טפלות אתן לה' אלוקיכן
מה זה כבר משנה כן אשה, לא אשה? העיקר ארץ ישראל. אותה יש להציל. חנה פנחסי מחפשת את הייצוג הנשי לרשימת האיחוד הלאומי
ובכן, הנה המכשול הראשון של הנשים בציבור הדתי - הרבנים. זאת גם אם האינטואיציה הראשונית של רוב הדתיים-לאומיים אומרת כי יש נשים שופטות בבית משפט עליון, יש בינינו נשים מנהלות בתי ספר, עובדות היי-טק, מדעניות, מרצות באוניברסיטה. אז למה לא חברות כנסת? יובהר מיד באיחוד הלאומי. הרבנים הם הקובעים מי ייצג אותנו במשחק הדמוקרטי, ויש להם זכות וטו גורפת להוציא את הנשים מכל עמדה ציבורית, אף כשהיא קשורה למוסד חילוני.
לרגע אפשר להצדיק את שיטתיות המחשבה. הרי הראי"ה קוק זצ"ל פסק כי אסור לנשים להיבחר לכנסת וממילא ברור שכך יעדיפו הרבנים החרד"לים. אלא שבאותה פסיקה מופיע גם האיסור על נשים לקחת חלק בבחירות ולבחור. מדוע אם כן לאסור על נשים להיבחר ולהתיר להן לבחור? ואולי בעצם האיסור על נשים להשתתף בבחירות הוא הדבר הבא, הוא ההתחזקות הדתית הנדרשת? ואם לא, היכן היושר אינטלקטואלי?
ואז מוסיף כצלה, "גם בסיירת שלי לא היו נשים, וגם בצוות של הבן שלי במטכ"ל אין נשים". עכשיו, כשאנחנו יודעים שיש נחת מהילד וגם הוא בסיירת אפשר להבין את הלך הרוח. הצבא ואופן ההתנהלות שלו הוא הפרמטר על-פיו נמדדת החברה האזרחית כולה, הוא המבנה הנכון והראוי. אם שם אין נשים והולך דווקא לא רע, אז למה צריך אותן בכל מקום אחר?
אתן העיקר. עיקר הבית
עוד אומר כצל'ה, "הקהינו הרבה מהרצונות שלנו למען המטרה". האם נשמע כאן איזה הרהור מסתייג? אולי ספק חלילה וחס? האם היה בכצל'ה רצון אותו הקהה לשלב נשים ברשימה? אולי היתה הבנה שיש בינינו מי שיבין מהכרעה זו על פי עמדת הרבנים שיהיו נשים (ואולי גם גברים) שיקדישו הרהור או שניים לעובדה שאין נשים ברשימה, ויתקוממו משהו? ובכן, "נשותינו יבינו שארץ ישראל היא החשובה וצריך להציל אותה, והן ימחלו על כבודן".
וכאן לב העניין. כצל'ה בטוח שהנשים תמחלנה על כבודן, שהן תוותרנה. שוב. מה זה כבר משנה כן אשה לא אשה? העיקר ארץ ישראל. אותה יש להציל. הרי גם 'הבית היהודי' ביקש משולי מועלם לוותר לטובת העם המולדת, שהיא כרגע העיקר.
"אנחנו סומכים על נשות ישראל שאוהבות את ארץ ישראל שהן ידעו מה העיקר ומה הטפל", מתחייב כצל'ה.
וירדנו לשורש הדברים.
אתן הנשים, אתן (תמיד) הטפל לעיקר שהוא ארץ ישראל, ולימוד התורה של בן הזוג, הקריירה שלו, והילדים שיהיו בריאים. אל תשכחו שאתן טפלות. זה הרי תמיד למען עניין נעלה. ואף אחד הרי לא ממש מפסיד מזה. אנחנו נדגיש באוזניכן מידי פעם שאתן דווקא עיקר, אבל רק עיקר הבית, שהרי ידוע שבטבעכן אתן רוצות להיות במקום בו כבודכן וכבודתכן, אז מה הביג דיל?
כיוון שמאחורי כל זה נוכח גם שיקול אלקטורלי והוא שיש לרבנים כוח שלא ייפגע אם תעדרנה נשים מהרשימה, אני מבקשת לקרא לכל הנשים והגברים המתלבטים. הצביעו לכל מפלגה התואמת את אמונתכם הפוליטית, אבל תקדישו רגע של מחשבה לשאלה מה מקומן של הנשים ברשימה. כי רשימה שיש בה נשים מחויבות – תהא אמונתן הפוליטית אשר תהא - תהפוך את הפוליטיקה והחברה הישראלית לטובה וראויה יותר לעם הזה ולארץ האהובה הזאת.
חנה פנחסי היא דוקטורנטית במחלקה למגדר בבר אילן ועמיתת מחקר במכון הרטמן
נא להמתין לטעינת התגובות
