סרסורי מצפון
על גדעון לוי ודומיו, אנשי מחלקת התעמולה של החמאס
הפעולה הישראלית קצת מעכבת, ובקרוב תיכנס לתוקפה ענישה חדשה, הכוללת קטיעת ידיים, מלקות והוצאות להורג. הטליבאן קם לתחייה, הפעם ברצועה. חמאסטן אינה לבד. הקריאה המושמעת ביותר בהפגנות בלונדון, והיא רק משל, הייתה "אללה הוא אכבר". זה לא מפתיע. 40% מהמוסלמים בבריטניה תומכים ביישום חוקי השריעה בבריטניה.
השאלה הגדולה היא, מה עושים במחנה הזה כל הרוברט פיסקים, הנעמי קליינים והגדעון לוים. אנחנו נגד חוקי השריעה, הם יאמרו לנו. זה נכון. הם נגד. אפשר היה לפתור את הבעיה עם החמאס בדרך אחרת, הם ימשיכו ויתרצו לנו. למשל, להכיר בבחירה הדמוקרטית של העם הפלסטיני. הרי מהי דמוקרטיה, אם לא כיבוד זכותם של הפלסטינים לבחור את הנהגתם?
למשל, הם מוסיפים, אם ישראל לא הייתה מטילה סגר ומצור על הרצועה. למשל, אם ישראל הייתה נוהגת רוחב לב בפלסטינים, בעיקר אלה שברצועה, ומאפשרת להם מעבר חופשי, תעסוקה, יציאה ללימודים, טיפולים רפואיים, ועוד ועוד. או אז, הם מוסיפים, היה נמנע כל העימות. או אז הייתה נמנעת שפיכות הדמים. או אז החמאס לא היה נאלץ לשגר רקטות אל עבר ישראל.
השיח הגלובלי ממשיך באותו כיוון: המערב בכלל, והציונות בפרט, הם המדכאים. ישראל טובחת בפלסטינים. הגלובליזציה והחברות הלאומיות מעמיקות את הניצול, והמדוכאים נאלצים להגיב.
אלה הטענות המרכזיות של תעשיית השקר. הן ראויות להפרכה.
ראשית, סרסורי המצפון בלבלו את סדר הדברים. ישראל לא הטילה שום סגר ושום חרם לאחר שיצאה מעזה. בעקבות ההתנתקות חתמה ישראל על "הסכם המעברים" עם הרשות. רק לאחר ההשתלטות האלימה של החמאס על הרצועה, והודעתו של החמאס על הפרה חד-צדדית של כל ההסכמים כולל הסכם המעברים – נסגר מעבר רפיח. החמאס הפר את ההסכם, לא ישראל.
זה קרה רק לאחר שהחמאס ביצע טבח במאות אנשי פתח, אבל מצלמות אל-ג'זירה לא היו שם. זה קרה רק לאחר שהחמאס התעקש להכריז שהוא איננו מכיר לא בהפסקת האש ולא בזכות הקיום של ישראל, ושהמאבק להשמדת ישראל הוא הדבר החשוב ביותר, ולא חיים הוגנים לתושבי הרצועה. זה קרה רק לאחר שהחמאס לא רק דיבר, אלא גם עשה: הגביר את ירי הרקטות על ישראל, שהפכו את חייהם של מאות אלפים לסיוט. וזה נמשך ונמשך. וישראל הבליגה והבליגה, כמו ששום מדינה בעולם לא הייתה מבליגה.
עמירה הס ניסתה
הדבר היחידי שהולך ומשתכלל הוא השקרים של תעשיית השקר. ועוד משהו: לאורך כל התקופה שבה הייתה הרצועה כביכול בסגר, נותרו המעברים לישראל פתוחים. עשרות משאיות העבירו, מדי יום, דלק, חומרי בנייה וסיוע הומניטרי, למרות שהחמאס, פעם אחרי פעם, הפגיז את המעברים ושלח את אנשיו לבצע מעשי טרור בתוך המעברים.
שנית, לפלסטינים היו כל ההזדמנויות בעולם לבנות לעצמם מדינה משלהם עם גבולות משלהם, בלי שום תלות בישראל. אם זו הייתה הבחירה שלהם, מאבקם היה צודק. אבל לאורך כל הדרך הם אמרו לא. לא לוועדת פיל (1936). לא להחלטת החלוקה של האו"ם (1947). לא לאחר מלחמת ששת הימים (שלושת הלאוים של חרטום, 1967). לא להצעת קלינטון (2000).
והלא הזה רק התעצם אצל החמאס, שהכריז על התנגדות לכל הסכם מהעבר ולעתיד לבוא. אם החמאס היה רוצה את הסרת המצור הוא היה מקבל. אבל החמאס רוצה משהו אחר. מלחמה. רקטות. השמדת ישראל.
שלישית, הרג חפים מפשע לא מעניין את רוב אלה שיצאו לרחובות נגד ישראל. הרי הם לא יצאו לרחובות כשירדן טבחה בפלסטינים, כשסוריה טבחה באיסלאמיסטים, או כשסודן, בימים הללו, ממשיכה לטבוח במוסלמים, בעיקר משום שהם שחורים.
הם גם לא הציעו "חרם על סודן". להפך, הם תומכים בכל שלטון עריצות, ובתנאי שהוא מייצג את המודל של דיקטטורה איסלאמית עולמית.
אשר על כן, השאלה איננה אם העולם הנאור יכול לעצור את פגיעת ישראל בחמאס. השאלה הפוכה: האם העולם החופשי עדיין יכול לעצור את התפשטות האיסלאם הרצחני. סרסורי המוסר עושים הכל כדי לסייע להתפשטות הסרטנית הזאת. המוסלמים משלמים את המחיר. בקרוב גם העולם החופשי.
רביעית, מעשי החמאס אינם תגובה לישראל. האיסלאם הפוליטי צמח בסעודיה (הווהאביזם), במצרים (האחים המוסלמים) ובתת היבשת ההודית (הזרם הדאובנדי) – הרבה לפני שהייתה ישראל או ציונות או אפילו ממשל בוש. החמאס הוא רק גידול פרא אחד מני רבים.
בכל מקום בו הרים האיסלאם הפוליטי ראש - הוא גרם להרס, לחורבן, למצוקה, לדיכוי ולשפיכות דמים איומה. כך שלטון הטליבאן באפגניסטן, שחיסל קרוב למיליון מוסלמים. כך מאבק החזית האיסלאמית באלג'יריה, שטבחה במאתיים אלף איש. כך הטבח בחסות השלטון האיסלאמיסטי בסודן, שהפך למשטר הרצחני ביותר בעולם המוסלמי. כך המאבק שמתנהל בימים אלה בסומליה, בעיראק, בפקיסטן, באפגניסטן, שבו טובחים מוסלמים רדיקלים במוסלמים אחרים, שאין יודע את חטאם או פשעם. בשורת החורבן היא נתון קבוע. אין שום צורך לגייס את התירוץ של "מצור".
אז מה עושים שם סולנית יוריתמיקס לשעבר, אנני לנוקס, ועוד סרסורי מצפון? מדוע הם מספקים הצדקות לחסידי החורבן, ולא למי שמתגונן? מדוע נעמי קליין מפרסמת מאמר שטנה נגד ישראל, שהקריאה המרכזית שלו היא "חרם על ישראל"?
ובכן, אחד השלטים הפופולריים ביותר בהפגנות היה "חרם על ישראל". יש רק תוספת אחת.
הקריאה "BOYCOTT ISRAEL", נכתבה מעל תמונתו של חסן נסראללה. הנה לנו מפגש האינטרסים הגדול. הקואליציה המכוננת של השמאל הרדיקלי והאיסלאם הרדיקלי.
בקנדה, בעקבות המלחמה בעזה, נכנסה לפעולה מכונת התעמולה של ארגוני מרצים, בקריאה לחרם על כל מוסד אקדמי בישראל, אשר לא יגנה את הפעולה בעזה. סליחה?! המוסד האקדמי העיקרי של עזה הוא האוניברסיטה האיסלאמית. מעוז של החמאס. אחד הבכירים שם הוא דיקאן הפקולטה לשריעה ויו"ר הוועדה לפסיקת הלכה, ד"ר יונס אל-אסטל, שהוא גם חבר הפרלמנט הפלסטיני מטעם החמאס.
אותו אל-אסטל, כפי שכבר הוצג במדור זה, קובע שהחמאס, כחלק מהג'יהאד העולמי, צריך להשתלט על "שתי האמריקות". גם על קנדה. הוא גם קבע, בפסק הלכה, שהשמדת היהודים היא עניין לזמננו.
מישהו קרא מאמר של נעמי קליין בנוגע לחרם החמאס? אין גבול לחוצפה? אפשר להניח שאם היינו בימי מרד גטו ורשה, הייתה קליין דורשת חרם על היהודים, משום שהם מתנגדים להשמדה.
סרסורי המוסר, מהזן של קליין, הם פושעי מוסר. הבעיה היא עם הרוב שחשוף לתעמולת הזוועה שלהם. הרוב שעדיין לא קלט שישראל לא נאבקת בפלסטינים של הרצועה, אלא במוצב קדמי של איראן והג'יהאד העולמי, שתומך בהשמדה ומאיים על העולם החופשי. אחמדינג'אד ונסראללה מחייכים. כמה טוב שנעמי קליין ושאר פושעי המוסר עושים להם את העבודה.
לאנשי מצפון יש טענות ראויות על הסבל בעולם. ביקורת על ישראל אינה פשע. האובססיה נגד ישראל היא הבעיה. וכך ישראל הופכת למדינה "המסוכנת ביותר לשלום העולם", למרות שהתרומה שלה לאלימות בעולם שואפת לאפס. רוב האלימות בעולם רשומה על שמן של תנועות האיסלאם הקיצוני. אבל סרסורי המצפון לא יצאו לשום הפגנה נגד האיסלאם הרדיקלי. להפך. הם מלטפים את חסידיו. הם הפכו את עצמם למחלקת התעמולה של החמאס ואל-קאעידה.
זה לא משכנע את סרסורי המצפון. רוברט פיסק מה"אינדיפנדט" טען לאחרונה שהסיבה האמיתית לעימות בעזה היא בעיית הפליטים. זו דוגמה נפלאה למפעלות תעשיית השקר. משום ש-38 מיליון איש עברו את חוויית חילופי האוכלוסין. רבים מהם סמוך למועד שבו הכריזו הערבים על השמדת ישראל, אך לא הצליחו במזימתם, והפלסטינים הפכו לפליטים. איש מאותם עשרות מיליונים לא קיבל את זכות השיבה.
בגלל אנשים כמו פיסק הבעיה הפלסטינית מונצחת. אם העולם החופשי היה אומר לפלסטינים: הסיפור נגמר, משום שגם לישראל הגיעו יותר פליטים יהודים מאשר פליטים ערבים שעזבו אותה. הסיפור נגמר, משום שהיו עוד עשרות מיליוני פליטים, ואיש מהם לא קיבל זכות שיבה. ומי שמעודד את הפלסטינים לסרבנות ולעקשנות, ומשלה אותם על זכויות שלא קיימות – הוא זה שפוגע בהם. הוא מנציח את מצוקתם. הוא אינו איש מצפון. הוא פושע מצפון.
ואיך אפשר בלי גדעון לוי, יצואן העשור של תעשיית השקר. הוא, בדיוק כמו רוברט פיסק, מוצא הצדקות לטרור הפלסטיני. הוא מגדיל לעשות. הוא כבר מצדיק את הטרור שיהיה בעתיד. הצדקה א-פריורי. "הילדים של ג'נין", כותב לוי, "שראו פחות זוועות מאלה שילדי עזה נחשפים אליהן עכשיו, גדלו להיות מחבלים ומתאבדים. ילד שראה את ביתו נהרס, את אחיו נהרג ואת אביו מושפל - לא ימחל".
יש לי חדשות בשבילך, מר לוי. הגרמנים הפציצו את לונדון וטבחו 43,000 בריטים. האמריקנים הפציצו את טוקיו והשמידו מאה אלף. הבריטים הפציצו את דרזדן וגרמו לפחות לחמישים אלף הרוגים. הגרמנים השמידו שישה מיליון יהודים, ומספר לא קטן של צוענים. ומעניין. לא ידוע על יפאנים שהגיעו להתאבד בארה"ב. ולא על גרמנים שהתפוצצו לאחר המלחמה בלונדון. וגם לא על מתאבד יהודי או צועני אחד שהתפוצץ בברלין. והאמן לי, מר לוי, היו להם הרבה יותר סיבות. החורבן היה גדול יותר. הרבה יותר גדול. לא אלף הרוגים במלחמה, אלא מיליונים שהושמדו על לא עוול. אבל אתה, מראש, מעודד את הרצחנות הפלסטינית ומספק לה הצדקות.
למה, מר לוי? אגיד לך למה. משום שאתה גזען קטן. אתה וסרסורי המוסר. משום שאתה לא חושב שצריך להצדיק נקמה מצד יהודים או בריטים או יפאנים. הם שייכים, בעיניך, לגזע העליון. לתרבות אחרת. אבל המוסלמים – בעיניך – שייכים לתרבות נחותה וברברית. אצלם זה מוצדק. ואם הם אינם כאלה, אתה כבר תחנך אותם להישאר ברברים. אתה תיכנס מייד לאחד ממפעלי תעשיית השקר, ותספק להם תירוץ.
אגב, מר לוי, ההצדקות שלך גם לא עומדות במבחן המציאות. מכיוון שענני השקר כיסו את מרחב הראייה שלך, אתה לא שם לב לעובדה ש-95% מהקורבנות של האיסלאם הרדיקלי הם מוסלמים. אתה מספק הצדקות לרדיקלים, אבל הם מסרבים להקשיב לך. הם הורגים מוסלמים.
ואתה גם טועה, מר לוי. המוסלמים אינם נחותים. הם בני אדם. הם שווים. מותר לדרוש מהם, וחובה לדרוש מהם, להתנהג כמו בני אדם. לא כמו ברברים. ברגע שאתה, ושאר סרסורי המוסר, תתחילו להפנים זאת, זו תהיה תרומתכם הצנועה לקצת פחות הרג. בעיקר של מוסלמים.
שאלה לי אליכם, פיסק, לוי, קליין ולנוקס: וכי באמת אינכם יודעים איזה עולם רוצים להשליט עלינו אלה שאתם יוצאים להגן עליהם? נספר לכם.
הם אינם נאבקים למען שחרור מדיכוי. לא החמאס, ולא החזבאללה, ולא הטליבאן ולא נסראללה. בדיוק להפך. הם נאבקים למען גלובליזציה של הדיכוי. הם נאבקים למען יצירת עולם חשוך. הם נאבקים נגד שוויון בכלל ונגד שוויון האישה בפרט.
השנאה לעולם החופשי, להומניזם, לחופש הדת והביטוי, לשחרור האישה, לבחירה החופשית - היא המכנה המשותף שמופיע בהגות שמאפיינת את כל הגופים הללו, ובכלל זה באמנת החמאס. במובן הזה, אמנת החמאס – נחזור ונאמר לכם למרות שאתם מסרבים להפנים - צועדת אפילו צעד קדימה, ומאמצת לא רק את הרעיון של הקמת חליפות איסלאמית גלובלית, אלא גם מחדדת את התפיסות האנטישמיות, ובכלל זה קריאה להשמדת יהודים באשר הם.
אבל סרסורי המוסר יודעים תמיד להצביע על האשמים. לא אלה שמבצעים מעשי טבח המוניים. לא אלה שמשליטים משטרי אימים של קטיעת ידיים. לא מי שטובח את בני עמו, מהטליבאן עד החמאס. מי שנאבק בהם הופך למסוכן. אם זה לא פשע מוסרי – לא ברור מהו פשע מוסרי.
בעולם הערבי והמוסלמי יש קשת של דעות. יש את חזית החושך, בנוסח הג'יהאד, החמאס, אל-קאעידה, החיזבאללה, הטליבאן ודומיהם. ויש גם אחרים. יש רבים אחרים. הבעיה היא, שסרסורי המוסר אינם מחזקים את הרוב השפוי. הם ניצבים עם המיעוט האיסלאמיסטי. הם ברוני תעשיית השקר שמחזקת את החשוכים. כל אמירה פייסנית או פרו-מערבית של אינטלקטואל ערבי הופכת אצלם לבוגדנות. וכל רקטה של החמאס גורמת להם להיכנס מייד לבית החרושת להצדקות.
גרי קספרוב שאל השבוע, במאמר ב"וול-סטריט ז'ורנל": מה היה קורה אם הדברים היו הפוכים. אם לחמאס היה את הנשק שיש לישראל, וישראל הייתה צריכה להתגונן. צריך להוסיף ולשאול: האם זה היה נגמר באלף הרוגים, או שמא, שוב, בשישה מיליון?
אנחנו יודעים את התשובה. היא כתובה באמנת החמאס. היא מופיעה בהצהרות של בכירי החמאס. היא חקוקה במסכת מעשי הטבח ההמוניים של האיסלאם הרדיקלי. גם סרסורי המצפון ידעו פעם. אז הם שתקו. עכשיו הם אינם שותקים. הם צועדים ברחובות, בקמפוסים ובמערכות העיתונים – אבל יד ביד עם הצוררים.
אני רוצה להגיד תודה. לאלה שתרגמו את המאמרים האחרונים שלי (גם משרד החוץ) ולאלה שדאגו להפצה. כך שכל אלה שהתלוננו – מדוע המאמרים הופיעו בעברית, ולמה זה לא בעולם – צריכים לדעת שהמלאכה נעשית על ידי אנשי מצפון. יש כבר תרגומים נוספים, למשל לאיטלקית ולשבדית, בנוסף לחמש שפות אחרות. התפוצה הפכה לגלובלית. תגובות מגיעות מהרבה מקומות בעולם. זו רק טיפה בים. זה לא מה שיעמוד מול תעשיית השקר. אבל עוד טיפה ועוד הרבה טיפות, ואם רק נתעקש, ואם נתמיד, האמת תנצח. היא חייבת לנצח.
נ.ב. יש כבר תרגום גם למאמר הנוכחי, באותו מקום בו מופיעים המאמרים המתורגמים הקודמים.
נא להמתין לטעינת התגובות
