ברגש, ציפי ברגש
בניגוד ליריבים, נראה שלציפי לבני חשוב יותר שיבינו מה היא אומרת ולמה. גישה כזו, מה לעשות, לא מעוררת רגש. ורגש הוא הגורם מספר אחת בהצבעה
האולם הלא גדול היה מלא, אנשים עמדו במעברים. לבני התקבלה בחום. היא נתנה את תיבת המסרים במלואה - צאו להצביע, אף אחד מהמועמדים האחרים לא השתנה באמת - אבל אפילו פעם אחת לא היו מחיאות כפיים וגם לא קריאות ביניים. הילדים הטובים של הבינתחומי לא מוחאים כפיים ובטח לא עושים רעש כשאדם מבוגר מדבר. מקסימום מקלידים קצת יותר מהר לתוך המחשב.
עד שלבני אמרה את המילה. למען האמת היא לא התחילה: הגיע רגע השאלות, היה זמן בדיוק לשלוש, ובכולן הופיע השם המפורש. הם לא שאלו על קבלת ההחלטות ב"עופרת יצוקה", בטח לא על המצע הכלכלי של מי שרוצה להיות ראש ממשלה בזמן משבר עולמי היסטורי, ולא עניין אותם אם היא כשירה לענות לטלפון בשלוש בבוקר. הם רצו לדעת מה המועמדת מתכוונת לעשות בעניין ש"ס.
אחרי כל התהפוכות שעברה מערכת הבחירות הזו, שבקושי התחילה וכבר הופרעה והופסקה וחזרה כשנותר פחות מחודש, בשבוע האחרון היא חזרה אל המקום שבו מוכרעות בחירות תמיד: אל הבטן.
הבטן המנודה והמודרת של הרוסים ושל שונאי הממסד ומתעבי הערבים, שנושאת את אביגדור ליברמן למעלת מנהיגה של המפלגה השלישית בגודלה בישראל. והבטן שנשאה את אהוד ברק לניצחון ב-1999 ואת שינוי ל-15 מנדטים ב-2003. הבטן של צעירי האמצע, שהאחר שלהם הוא שחור, דתי, מזוקן.
בשבוע אחד, שבו גרם אלי ישי לבנימין נתניהו כאבי בטן קשים, חזר הקהל שצעק לברק "רק לא ש"ס" ולטומי לפיד "ממשלה בלי חרדים" אל המקור שלו. בשבוע וחצי שנותר, לבני בונה על הבטן הזו.
לכו להצביע, היא אמרה, ולו הייתה מקפידה כמו שהקפידו פעם, הייתה אומרת "לכנה להצביע". בקמפיין של קדימה אומרים שהמגזר שהכי מתלבט, שלא החליט אם להצביע בכלל ובעד מי, הוא נשים צעירות. התעוררות הטסטוסטרון של "עופרת יצוקה" לא ממש עושה להן את זה ואין נושא אחר שמושך אותן לקלפי. הדעת נותנת, והסקרים אומרים, שככל ששיעור ההצבעה ביניהן יעלה, כך טוב ללבני.
במובן הזה, ישי עשה עבורה עבודה מצוינת. הודעת הפסילה המוקדמת שלו נתנה אישור בדיעבד לטענה שלה, לפיה ש"ס לא הצטרפה לקואליציה שלה לא מפני שהיא עצמה לא מיומנת פוליטית, ולא בגלל כסף - אלא מפני שרקמה עסקה אפלה עם נתניהו, ומפני שלבני היא אישה.
מכאן הגיע התשדיר שזכה להבלטה באמצע השבוע, שבו נראתה לבני כדמות מטושטשת, שהרקורד שלה נמנה בלשון זכר עד שמתגלות פניה - ונאמר במפורש שאלמלא הייתה אישה, אף אחד לא היה מטיל ספק בכישוריה.
לכן היא אומרת מעל כל במה אפשרית שהעסקה האפלה של ביבי כללה את שדרוג מעמדם של בתי הדין הרבניים בענייני אישות, דבר שמאיים על נשים יותר מכל מגע אחר עם השלטון. לכן יש לה סיכוי, כך מאמינים בקדימה, לעורר בפעם הראשונה רגש של ממש.
בשיח בינאישי לבני עוברת טוב מאוד. ככל שהקהל גדול יותר, כך בולטת יותר הנטייה שלה להתעקש ולהסביר, לגעת בכל נקודה חשובה בעיניה, אפילו במחיר של קהל מתייגע ומאבד פוקוס. זו שאלה טובה, אם אפשרית מנהיגות אזרחית בלי יכולת רטורית מלהיבה. לגנרלים יש מדים ועבר צבאי, אזרחים מובהקים צריכים להלהיב במילים. כמו בגין, כמו אובמה. אי אפשר להלהיב כשאתה מתעקש להסביר ולפרט ולהתווכח על עובדות.
במובן הזה, ההאשמה כלפי לבני שהיא עמומה היא היפוך האמת. אם כבר, היא מפורטת מדי. השבוע ביקשתי, במסגרת כתבה שתוכלו לקרוא ב"סופשבוע", מלבני, מנתניהו ומברק תשובה לגבי עמדה מדינית מסוימת. נתניהו וברק נתנו תשובות באמצעות דובר, מנוסחות בקצרה ומעומעמות היטב. לבני דיברה איתי בעצמה, הסבירה דקות ארוכות, והשאירה לי לנסח מתוך ההסבר את התשובה שתקראו.
יועצים פוליטיים מורטים שערות במקרים כאלה. ללבני, עושה רושם, יותר חשוב שיבינו בדיוק מה היא אומרת ולמה. גישה כזו, מה לעשות, לא מעוררת רגש. ורגש, מה לעשות, הוא הגורם מספר אחת בהצבעה.
ולכן, מה שאירע השבוע ללבני, אם יתפתח למגמה של ממש, עשוי להיות גאולה מיובאת: אם הפער בין הליכוד לקדימה אכן יצטמצם, וזה "אם" גדול מאוד, נזכור את הרגע שבו אלי ישי דיבר, את חיבוק הדוב שהוא וליברמן חיבקו את ביבי. אם זה לא יעזור, שום דבר כבר לא יעזור.
בקדימה אומרים שהקמפיין הנגטיבי נגד ביבי עובד. קשה לדעת אם זה נכון. נתניהו מנהל מערכת בחירות לא סדורה, הרבה יועצים מסתבכים זה ברגליו של זה, הצטופפות בבונקר של מוליך שרק מחכה כבר לשריקת הסיום. גם אם ינצח, כפי שמסתמן עכשיו, ספק אם מישהו יכתוב ספר על הקמפיין הגאוני והמתוכנן לעילא שלו.
ועדיין הוא מוביל בבטחה, נהנה מרוח הזמן ומאלטרנטיבות לא מלהיבות. בכלל, זו מערכת בחירות מבולבלת, שעוד לא התפתחה לגמרי וכבר היא נגמרת. הקסם הישן של הקמפייניסטים דהה, אפילו ג'אנקיז של פוליטיקה לא באמת מתעניינים מה אומר ארתור וכמה אדלר וארד באמת משפיעים.
חוץ מראשי המפלגות, כל שאר הפוליטיקאים מדברים ואף אחד לא שומע. אחרי כל ההו-הא בענייני הנבחרת שמקיפה את נתניהו, החמסה-חמסה של ברק או החבורה המובילה של לבני, תראו לי אחד שיצביע בבחירות האלה בגלל בוגי, מופז או שלי יחימוביץ.
מה שנשאר הוא תגובת הבטן, מפה ומשם, לנוכח מה שמסתמן: נתניהו ראש ממשלה, גוש הימין עובר כרגע 60 מנדטים, ביבי רוצה את העבודה בפנים ואת קדימה בחוץ בממשלה הבאה, אם התחזית הזו תתאמת. לא ברור לכמה אנשים זה באמת גורם לבטן גועשת, אבל הם התקווה של לבני עכשיו.
ברק, שלפי התפיסה המקובלת הוא המועמד המוביל לשר הביטחון של נתניהו, לא יכול להציב את עצמו באמת כאלטרנטיבה. מי שרוצה משקל נגד לישי ולליברמן יכול להגיע עד ג'ומס ומרצ, ויכול לעצור באמצע אצל לבני. לזה, יותר מכל דבר אחר, מכוונת מערכת הבחירות שלה בשבוע וחצי שנותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
