המטושטשים: בורחים מהמציאות בעזה
אם אנחנו כל כך אמיצים, צודקים, טהורים ובטוחים בהומניות המפורסמת שלנו, למה שלא נעמוד באור זרקורי העולם ונספר על זה?
כחייל שהשתתף כנראה גם במבצעים לא נחוצים, פה ושם טשטשתי את עצמי כדי לברוח מהמציאות אבל מעולם לא טושטשתי מטעם הממלכה. עד כה איני יודע דבר על הישגי המלחמה וממדי ההרס והטבח ברצועת עזה, אבל אם קצינים מתבקשים לא להזדהות ולא להצטלם, כנראה משהו נורא בכל זאת התרחש שם.
השבוע הגיש שר הביטחון הצעה להגן על ביטחונם של קצינים וחיילים שהשתתפו במה-שזה-לא-היה בעזה וכעת הם נוסעים לחו"ל להירגע מהמצב. מדינת ישראל, כלומר אתה ואני ואח שלך, תממן את הגנתם של כל הקצינים והפוליטיקאים שייקלעו לתביעות משפטיות באירופה.
המקומות המסוכנים ביותר לקצינים שלא טושטשו הם ספרד, בריטניה, גרמניה ומדינות סקנדינביה. מה שמשאיר להם מעט מאוד מאירופה, שבה ארגונים בינלאומיים למען זכויות האדם התאחדו להגשת תביעות בנושא פשעי מלחמה בבתי משפט כמו בית הדין הבינלאומי בהאג.
אם צה"ל הוא אכן "צבא מוסרי שאין למעלה ממנו", כפי שאמר שר הביטחון בהצעת ההגנה שלו, "צבא שהקפיד לפעול על פי כללי המשפט הבינלאומי והקפיד ככל יכולתו להימנע מפגיעה באזרחים שאינם מעורבים בלחימה", אז ממה יש לנו לפחד?
האם המשפט שסבא שלי אמר פעם - "מי שמפחד סימן שיש לו ממה לפחד" - כבר לא תקף, או שאכן אנחנו מסתירים משהו שראוי לטשטוש וריטוש. "מלחמה הומנית" ו"טוהר הנשק" הם צירופי מילים מטושטשים ואבסורדיים. אין מלחמה אנושית, ונשק שהורג אנשים אינו יכול להיות טהור גם אם יטבלו אותו ברותחין ויכבסו אותו מאה פעם.
בית הדין הבינלאומי בהאג הוא בית דין חשוב שדואג שהצדק ייראה, ושכל העולם יראה אותו. בין השאר נשפט בו סלובודאן מילושביץ' ואף אחד לא ממש היה עצוב כשהוא מת בכלא במהלך המשפט. אם אנחנו באמת כל כך אמיצים וצודקים, טהורים ובטוחים בהומניות המפורסמת שלנו, למה שלא נעמוד באור זרקורי העולם ונספר על זה? האם יש מסע הסברה חיובי מזה?
לפני שאנחנו מתחילים להזרים מיליוני דולרים מטושטשים ל"משפטנים המומחים בתחום" (אחרי שערכנו "מיפוי של האנשים המאוימים"), הרשו לי להציע בענווה רעיון זול יותר. מדוע שהקצינים שמופו לא יתחפשו וישנו זהות כשהם יוצאים לארצות אירופה העוינות?
אנחנו תמיד מלגלגים על החמאסניקים שמכסים את הפנים שלהם בכאפיות. עכשיו תורנו. שר הביטחון
מעניין אם ההצעה הטרייה גם הולכת אחורה. נגיד, אם מישהו טבח מישהו במלחמה אחרת, האם גם לו מגיעה הגנה משפטית על חשבון הציבור? אם כן, ההצעה הזאת תעלה לנו יותר מכל המלחמות שהיו ושיהיו. טשטוש הזהות והדמות היא קודם כל מעשה פחדני. בן אדם צריך לדעת שאם הוא לא עשה כל רע אין לו כל סיבה לפחד.
כשהייתי ילד בן עשר בערך, דודי משה דיין - שעדיין לא קם בארץ ישראל גבר אמיץ ממנו - התבקש להסיר את הרטייה המפורסמת שלו ולהצטייד בעין זכוכית כדי שיוכל להיפגש עם המלך חוסיין בלי שיזהו אותו." זה לא אני", הוא אמר כשהסתכל בעין אחת עצובה ועין אחת מבריקה במראה בבית של סבתא וסבא שלי, "ומה יהיה אם המלך חוסיין יחשוב שהוא מדבר עם מישהו אחר?".
גם עניין המיפוי זקוק למחשבה נוספת. כלומר, מי באמת רוצה לשפוט את אהוד אולמרט? הוא באמת לא עשה שום דבר. כמו כן, מדוע רק קצינים? האם למפקדי טנקים שהפגיזו אזרחים ולוחמים פשוטים שנכנסו לעזה וירו אחד על השני לא מגיעה הגנה משפטית הולמת?
בכל הפארסה המטופשת הזאת, בכל זאת אפשר לראות דבר אחד ברור - במקום שבו שולטים הפחד והטשטוש, קל לזהות אומץ וכנות. כל מי שקרא השבוע את המכתב שכתב החייל שהתנחל בבית נטוש של פלסטיני לא יכול היה שלא להתרשם מהאנושיות ומרגשות האשם של החייל שפלש בעל כורחו לבית שלא הוזמן אליו: "שלום לך, אתה אמנם שב אל ביתך, שנותר אמנם שלם, אך ברור לך שמישהו שהה שם בהיעדרך... ידידי , אני חש בכאבך, מצר על ההרס שאתה מגלה בדקות אלה. ברמה הפרטית עשיתי הכל כדי למזער את הנזק לביתך ויש בינינו יותר משותף ממה שאתה משער". והוא לא מטשטש את עצמו וחותם במילים: "שלך, ישי גולדפלם, חייל מילואים".
אני בטוח שישי, שבטוח שהוא לא במיפוי, יכול לנסוע לכל הארצות המסוכנות באירופה בלי להיות נרדף על ידי שום ארגון. גם אם הוא חויב להשתתף במלחמה האיומה הזאת שכאבה לו, אבל לא טשטשה אותו. ישי הגיבור לא יואשם בפשעים נגד האנושות ואם היו לי קשרים עם האנושות הייתי בהחלט שוקל להעניק לו צל"ש מטעמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
