עסקת שליט: הסכם יקר מדי
טרם שמעתי נימוק אחד משכנע שמצדיק שחרורו של גלעד שליט תמורת המחיר האסטרונומי שלו
יהיו קצת חגיגות. ואחר כך יתחיל חשבון הנפש. והלוואי שרק חשבון נפש. זה עלול להיות בעיקר חשבון דמים. ההסתברות אומרת שזה יהיה העיקר. זה לא יקרה מיד, אבל זה יקרה. כי זה מה שקרה בעבר. כי זה מה שקורה כאשר מאות אנשי טרור עם מוטיבציה מיוחדת חוזרים לשטח.
אולמרט לא יהיה הראשון. זה כבר קרה לממשלת בגין, בשנת 1983, בעסקת ג'יבריל הראשונה שהובילה לשחרור 4,765 מחבלים תמורת שישה חיילים. עברו עוד שנתיים. בעסקת ג'יבריל השנייה 1985, הוחזרו לישראל שלושה חיילים תמורת 1,150 מחבלים, ביניהם קוזו אוקמטו ואחמד יאסין. בשנת 2003 שוחררו 400 מחבלים תמורת אזרח ישראלי אחד, אלחנן טננבוים, סוחר סמים שהסתבך בחובות ונחטף ללבנון.
בכל המקרים ההצגה חוזרת על עצמה. המשפחות לוחצות, הציבור מצטרף, ואולי זה לא הציבור, אלא בעיקר התקשורת, והממשלה נשברת. איך זה קורה? יש סיסמה קבועה שמשודרת לראשינו: "יש צורך בהכרעה קשה". בוודאי. אבל משום מה, הכרעה קשה היא תמיד לכיוון אחד. רק אחד.
יש עוד הכרעות קשות. למשל, הכרעה על מבצע מיוחד. ייתכן שזה בלתי אפשרי. אבל בין שחרור סיטונאי של מחבלים לפעולת שחרור, אפשר להניח שההכרעה הקשה היא דווקא על פעולה. ויש עוד הכרעה קשה. למשל, החלטה על כך שמדובר במחיר שרק יפגע באינטרס הישראלי. זו בהחלט הכרעה קשה מנשוא. אבל ייתכן שהיא זו המתבקשת.
אלא שאצלנו מציבים לפני שרי הממשלה את המבחן העליון של "הכרעה קשה". או אז, הם חייבים להוכיח לנו שהם מסוגלים לקבל אותה. קשה להם. הם מתייסרים. אבל תסמכו על התקשורת שלנו. כשהיא רוצה, היא יודעת להשיג את מבוקשה. אל נא תגידו שאין לה השפעה. במקרים הללו היא מגיעה לשיא
זה בסדר שחסון לוחצת. הרי אנחנו בעידן האג'נדה, וכל מגיש, מראיין, מנחה, הוא גם דעתן ויועץ. מה שלא בסדר הוא, שיש איזה היפוך בין מה שמשדרת התקשורת - במה שקרוב מאוד לאחידות דעים - לבין התפלגות הדעות בציבור.
אם היינו יודעים שהעסקה הזאת מעניקה לנו קצת מנוחה - ניחא. אבל אנחנו הרי יודעים בדיוק מה יקרה. משום שעם האוכל בא התיאבון. זה לא רק מאות מחבלים שהולכים לתגבר את תאי הטרור. זה גם המחיר המדהים של העסקה. עם מחיר כזה, חמאס יעשה כל ניסיון, ויהיו הרבה, כדי להגיע לחטיפה הבאה.
המחיר שישראל מוכנה לשלם הוא זריקת עידוד. כל חייל ישראלי יהפוך למטרה לחטיפה בגלל מחיר העסקה. מדובר גם בניצחון מוראלי. היה מבצע צבאי. החמאס, לפי מה שסיפרו לנו, היה אמור לרדת על ברכיו ולהתחנן לאיזו תשועה. אבל מתברר ששום דבר לא קרה כלום.
חמאס נותר איתן כשהיה. גם רקטות על ישראל, גם מחיר מוגזם לשחרור שליט, גם המשך הזרמת כספים לרצועה, והרשימה עוד ארוכה. ישראל יורדת על ברכיה. חמאס עומד לרשום לעצמו עוד הישג אדיר, שלא יהיה רק תעמולתי.
העסקה הנוכחית, זו שהולכת ומתגבשת, נולדה בחטא העסקאות הקודמות. כל מי שעיניו בראשו יודע שמדובר במקח טעות. אבל זה יקרה. הרי הממשלה שלנו חייבת להוכיח שהיא מסוגלת לקבל "הכרעה קשה". זה מה שהתקשורת ביקשה. זו גם תהיה ההחלטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
