות שטח, נשים בשחור, עורכות דין, סופרות".
את הרשימה היא סיימה בהמלצה "מכיוון שמרצ נתנה גט כריתות לנשים, אז בהחלט הגיוני להצביע ציפי לבני, לפחות היא אישה". טיעוניה של קמיר רק התחזקו בעקבות הבחירות. "בואי ניזכר איך מרצ התחילה-כשילוב של שתי תנועות, שאחת מהן, רצ, הכניסה לכנסת את הפמיניסטית הרדיקלית מרשה פרידמן, במקום השני ולא במקום ה-20. זה היה לפני 35 שנה.
"האג'נדה של מרשה פרידמן דיברה על מעון לנשים מוכות בתקופה שבה דיבור על גברים יהודים מכים נשים יהודיות נתפס כתקיעת סכין בגב האומה. ועם האג'נדה הזאת המפלגה נכנסה לכנסת. "מה שקרה במשך הזמן הוא שמרצ המשיכה לקחת לעצמה את המוניטין, אבל הפסיקה לתת לו כיסוי.
"הם השאירו לזהבה גלאון לעשות את העבודה הרדיקלית
"האג'נדה הפמיניסטית שאיתה התחילו נדחקה לשוליים, וזהבה הפכה להיות עלה תאנה. "אבל יש רגע שלנשים נמאס שתופסים אותן כמובן מאליו, והן לא רצו יותר להיות בכיס של אף אחד. מי שרצה שמאל אמיתי הלך על חד"ש, ומי שרצה אג'נדה פמיניסטית בלי כעס, הצביע לבני.
"בדרך לנחמדות המיינסטרימית, מרצ שכחה לדבר על מה שבאמת חשוב: נישואים אזרחיים, משרד הדתות, ביטול הרבנות הצבאית, ביטול גיורים על ידי הרבנות, שלא לדבר על רווחה וסוציאליזם, אוכלוסיות שלמות שנמחקות ומיסוי. הייתה להם אג'נדה בת שנים, אך הם הפסיקו להשתמש בה.
"מכרו לנו שג'ומס איש טוב, אבל הציבור של מרצ מחפש משהו אחר. וברגע שהאנשים שומעים שהקול שלהם הוא הקול של שאר המפלגות, הם אומרים לעצמם:'אם ככה, אז כבר עדיף לי להשתתף במשחק האמיתי'".
"מרצ בגדה בשליחותה, והשיא היה התמיכה במלחמה. כל זה קרה בגלל התפיסה של ג'ומס שיאהבו אותנו יותר אם נפסיק לעצבן'. לא הייתה לי בעיה שבגיל 15 קראו לי נוער אש"ף, אבל יש לי בעיה להשתייך בגיל 34 למפלגה שלא אומרת שום דבר.
"כשמרצ קמה ב-1992, הרוח השלטת בה הייתה הרוח של רץ, שממנה הגיעו שולה אלוני, יוסי שריד וזהבה גלאון. זאת הייתה תנועה לא ממסדית, קצת אנרכיסטית, חצופה, שאהבה לשחוט פרות קדושות. במשך הזמן מפ"ם, המרכיב השני בחבילה, השתלטה עליה.
"מפ"ם היא תנועה ממוסדת, מיושבת, כבדה ועייפה, שהמאפיינים השמרניים שלה מבוססים על הקיבוצים. אנשים זזו באי נוחות בכל פעם שדיברנו על פשעי מלחמה, על סרבנים, על עובדים זרים או על הומואים. זה לא התאים להם. הם בנו את מרצ בדמותם והעמידו בראשם את ג'ומס, חבר כנסת אלמוני עם טמפרמנט של מפ"ם ההיסטורית.
"הם לא ניסו לפרוץ לקהל רוסי, לא הושיטו יד למזרחיים, התנגדו לעתירה לפרסום עדויות וינוגרד כדי לתת לציבור לחשוב לבד, התנתקו מרופאים לזכויות אדם, מחסום וואטש וארגוני הסחר והזנות. מרצ התאבדה ביום שבחרה את ג'ומס לעמוד בראשה ולא את זהבה, כי במקום לבחור את האידאולוגיה השמאלנית, הבועטת, הרדיקלית והקצת חתרנית, הם בחרו במרכז לא מעצבן מתחנף ושמרני, והתוצאות הרי ידועות: הציון שלוש".
"זו הסיבה למפלת מרצ בבחירות האחרונות: במהותה, מרצ זו תנועה של אופוזיציה, של מיעוט, של עקרונות, של אג'נדה שאותה היא מציגה לפני הציבור. ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו. הקריסה הגיעה ברגע שהמפלגה התחילה להתחנף לציבור.
"זה התחיל עם ההתנתקות החד-צדדית מגוש קטיף, כשיוסי ביילין ניסה להוביל מהלך של התנגדות וחיים אורון לחץ לשנות את עמדתה של מרצ, כדי שהמפלגה תנהה אחר הציבור שרצה התנתקות. המשחק של מרצ לנטוש את האג'נדה העקרונית ולפעול באופן אלקטורלי הביא לפשיטת הרגל שלה. לעומת אורון ישנה זהבה גלאון, שהייתה בעמדת מיעוט כשהשמיעה קול גינוי נגד המלחמה.
"היה לה קול עקבי, עקרוני וחד-משמעי. וזאת הסיבה שגם לא אוהבים אותה, כי היא אישה וכי היא עקרונית. לציבור אין נשימה לעמדות הומניטריות כמו שלה. הוא נמצא בשלב מתקדם במאבק אתני שבטי, ולכן גם שוביניסטי, מול הפלסטינים, ולכן הוא לא יכול לקבל את הקול של גלאון.
"הביטוי הכי מכוער של ליברמן, 'בלי נאמנות אין אזרחות', זיהה את המומנטום הזה ורכב על הגל. כפי שבתקופה של האנטישמיות הכריז סארטר 'אני יהודי', כך, מאותו מקום, החלטתי אני להצביע הפעם לחד"ש. בזמן של עליהום כזה על הפלסטינים, בנוסף לפלישה המאסיבית, אני מצביע בשבילם.
"למה לי היום להצביע מרצ, אם היא משתרכת אחר ההתלהמות הלאומית? במקום הזה אין לה זכות קיום כי המשבצת הזאת כבר תפוסה. אילו הייתה נשארת עם העקרונות שלה, מקבלת חמישה-שישה מנדטים, שומרת על חוט השדרה המוסרי ועל הקהל העקרוני שלה-הייתי מצביע בשבילה. במקום זה מרצ גם מכרה דגים באושים וגם סולקה מהעיר".
נא להמתין לטעינת התגובות
