תשדירים של 'מספיק בקושי'
מחסור חמור ביצירתיות, היעדר אסטרטגיה ואיכויות הפקה דלות במיוחד. משהו רע קורה בתשדירי הבחירות שמאלצים אותנו לבלוע
קמפיין מפלגת העבודה הוא ההחמצה הכי גדולה של מערכת הבחירות הזאת. במקום אסטרטגיה חכמה שממנפת את החוזק המובהק של ברק כשר מלחמה מוצלחת ו"צודקת", מגישים לנו גימיקים בהפוך על הפוך על האופי של האיש. למה להמשיך ולשכנע אותנו שהוא מנהיג אחרי שהמלחמה הוכיחה שהוא כזה?
הישורת האחרונה של הקמפיין הייתה צריכה לארוז לנו יפה יפה את כל מעלותיו, כפי שבאו לידי ביטוי במערכה הצבאית, ולתת להן כותרת. בשלב הזה מנהלי הקמפיין של העבודה היו צריכים לוותר על המגניבות הפרסומית, לטובת אמירות שפוגעות ישר בלאומיות המפעמת של ימי פוסט עופרת יצוקה. מר ביטחון בסרבל הלבן מעל כנף מטוס סבנה, החייל המעוטר ביותר בצה"ל, היה עושה את העבודה הרבה יותר טוב מכל מאפר שהוא אולי מאפרת, קבלן שיפוצים או מוסכניק. במקרה של מפלגת העבודה הקמפיין מסיג לאחור את היתרונות המובהקים שהמציאות של השבועות האחרונים העניקה לאהוד ברק.
קדימה ניהלה לאורך כל מערכת הבחירות הזאת קמפיין שלא החליט מה בדיוק הוא רוצה להגיד. אם בתחילה קשה היה לצקת תוכן למנהיגות האחרת של לבני, באה המלחמה בדרום ושמטה את עצם המנהיגות מתחת לרגליה של ציפי. בשלב הזה כבר היה צריך להוכיח קודם כל שהיא מנהיגה. רק מנהיגה. הטקטיקה שנבחרה היא פטפטת בלתי נדלית וניסיון לייצר מנהיגות ממילים.
פתיחת קמפיין הבחירות של מפלגת קדימה צילום: ראובן קסטרו
בדומה לקמפיין השקה של יוגורט חדש בסופר הקרוב, ציפי הגישה עצמה לטעימות לכל עובר אורח. וכשהיוגורט הוא רק יוגורט, צריך עבור למתקפה על היריב. ובקדימה יודעים לצאת למתקפה. תשדיר הנגטיב של קדימה נגד ביבי חזק. הוא לוקח את סוגיית "מי היית רוצה שיענה לטלפון האדום בשלוש לפנות בוקר?" צעד אחד קדימה, ומבקש לגעת בפחדים הכי קמאיים שלנו. הכפתור האדום. זה ביחד עם ה"היידה ביבי" מרמז לפחד קמאי אחר שלנו –שרה.
אבל מתברר שאנחנו כבר לא ממש מתרגשים, לא מרמיזות לנשק הנורא מכל ולא מההכנסות לשרה. וחוץ מזה, קדימה כבר עשו שימוש בנשק הזה. קמפיין האוטובוסים שלהם "ביבי, אני לא מאמין לו" לא עשה את העבודה לפני המלחמה ואין שום סיבה שהוא יעשה אותה היום. זה השלב שצריך להוציא את מופז ודיכטר מהארון.
בליכוד שכחו את הנבחרת; מרצ מזדקנת
אם בליכוד רוצים לעלות ליתרון יותר משמעותי על קדימה צריך לעשות שימוש יותר מאסיבי בגלקטיקוס. נדמה שבליכוד קצת שכחו בשביל מה הביאו אותם. בגין, מרידור ויעלון הם עדיין שחקני חיזוק שערכם רק עלה מאז ימי הלחימה בדרום. הם גם התשובה המוחצת לקמפיין הנגטיבי של קדימה "היידה לימור (במלעיל), היידה פייגלין".
יו''ר הליכוד בנימין נתניהו ונשות הליכוד צילום: ראובן קסטרו
"היידה בגין" הולך פחות טוב. בקדימה מנסים לפגוע בבטן הרכה של הליכוד והכוכבים של ביבי הם באמת עופרת יצוקה. הליכוד נגרר לנגטיב נגד ציפי לבני וזו טעות. התעלמות מלבני תהיה יותר אפקטיבית.
ואי אפשר שלא להתייחס לקמפיין המופלא של ליברמן, שנשען כל כולו על האיש שהוא גם המפלגה. הפרסונה הפוליטית והקריירה שהיא ניהלה לאורך השנים מצדיקה יותר מכל קמפיין סוליסטי, שהחל כבר בנובמבר 2008 כשישראל ביתנו התמודדה במערכת הבחירות המוניציפאלית. כבר אז עלה ליברמן לבדו על שלטי חוצות כאילו אין מפלגה ואין נעליים. אז יצקו לדמותו אמינות ועכשיו המסר. ליברמן גורף קולות בעיקר בשל העובדה שהוא אומר בקול
רם ובעיתוי האפקטיבי ביותר את מה שרבים חשבו עד כה בשקט.
מרצ מנהלת קמפיין שספק אם יעניק לה את מספר המנדטים שיש ברשותה כיום. מפלגה שדיברה תמיד בשם ערכים ועקרונות, הפכה למפלגה שכל מה שיש לה להגיד היום זה – ג'ומס. פרסונה פוליטית חביבה ולא מוכרת, שכתפיה צרות מכדי להביא ולו קול אחד נוסף מעבר לחברים שעוד נותרו בשומר הצעיר.
מרצ מתקלקלת ומזדקנת והופכת עצמה לפחות ופחות רלבנטית. הניסיון לייצר ריב דמים עם ליברמן סטייל ש"ס-שינוי הופך אותה לכמעט הזויה. על רקע ההתלהמות הכללית והלאומיות (שלא לומר לאומנות) המתפרצת, יכולה הייתה מרצ להשמיע קול אחר ולחזור לימים המפוארים של 12 מנדטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
