חיים הכט: בשם הנופלים, אצביע לבית היהודי
שדר הרדיו חיים הכט: "דגן וניתאי, דביר ויהונתן חבשו כולם כיפות סרוגות. מעולם לא פגשתי אותם, אבל אני מעריך שלו היו בין החיים הם היו נמנים על מצביעי הבית היהודי. אני אהיה שם במקומם עם שני קולות לבית היהודי. זה נדר"
הכט ציין כי "לפני שבוע, גם עם מכות חשמל לא הייתם משכנעים אותי להצביע למפלגה הזו. שלשום זה היה הזוי. היום זו החלטה נחושה שלי. נדר. אני אצביע לבית היהודי בהכרה מלאה, בדעה צלולה, בהכרת תודה ובחרדת קודש".
אני רוצה לספר לכם משהו אישי. זה קשור אמנם לחוויות המלחמה בדרום אבל אני מבקש להדגיש שמדובר בעניין אישי שלי שאינני רוצה להפכו לדגל או קמפיין. אני בכל זאת מספר זאת בשידור כי כפי שתבינו מיד דברתי אתכם בנושא כמה וכמה פעמים.
עד לפני שבועיים, קודם שהמלחמה בדרום טלטלה את חיינו, הנושא המרכזי על סדר היום בישראל היו כמובן הבחירות הקרובות. סיפרתי כאן שאף שמדובר בבחירות הרות עולם אני מסתובב מתוסכל ומודאג יען כי אין לי עבור מי להצביע. בה בעת, אין לי אופציה לא ללכת לקלפי, כי עבורי זה בדיוק כמו לרדת מהארץ. התסכול הזה טרד את מנוחתי. למי, למען השם אצביע? למי?
הליכוד זו אופציה חשבתי כי ביבי מוביל חזק בסקרים ואני אתן את קולי למפלגה שסוף סוף תוכל להקים ממשלה יציבה. אבל אז באו הפריימריס בליכוד והבנתי שהצבעתי תכניס לכנסת את איוב קרא במקום ה-22 ברשימה. אין מצב שהליצן הזה יקבל אפילו 1 חלקי מיליון מהקול שלי וכך חסל סדר ליכוד.
ציפי לבני, חשבתי, ראויה להנהגה. היא משדרת לי משהו נקי, רענן ומבטיח אבל מה לעשות שאני לא מסוגל, נפשית, אינני מסוגל להצביע עבור שאול מופז. אהוד ברק הוא שר ביטחון מצוין אבל מי שאיננו מענטש, בן אדם, לדעתי איננו יכול להיות ראש ממשלה בישראל.
ליברמן הוא בהחלט לטעמי בענייני חוק וסדר אבל כל הדיבורים שלו על טרנספר הם לא פחות מהזיות מסוכנות. הגמלאים הדפוקים הרסו לי אפילו בדל של מפלט לסוג של הצבעת מחאה ובמפלגות הקטנות לא מצאתי שום דבר שדומה אפילו להשקפת עולמי.
המצוקה שלי הוכפלה כשלמדתי שבבחירות הקרובות יש לי רשמית שני קולות. בתי בת ה-18 אמורה להצביע בחורף בפעם הראשונה.
זה היה לילה קשה אתמול. לא הצלחתי להירדם. תמונות הלחימה בעזה טרפו את שלוותי. בזמני, גם אני נלחמתי אבל זה לא דומה אפילו למשימות של האנשים הצעירים בתוככי עזה. במלחמת יום הכיפורים הייתי בתעלה, מסביבי נפלו אנשים אבל האויב היה רחוק. במלחמה שלנו לא היה צריך תעוזה ומסירות נפש. החטיבה שבה לחמתי קיבלה פקודה לנוע לנקודה מסוימת על כביש בואכה תעלת סואץ. נענו. בצומת טאסה אכלנו אותה במארב ארטילרי שהרג 14 חיילים. לא ראינו מצרי בעיניים גם לא ממרחק של מאות מטרים. הטנקים ירו למטרות מעבר לגבעות. בעזה היום כל חייל של גולני מבצע בשעה אחת 10 דילוגים קדימה לתוך מבנים וסמטאות שבמלחמה שלי הוא היה מקבל צל'ש על כל דילוג.
האומץ, המסירות ורוח הקרב של החיילים מרגשים אותי עד כדי מחנק בגרון. אני קולט שכמדינה אנחנו צריכים לעשות כל כך הרבה כדי להיות ראויים למעשיהם ואנחנו לא עושים אפילו שמינית מחובתנו. המחנק בגרוני הפך לדמעות כשצפיתי בכתבות על החיילים שנפלו בקרב. התקשיתי להכיל את רגשותי.
כל ילד שנופל הוא כמובן עולם ומלואו אבל אתמול אי אפשר היה להתחמק מהעובדה שארבעה מתוך ששת החללים באו מאותו הכפר. דגן וניתאי, דביר ויהונתן חבשו כולם כיפות סרוגות. הם צמחו באותה ערוגה של הציונות הדתית. טובי בנינו שהלכו לקרב מספסלי הישיבה ומהפעולות של בני עקיבא. הדמעות שלי הפכו לטלטלה כשבערוצי הטלוויזיה הביאו את התמונות והדברים מבתי הנופלים ומהלוויות. העוצמה הציונית שיצאה משם היתה עופרת יצוקה.
קבלת הדין וזקיפות הקומה של בני המשפחה היו מפגן מרטיט של כוח יהודי. הרגשתי שאני רוצה לחבק את האנשים היפים האלה. ללחוץ את ידיהם, לבטא באוזניהם את תחושותיי, את הזדהותי את הכאב שקורע את ליבי. רציתי להגיד להם שאני אוהב אותם ושאני יודע שאני חב להם חוב גדול. אבל אני הייתי מול הטלוויזיה והם היו עם אסונם בחלקה הצבאית בבית הקברות.
בלילה, סיפרתי לכם, שנתי נדדה. תמונות הבחורים היו כל העת לנגד עיני. ואז הבליח במוחי רעיון. יש. מצאתי משהו מעט שאני יכול לתת להם כדי לפרוע קמצוץ מחובי אליהם. זה משהו סמלי במקום פרח או חלוק אבן על קברם הטרי. אני נותן להם משהו שיקר לי עד מאד. משהו חשוב שבדרך עקיפין קשור לקורבנם. אני רוצה לתת להם את הקול שלי בבחירות הקרובות. חייכתי חיוך גדול כי הרי אין שמחה כהתרת הספיקות. אני שמח כי אורו עיני ונתפכחה דעתי. בבחירות הקרובות אני אצביע עבור הבית היהודי, מה שהיה פעם המפד"ל. מעולם לא פגשתי את יהונתן או דביר אבל אני מעריך שלו היו בין החיים הם היו נמנים על מצביעי המפלגה הזו שחזונה ההיסטורי היה תורה, עבודה והחיבור הציוני שביניהם. דגן וניתאי ז"ל לא יבואו להצביע בחורף הקרוב. אני אהיה שם במקומם עם שני קולות לבית היהודי.
שתבינו. לפני שבוע, גם עם מכות חשמל לא הייתם משכנעים אותי להצביע למפלגה הזו. כבר אמרתי כאן פעמים הרבה שהציונות הדתית בשנים האחרונות היא האור הגנוז של מדינת ישראל אבל הפוליטיקאים של התנועה הזו רעים. ראיתי במו עיני שטיקים וטריקים של מנהיגי המפד"ל שעומדים בשורה אחת עם מירע הסרחונות של ש"ס, פואד ומרכז הליכוד. אני מעריץ, לא פחות את דרך הארץ של בני הציונות הדתית אבל לדעתי כמה מרבני התנועה נתנו פרשנות פוליטית מופרכת לתורת ישראל והוליכו את צאן מרעיתם למקומות לא טובים.
אגיד לכם יותר מזה. אין לי מושג מי ומי ברשימת הבית היהודי. אני יודע שהם בחרו איזה דוקטור מחיפה לעמוד בראש הרשימה. אני יודע שאורי אורבך, עיתונאי מוכשר ואיש מקסים ניצב במקום השלישי או החמישי ברשימה. אני מאוד מעריך את אורבך, אבל להצביע בשבילו? שלשום זה היה הזוי. היום זו החלטה נחושה שלי. נדר. אני אצביע לבית היהודי בהכרה מלאה, בדעה צלולה, בהכרת תודה ובחרדת קודש.
נא להמתין לטעינת התגובות
