השיטה שוב אשמה
את זהות רה"מ הבא עדיין איננו יודעים, אבל דווקא בשל כך על דבר אחד כמעט כולם מסכימים: שיטת הבחירות הקיימת היא המפסידה הגדולה
"ישנם פגמים רבים בשיטת הבחירות הנוכחית", מסביר פרופ' גיורא גולדברג מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, שמתמחה בחקר בחירות והצבעה. "הפגם המרכזי הוא ירידה עצומה ביכולת של ראש הממשלה לממש מדיניות שלטונית. השרים וחברי הכנסת עסוקים כל העת בהבטחת קיומה של הקואליציה והם אינם ממלאים את תפקידיהם הפרלמנטריים. במקום לפקח על פעילות הרשות המבצעת, הם עושים את ההיפך ומגנים על השרים 'שלהם'".
גולדברג מסביר מסביר את הסכנות הטמונות בהיעדר משילות. "נכנסים לחלל גופים אחרים כמו התאגידים הכלכליים, אמצעי התקשורת, קבוצות אינטרס ורבות אחרות", הוא מציין, "יש בכך משום פגיעה אנושה במשטר הדמוקרטי".
ומי מרוויח מהיעדר היכולת? המפלגות הקטנות, שבשיטה הנוכחית, אוחזות בידן כוח לא מבוטל כאשר באים לבנות קואליצייה, ומפעילות לעתים קרובות מדי סחטנות פוליטית.
"בישראל, מרגע שחבר כנסת הצליח לקנות מקבלני הקולות והמכערים את מקומו בתוך
מפלגה, הם הבוסים שלו ורק להם הוא מחויב", נכתב במצע מפלגת "הישראלים", ששמה לה למטרה לשנות את שיטת הבחירות, אך לא עברה את אחוז החסימה. "הוא יכול לשבת בבית ולקבל שכר או ללכת ולעשות עסקים בקפריסין. הוא לא חייב לבוחרים של המפלגה שום דבר ואין שום דרך לעקוב אחרי מעשיו או להיפטר ממנו. אנחנו לא מצביעים לאנשים - אנחנו מצביעים למפלגות. וזאת כל הבעיה של המדינה. נקודה. כולנו יודעים שלא משנה למי נצביע, המצב יישאר אותו דבר".
בראש הרשימה הזו עומד פרופ' גדעון דורון, מומחה למדיניות ציבורית מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. "מעבר לזה שכשאני בוחר בציפי לבני, אני גם מצביע למס' 15 ברשימה שלה, שאולי אני לא רוצה אותו", הוא אומר, "אני מקבל מועמדים לא מוכרים שמקבלים הנחיות ממרכז המפלגה או ממנהיגיה".
דורון גם קובל על היעדר רקע מקצועי באיוש תפקידים. "במקום לקחת לתפקיד אנשים בעלי ניסיון בתחום, עד שהשר הנכנס מבין את העבודה, הוא כבר מסיים את תפקידו, מה שבינתיים נותן למנגנון הפקידות
מפלגת הישראלים הבטיחה להתפרק ביום שתשונה שיטת הבחירה. המודל שהם הציעו הוא פשוט: ראשית, מעבר לבחירות אזוריות במקום אלה הארציות שקיימות כיום. הרציונל העומד מאחורי זה מדבר על החזרת הריבונות למי שאמור להיות בעליה מלכתחילה - הלוא הוא הציבור שיבחר את נציגו לאזור מסוים, כמו בשיטת האלקטורים האמריקנית.
"אנחנו המדינה היחידה מלבד סלובקיה שנוקטת שיטת בחירות ברשימה ארצית", דורון מתרעם, "אם אני אבחר לאזור שלי אני אבחר מישהו לפי העמדות הפוליטיות שלו. כדי לנצח בבחירות הוא חייב לבנות קואליציה של כל מיני אנשים, וזה גם מה שמעלים את המפלגות הקטנות - כי רק נציג אחד נבחר מכל אזור. אני לא מאמין בהעלאת אחוז החסימה כדי להיפטר מהן. פוליטיקאי שירצה להיבחר אזורית יצטרך להוכיח את עצמו, להראות קבלות כל הזמן. זה לא פוליטיקאי שנבחר על ידי חברי מרכז מתוך האינטרסים שלהם".
תיתכן גם בעיה, כמו בבחירות הקודמות בארצות הברית, בשל העובדה שבכל אזור נבחר רק נציג אחד - מפלגה שמועמדיה יזכו לאחוזים רבים יכולה לא להיות מיוצגת כראוי.
"אדם בשם אהרון נתן המציא שיטה לפיה הארץ תחולק ל-90 אזורים, ו-30 המושבים האחרים יחולקו בשיטה היחסית בין אלה שלא נבחרו וכך כולם יבואו לידי ייצוג".
ביקורת נוספת על השיטה מדברת על כך שחלוקה לאזורים לעולם תהיה נתונה למניפולציות מצד הגוף שאחראי על החלוקה (למשל: לחלק את אזור הגליל לשני חלקים שבשניהם רוב יהודי). דורון מדבר על חלוקה שתהיה מוסכמת ושוויונית כככל האפשר.
שיטת בחירות נוספת היא זו של המרכז הישראלי לדמוקרטיה ונשיאו אריק כרמון, שמטרתה לבסס יציבות שלטונית, ולחזק את המפלגות הגדולות על ידי החלשת המפלגות הקטנות שייאלצו, לחבור לאלה הגדולות. כרמון מציע להעלות את אחוז החסימה עד לארבעה אחוזים, להכניס תיקון בחוק יסוד, לפיו ראש הממשלה יהיה זה שעמד בראש המפלגה שקיבלה הכי הרבה קולות ולהכניס איזון לשיטת הבחירות כך שחצי מחברי הכנסת ייבחרו בשיטה אזורית וחצי בשיטה הארצית הרגילה.
שיטה זו זכתה לביקורת רבה. העלאת אחוז החסימה, כך נטען, לא באמת תחליש את המפלגות הקטנות שימצאו את הדרך למפלגות הגדולות. דורון גם מבקר את השיטה ותוהה: "אם עכשיו יוטל על לבני להרכיב את הממשלה - האם יש לה קואליציה? אין לה בסיס פרלמנטרי. איך היא תעביר החלטות, תבצע מדיניות?"
הצעה דומה הוביל חבר הכנסת פרופ' מנחם בן ששון ממפלגת קדימה, שניסה להגיע לרפורמה בשיטת הממשל כולה. על פי הצעתו, ראש הסיעה הגדולה יהיה זה שירכיב את הממשלה, בדומה להצעה של כרמון, וכן מחצית מחברי הכנסת ייבחרו בבחירות אזוריות כשהחצי השני יהווה פיצוי למפלגות שלא נכנסו ויחולק בבחירות כלליות רגילות. מעבר לכך, מדברת ההצעה על הפעלת "החוק הנורבגי" לפיו חברי הממשלה יתפטרו מכנסת ומספר שרי הממשלה יירד ל-18, כמו שהופיע ב"חוק יסוד: הממשלה", לפני ששונה על ידי ברק.
העלאת אחוז החסימה לא תחסל את המפלגות הקטנות, הם ימצאו דרך אחרת להיכנס.
"שכחנו שהליכוד, למשל, מורכב מליברלים, מאנשי תנועת החרות ועוד. הם התרגלו איש לרעהו וגם אנחנו התרגלנו שהיום הם מפלגה גדולה אחת".
השיטה המוכרת ביותר שהוצעה היא השיטה הנשיאותית, שקודמה על ידי אביגדור ליברמן, על פי הדגם של ארצות הברית, אך תוך התאמה למציאות הישראלית.
"המשא ומתן עם המפלגות הקטנות גורם לאי יציבות", אומר ח"כ דוד רותם "מישראל ביתנו", "ולכן הדבר הבסיסי הוא קודם כל להעלות את אחוז החסימה וכך יתגבשו גושי מפלגות גדולים".
ההצעה מדברת על בחירה בשני פתקים והחלת רוב גדול בהרבה לצורך הצבעת אי אמון בממשלה. גם התוכנית של ליברמן מדברת על ממשלת מומחים. "הם יגישו תוכניות ארוכות טווח ולא יצטרכו כל יום לחזור בהם כי יפחדו שיפילו אותם", מסביר רותם.
אתה לא חושב שזה נותן כוח גדול מדי לרשות המבצעת?
"אומרים את זה כל הזמן. הכנסת היא זו שמעבירה תקציב לממשלה - אם הממשלה לא עובדת כמו שצריך הכנסת לא תאשר את התקציב ובהסכמה גדולה יהיה אפשר להפיל את הממשלה".
"מדובר ברעה חולה", אומר כרמון על השיטה הנשיאותית, "משטר נשיאותי יפגע באושיות הדמוקרטיה ולא יפתור את הבעיה ובחירה בשני פתקים היא בעייתית במיוחד כי ראינו איך מתרסקות המפלגות הגדולות כשראש הממשלה עסוק כל הזמן בבניית קואליציות".
גם בן ששון מתנגד לה. "השיטה הנשיאותית לא תיתן ביטוי למגוון דעות. אין מה לעשות, אנחנו חברה שסועה ורב-גונית ואם השסע לא יבוא לידי תרגום ברמה הפרלמנטרית - הוא יעבור לרחוב".
"מגוון דעות", רותם מסביר, "הוא משתק ופוגע במשילות", וגולדברג מוסיף כי "השיטה הפרלמנטרית יכולה אולי להתאים למדינות דוגמת אנגליה, שבה קיימת תרבות פוליטית שביסודה כבוד הדדי, הגינות ונכונות לפשרה. במזרח התיכון שוררת תרבות כוחנית וחסרת הגינות כך ששיטה 'בריטית' מתאימה להם ולא לנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
