האיחוד - לאומי, המפלגה - חרדית
מפלגה שעל דלת הכניסה שלה שלט ענק "אין כניסה לנשים" היא לא מפלגת ימין, היא מפלגה חרדית. זה כבר לא כתום. זה שחור. סופיה רון-מוריה נשארת בחוץ
הטענה כי אין נשים בסיירת מטכ"ל אינה עומדת. כל בר דעת מבין שלא משלבים נשים ביחידות קרביות כי "המין החלש" זה עובדה פיזיולוגית שרק מעטות יכולות להתווכח איתה. אפילו אם מייסדי ההתיישבות היו דואגים לעטוף את הנשים ואומרים, 'חכו עד שנחזור מהמאבק שלנו למען ארץ ישראל ונקים לכן בתים בעפרה ובשילה, בחברון ובגוש עציון', לא היה מקום להשוות בין שטח אש למערכת הפוליטית. אלא שלא כך הם פני הדברים. עוד בטרם נולד גוש אמונים היו הנשים בחזית. נשות הדסה פרצו את הדרך להקמת הישוב היהודי בחברון. גאולה כהן הקימה את התחייה אחרי הסכמי קמפ דייויד. במאבק נגד הסכמי אוסלו בלטו הנשים כשנדיה מטר ייסדה את תנועת "נשים בירוק". שלא לדבר על המערכה נגד ההתנתקות.
נשים למטבח? צילום: פלאש 90
כלום לא היה מקום לאישה כמו נדיה מטר, או לאחת כמו אורית סטרוק שמסמלת את המאבק למען חברון וזכויות האדם ביו"ש, ברשימת הימין? איפה אתה חי, כצל'ה? אינך רואה מה קורה סביב? שתי נשים דתיות נבחרו ברשימת הליכוד לכנסת, לאה נס וציפי חוטובלי. "מנהיגות יהודית" הריצה אישה מטעמה למשבצת העולה. גם פייגלין הוא לא מספיק דתי מבחינתך?
גם בזירה התקשורתית, המשפטית, והאקדמית הנשים הדתיות לא הפקירו את המערכה לגברים בלבד. כולן מיותרות מבחינתה של המפלגה שאמורה להיות מפלגת ימין?
-גם חנה פנחסי מחפשת את הייצוג הנשי ברשימת האיחוד הלאומי-
מצאתם לנכון לשלב חילוני במפלגה (לא כטובה, אריה אלדד שווה יותר ממנדט אחד). חילוני אמנם מותר לצרף למניין, אישה לא. רק שזו הכנסת, כצל'ה, ולא בית הכנסת. למרבה האירוניה, אריה אלדד, ח"כ מבריק שנמנעה ממנו מסגרת פוליטית בה אנשי ימין יכולים להתמודד לכנסת כשהציבור בוחר את נציגיו, חשש לאורך כל הקדנציה מלהיות עלה תאנה במפלגה דתית ומצא את עצמו עלה תאנה במפלגה חרדית. שכן מפלגה שעל דלת הכניסה שלה שלט ענק "אין כניסה לנשים" היא לא מפלגת ימין, היא מפלגה חרדית. רק שתיים כאלה יש היום בכנסת, ש"ס ויהדות התורה. זה כבר לא כתום. זה שחור.
המפד"ל והחרד"ל
אתם לא מקדמים את ארץ ישראל. אתם פוגעים בה. שילוב נשים ברשימה היה בכוחו לפתוח את הדלת לציבורים נוספים. לאותת כי מדובר במפלגה שתשלב מאבק למען ארץ ישראל בטיפול בבעיות של החברה. אולי היה על אותם תלמידי חכמים מסתוריים שהתנגדו לייצוג הנשי לשקול שיקולים אלקטורליים למען ארץ ישראל?
אל תתבעו בלעדיות על המאבק: ישנם מועמדים אחרים שהם אנשי ימין. גלעד ארדן וגדעון סער. בני בגין וצפי חוטובלי. יולי אדלשטיין ואורי אורבך. עוזי לנדאו ודודו רותם. אין מקום לטענה כי נשים שאינן מסוגלות לסלוח למפלגה שיורקת להן בפרצוף - אינן כתומות. ואין מקום לטענה שהכעס והעלבון הם חלקן של "דתיות מודרניות" בלבד. אין כאן חלוקה בין המפד"ל לחרד"ל. בין בנדנה לשביס. השבוע
נדהמתי לגלות עד כמה עמוקה פגיעתן של כולן. אלה ואלה.
לא אציג כאן קבלות המעידות על הזיקה שלי להתיישבות ביש"ע. רק זאת אגיד: עשרים שנה אני בארץ. רובם ככולם ביו"ש. הקריאה של השמאל לחזור הביתה כשהכוונה היא לארץ ישראל הקטנה, כלל לא מופנית אלי: אין לי לאן לחזור. אין לי ארץ אחרת. את בית חלומותינו הקמנו בישוב שמחוץ לתוואי הגדר ואני גאה בכך.
אז אנא מכם רבותי, ראשי האיחוד הלאומי. אל תבקשו לשלול ממני את הסרט הכתום משום שאיני מוכנה להגיש את הלחי השנייה. להשלים עם השפלה בוטה וזועקת שאתם מנסים להצדיק אותה בתירוץ עלוב, שעלינו, על הנשים, לספוג את סתירת הלחי המצלצלת למען ארץ ישראל. התבלבלתם. ארץ ישראל נקנית באיסורים. לא בהשפלות.
סופיה רון-מוריה היא הפרשנית הפוליטית של "מקור ראשון".
נא להמתין לטעינת התגובות
