עת לשלוח את קומנדו כריזמה

לא מספיק שנחדד את ההסברה מול העולם בעת מלחמה. יש לשלוח אנשים כריזמטיים ולבחור בתכנים מעוררי הזדהות

עו''ד אופיר צומן | 15/1/2009 16:26 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בעונה הראשונה של תוכנית הראליטי "השגריר", במרץ 2005, נדהמו המתמודדים לגלות מהי משימתם הראשונה. שתי הקבוצות המתחרות נדרשו להכין נאום קצר המסביר את עמדתה של ישראל ולהציגו באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה מול אולם מלא בסטודנטים עויינים. נציג הבנים, צביקה דויטש, דיבר עם הקהל על דיוויד בקהאם, מנצ'סטר יונייטד ומכוניות יוקרה. נציגת הבנות, רווית שם טוב, דיברה עם הקהל על הסכמי שלום, יונה עם עלה של זית וחזון של ילדים ישראליים ופלסטיניים יושבים יחד. צביקה ניצח בהפרש עצום. למה זה קרה?

ההסברה הישראלית מתמודדת בשבועיים האחרונים עם תנאי פתיחה כמעט בלתי אפשריים מול דעת קהל אוטומטית שלילית. קהל היעד של ההסברה הישראלית הוא בעיקר מדינות העולם המערבי מאירופה ומאמריקה, אשר מתיימרות בשיא הרצינות להיות טובות יותר, עדינות יותר ומתורבתות יותר מאיתנו. אותן צריך לשכנע. איך עושים את זה? נוקטים את "שיטת צביקה" ומקפידים על שני תנאים מוקדמים הכרחיים: בחירת תכנים מדויקת וקסם אישי נדיר.

בעולם תקשורתי ויזואלי, אישיות המסביר מאפילה במקרים רבים על תוכן דבריו. די אם ניזכר בפוליטיקאים, אנשי תקשורת או ידוענים לסוגיהם, שמיד כשהם מופיעים מולנו המוח אומר לעצמו: "איזו מקסימה" או "אני מתה עליו" או להבדיל: "אני לא סובל אותו, תעביר ערוץ". קסם אישי הוא תכונה שקשה להגדיר אבל קל לזהות. לו הייתי אחראי על ההסברה הישראלית, הייתי מתחיל במבצע גיוס ארצי של אנשים כריזמטיים במיוחד, מכל מיני תחומי עיסוק, היכולים לשמש שגרירי הסברה בעת חירום. אנשים כאלה לטעמי עשויים להיות: מיקי חיימוביץ', בר רפאלי, צביקה דויטש ואריק זאבי. יחידת ק"ך – קומנדו כריזמה.
תורה, נביאים, כריזמה

כריזמה לבד אינה מספיקה. קיימת חשיבות גדולה להגדרת מטרות ההסברה מראש, להיכרות עומק עם קהלי היעד ולהתכוננות קיצונית מראש על תוכן המסרים והאופן השונה של הצגתם מול הקהלים השונים. כשמדובר במדינות אחרות, חשוב מאוד להעזר בהיסטוריונים ובמומחי תוכן מהאקדמיה לצורך בניית פרופיל קהל ולימוד התרבות וההיסטוריה שלו. שיטה פרקטית שאני נוהג להשתמש בה לא פעם בהדרכות, הגוררת הצלחה כמעט ודאית בהעברת המסר, היא טכניקת "משל כבשת הרש" המופלאה של נתן הנביא מספר שמואל ב' בתנ"ך.

בהסברה על המבצע בעזה מול קהל בריטי, למשל, הייתי יוצר דיאלוג של שאלות ותשובות עם הקהל באופן הבא: "האם לדעתכם מדינה כובשת צריכה לסגת משטחים כבושים?" תשובת הקהל - "כן". "האם אתם יכולים להצדיק מדינה היוצאת למלחמה בידיעה שצפויים להיהרג בה מאות בני אדם כדי לקדם אינטרסים כלכליים?" תשובת הקהל - "לא". "האם אתם סבורים שתגובת מדינה כלפי תוקפנות נגדה צריכה להיות פרופורציונלית?" תשובת הקהל - "כן".

"אז איך

אתם מסבירים את הסיפור הבא: ב-2 באפריל 82' תקפה בריטניה את ארגנטינה לאחר שזו פלשה לאיי פוקלנד המרוחקים חצי עולם מבריטניה. איי פוקלנד הם שטח כבוש שעליו השתלטה בריטניה בכח ב - 1833. האיים היו חשובים לבריטניה בין השאר בגלל ספקולציה לפיה קיימים בהם שדות נפט. במלחמת פוקלנד נהרגו 700 חיילים ארגנטינאים ו - 258 חיילים בריטיים, ובשל הצלחתה שטף את בריטניה גל פטריוטיות, ראש הממשלה תאצ'ר הפכה כל כך פופולרית עד שנבחרה לכהונה נוספת. האם תסכימו להגדרה שלפיה הבריטים הם עם רודף מלחמה?".

עקרון "כבשת הרש" הוא פשוט - מבקשים את דעתו של קהל היעד על מעשים רעים של אחרים, ואז מבקשים שוב את דעתו, אך הפעם על אותם מעשים רעים שהוא עצמו ביצע. את הפער בעמדות הקהל ביחס לאותם מעשים הוא זה שצריך להסביר, והנה התחלפו התפקידים. מתברר שאת טכניקות ההסברה הטובות ביותר לתקופתנו אפשר למצוא כבר בימי ספר הספרים, שגיבוריו הבינו כבר אז שעל שלושה דברים עומד התנ"ך: תורה, נביאים, כריזמה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים