פשעי מלחמה והסברה
ישראל לעולם לא תגיע לכמות החפים מפשע שהרגה אירופה. אז שהם ילמדו אותנו מוסר מלחמה מהו?
נשמע כמו היטלר. מדבר כמו היטלר. אבל זה רק תואם היטלר. את הדברים הללו אמר ד"ר יוניס אל-אסטל. חבר הפרלמנט הפלסטיני מטעם החמאס. הדברים הברורים שלו, ושל בכירי חמאס נוספים, על השמדת יהודים, על השתלטות האיסלאם הרדיקלי על העולם, אינם חסויים. הם זמינים לכל דורש. למשל, בהקלטות וידאו מערוץ הטלוויזיה של החמאס, שמופיעות באתר של ממר"י, או באתר "מבט לתקשורת הפלסטינית". בעברית, באנגלית ובשפות נוספות. ובתנאי שמישהו מנהל מעקב. ובתנאי שמישהו רוצה להציג לעולם את האמת על החמאס.
אלא שישראל הרשמית, וכל מטה ההסברה שהוקם - לא מצאו לנכון, עד לרגע זה, להעביר את המסר הברור, כמו עוד ראיות נוקבות וממוסמכות, על מהותו של החמאס. והלוואי שזה היה המחדל היחידי. יש עוד רבים.
הפליטים חשבו שהם מצאו מחסה. הם טעו. הפצצת מטוסים לא חסתה על חייהם. למעלה ממאה נהרגו. זה לא הסיפור של הפגיעה הטרגית בבי"ס בעזה. זה הסיפור של הפגיעה בכפר קוריסה, לשעבר ביוגוסלביה. ההפצצות היו של מטוסי נאט"ו. זה קרה לפני פחות מעשר שנים, ב-13 במאי, 1999. יש עוד. ב-12 באפריל הרגו מטוסי נאט"ו, בטעות כמובן, 12 אזרחים. ב-14 באפריל הם הרגו 70 פליטים. ב-27 באפריל נהרגו 16 אזרחים. ב-1 במאי נהרגו 23 בהפצצת אוטובוס. ב-6 במאי נהרגו 16 מפצצת מצרר. ב-19 במאי הופצץ בי"ח בבלגרד. שלושה נהרגו. ב-30 במאי נהרגו 11 בהפצצת
כי זה מה שקורה במלחמות. זה עצוב, זה מצער, והאירופאים מוזמנים להיזכר לא רק בעבר הרחוק שלהם, כאשר הפציצו את תושבי דרזדן, אלא גם בעבר הקרוב, לפני שהם מטיפים מוסר לישראל. משום שישראל לא הגיעה, ולא תגיע, לעשירית, וגם לא למאית, מכמות החפים מפשע שנהרגו על ידי מדינות דמוקרטיות באירופה, במסגרת מלחמות צודקות.
האם אירופה השתנתה? להלן ציטוט מתוך דוח של מזכיר האו"ם: "מתוך 8,000 הרוגים באפגניסטן, ב-2007, 1,500 הם אזרחים". ומתוך האזרחים, בין מחצית לשני שליש נרצחו על ידי אחיהם מהטליבאן, והשאר, לפחות חמש מאות, הם אזרחים שנהרגו על ידי הפצצות למיניהן, גם של צבאות אירופה, שמצויים שם במסגרת נאט"ו.
מומחים קובעים שההערכות של האו"ם הן רזות וכחושות, והמספרים האמיתיים הרבה יותר גבוהים. בנוסף, שנת 2008 הייתה הרבה יותר גרועה, ומספר הקורבנות החפים מפשע גבוה הרבה יותר. מדובר באלפים. כלומר, מדינות אירופה, בעצם הימים הללו, מדי שבוע, גורמות להרג של חפים מפשע. יש להרג האיום והנורא הזה הצדקה: המאבק בטליבאן.
כך שאנחנו לא צריכים להסביר כלום לאירופה. הם צריכים להסביר לנו. הרי הטליבאן לא שיגר רקטות על שום עיר באירופה. החאמס יורה על ישראל. הטליבאן אינו מצהיר על רצונו להשמיד את כל האירופים. החמאס דווקא מעודד השמדת יהודים באמנה שלו ובהטפות הדוברים שלו. ולמרות זאת, האירופים מוצאים לנכון לשהות באפגניסטן, רק כדי למגר עוד חוליה של האיסלאם הפנאטי. בדיוק כמו ישראל מול החמאס. ובכל מקרה, האיום של החמאס על ישראל גדול יותר מהאיום של הטליבאן על אירופה.
אז למה, ריבונו של העולם, להם מותר להיאבק אלפי קילומטרים ממדינותיהם, להרוג מאות או אלפי חפים מפשע, ולקבוע שהמאבק שלהם צודק - אבל לישראל אסור? מהיכן יש להם את החוצפה הזאת?
משהו על פרופורציות. אלפי לוחמי טליבאן נהרגים מדי שנה, לעומת עשרות בודדות של חיילים מאירופה. מאות או אלפי אזרחים חפים מפשע נהרגים על אותה אדמה, למרות אפס קורבנות מקרב אזרחי אירופה. אז אתם, באירופה, רוצים ללמד אותנו הלכות במוסר מלחמה וב"תגובה לא פרופורציונלית"? אתם רציניים?
ועוד משהו על פרופורציות. במאי 2007 פרץ עימות בין צבא לבנון לבין קבוצה קטנה, "פתח אל-איסלאם", שהתבצרה בתוך כמה מבנים במחנה הפליטים נהר אל-בארד. הקבוצה עצמה היא עוד גידול סרטני של הג'יהאד הגלובלי. הצבא הלבנוני לא נכנס ללחימה בשטח בנוי. הוא פשוט הפגיז והרס בניינים, בנוסח שישראל אינה יכולה לחלום עליו.
מספר הקורבנות הרשמי עומד על 168 חיילים מצבא לבנון, למעלה מ-300 הרוגים במחנה, חלקם מיליטנטים, חלקם אזרחים. בנוסף, נהרגו שישה חיילי יוניפי"ל ושני עובדי הצלב האדום. מחנה הפליטים הפך לעיי חרבות. ל-33,000 מתוך 40,000 הפליטים שנמלטו לא היה לאן לחזור. החיילים לא רצו לקחת סיכונים מיותרים. הכוח שעמד מולם היה זעיר. בוודאי הרבה יותר קטן מהמספר האדיר, יחסית, של 16,000 טרוריסטים, אנשי חמאס, שמתחבאים במחילות עזה. אם צבא לבנון היה צריך לטפל בהם, לא היה נשאר בית אחד בכל מרחב עזה. עזה, ולא רק ג'בלייה, הייתה נמחקת מעל פני האדמה.
כאשר טיפלה לבנון בגידול הפרא המשתולל של האיסלאם הרדיקלי, אחד מני רבים, היא הפכה ליקירת רוב העולם הערבי והחופשי. היא נקטה באמצעים שישראל אינה רשאית לחלום עליהם. רוב הנפגעים היו חפים מפשע. תמונות המוות והחורבן, שהיו זמינות לכל מתעניין, לא גרמו לשום תזוזה בברומטר סרסורי המצפון, וברחובות לונדון ופריז לא נרשמו הפגנות סוערות. להפך. לבנון זכתה לתשואות. הרי לערבים מותר לטפל בערבים.
למה ללבנון מותר לטפל באמצעים ברוטליים בכל גידול סרטני של הגי'האד הגלובלי? ולמה לאירופה מותר להרחיק עד אפגניסטן כדי להרוג אלפי לוחמים ואזרחים כדי לטפל באותו ג'יהאד? ולמה, לעזאזל, רק לישראל אסור, למרות שהאיום עליה הרבה יותר גדול?
גם מנהיג תורכיה, ארדואן החוצפן, הצטרף להתקפה נגד ישראל. חוצפן, משום שהוא אמור לסתום את הפה. במדינה שלו, יש חוקים שאוסרים על אזכור הפשעים שנעשו נגד הארמנים. אם ישראל הייתה מאמצת את הקריטריונים של תורכיה, שליש מאנשי האקדמיה, במדעי הרוח והחברה, היו צריכים לשבת בכלא. משום שבמוסדות האקדמיים שלנו ניפוח סיפורי ה"נכבה", יחד עם עוד מסרים אנטי-ישראלים, הם דווקא תנאי לקידום.
נזכיר לארדואן את עשרות אלפי הכורדים שנהרגו, או נטבחו, במסגרת המסע לדיכוי כל פתחון פה לתורכים. ונזכיר לארדואן את לילה זינה, ואת הנאום הקצר שנשאה כאשר נבחרה לפרלמנט התורכי. היא לא המליצה על תמיכה בטרור. היא לא הצדיקה שיגור רקטות מאיזורי הכורדים למרכזי אוכלוסייה בתורכיה. היא לא אמרה שהכורדים הם שהידים. ממש לא. את דבריה הקצרים היא סיימה במשפט: "אני נשבעת לאחווה בין העם התורכי לעם הכורדי". אלא שאת המשפט האיום והנורא הזה, רק את המשפט הזה, היא אמרה בשפה הכורדית. לפי החוק התורכי מדובר בפשע. החסינות שלה הוסרה. עשר שנות מאסר נגזרו עליה. כשכתבה משהו מהכלא, נגזרו עליה עוד שתי שנות מאסר.
ספר את זה לחברי הכנסת הערבים בישראל. אצלך, מר ארדואן, כולם כבר מזמן היו נמקים בצינוק. במקרה הטוב. עכשיו הם מעריצים אותך. הרי צביעות מדרגה נמוכה תמיד הייתה פופולרית אצל חלק מהם. עכשיו גם אצלך.
במאבק בין ישראל לחמאס אין אפשרות לנצח ללא לגיטימציה. משום שישראל איננה רוסיה, שנאבקה מול צ'צ'ניה, וישראל איננה נאט"ו, שמתמודד מול הטליבאן, וגם לא לבנון, שמוחקת מחנה פליטים, וזוכה לתשואות. אנחנו זקוקים ללגיטימציה. אנחנו מסוגלים לזכות בה, אם רק נאמר את האמת. רק את האמת. הקרב על המסך, כתבתי כאן לפני שבועיים, עוד לפני שהחלה הלחימה, חשוב כמו הקרב של הטנק.
ישראל הרשמית עושה מאמצים. אבל אף מסר חשוב לא חדר לדעת הקהל בעולם. לא העובדה שהחמאס הוא גוף אנטישמי שקורא להשמדת יהודים. לא העובדה שהחמאס רוצה להשתלט על העולם. לא העובדה ש"תגובה מידתית" היא קשקוש אווילי, שאירופה לא עמדה ואינה עומדת בו. לא העובדה שהחמאס גרוע יותר מהטליבאן. לא העובדה שפגיעה בחפים מפשע, ככל שהיא מצערת, קטנה יותר מצד ישראל, לעומת פגיעות דומות מצד אירופה.
הכישלון הזה רוקן את קופת הלגיטימציה, שהייתה לנו בימים הראשונים. וכאשר ישראל מפסידה בקרב על המסך, הטנק הופך למשותק.
יורשה לי להגן על מי שעמדתם שונה משלי. בעזה יש בוודאי מי שרוצים למחות. הם אינם יכולים. ירוצצו את ראשם. בין לבין, עדיף המצב הישראלי. אם יש תעמולת שקר וכזב – לא השב"כ צריך להתמודד איתה. כך שזימון מפגינים ואיומים עליהם, כפי שכנראה קרה, אינם הדרך הראויה.
ובכלל, ככל שהמחאה היא ברמה האישית והאנושית, הרי מדובר גם בקרובי משפחה של ערביי ישראל, צריך להבין אותה. ככל שהמחאה היא פוליטית – צריך לחשוף את השקרים שלה. צריך להתמודד איתה ברמה הפוליטית. לא במרתפי חקירות.
רבים ביקשו תרגום הן למאמר זה והן למאמר שפורסם במעריב ביום שישי האחרון. להלן לינק למאמרים המתורגמים. יש לרדת לתחתית העמוד, למאמר הנושא את השם " FIRST GAZA, THEN THE WORLD". ההפניה כוללת תרגומים של המאמר למספר שפות: אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית ורוסית.
נא להמתין לטעינת התגובות
