חלקת הכתומים
שבעה חיילים נהרגו בתחילת המלחמה. ארבעה מהם חובשי כיפות סרוגות. אלה האנשים שמרכיבים את המערך הלוחם בצה"ל היום. אלה האנשים שיעמדו בראשו. אלה הם הערכים שלהם
רוח מיוחדת, מפעם, נשבה מההספדים השבוע בהר הרצל. המון כוח ועוצמה ישראלית היו בהם. זו
לא רק העברית המפוארת והבעירה האידאולוגית. ייתכן שמדובר בהצצה אל עולמם הרוחני והערכי של מי שעתידים להיות שדרת הפיקוד המרכזית של צה"ל, ייתכן שאלה הטקסטים שירוצו בישיבות המטה הכללי בעוד שנים לא רבות.
בין הנוכחים תופסת את העין דמותו של הרב ירחמיאל וייס, ראש הישיבה לצעירים שעל יד ישיבת "מרכז הרב", אם הישיבות הציוניות הדתיות, שהוקמה על ידי הרב קוק לפני 80 שנה, שקידשה את הציונות והניחה את התשתית הרעיונית לתופעת חוד החנית של הדוסים החדשים.
"זו מורכבות שלא מכירים אותה מספיק בעם ישראל", הוא אומר. "אנשים יצוקים מתוך עומק אמונה להכין את התיקון הגדול של דבר ה' בעולם, מתוך מאבק של לימוד תורה ומתוך המאבק שאנו מצויים בו". הרב וייס בילה שעות ארוכות בהר הרצל, גם דגן ורטמן וגם יוני נתנאל היו תלמידיו. "אמרתי למישהו, 'תגנזו את תמונת המחזור שלכם'", סיפר בהספד על נתנאל, "כל כך כואב, משמאלנו עוד לא יבשו רגבי האדמה של חבר שלך דגן, חמישה מחזורים לפניך, טור אחורה בן מחזורך שמואל וייס, ואחריו עמיחי (קצין גולני עמיחי מרחביה שנהרג במלחמת לבנון השנייה, א"ב). חברותא כבר יש לך שם, זימון כבר יש לך שם (ללימוד חברותא דרושים שניים; לזימון שלושה, א"ב)".
אפילו מג"ד גדוד הצנחנים שתחת פיקודו שירת בעבר יוני נתנאל, סגן-אלוף יניב, ספד לו באותה שפה:
"חבריך ופקודיך ממשיכים את אשר התחלת באומץ אדיר ובגבורה יהודית. בימים של חנוכה התחיל המבצע הזה, ושוב כמו בכל ההיסטוריה היהודית קם זה המנסה להשמידנו. אין לנו היום מכבים. יש לנו צבא הגנה לישראל, יש לנו גיבורים העומדים בבירה להגן על עמם בארצו. יוני, אנחנו מביאים אותך למנוחות ביום עשרה בטבת, שבו התחיל המצור שהסתיים בחורבן ממלכת יהודה וחורבן בית המקדש. ואנו, יוני, על פי אמונתך, על פי תפיסת עולמך, בונים מציאות בה יהודי מגן על ביתו, מגן על משפחתו בחרב מונפת ובחוכמת המלחמה. לא עוד יהודי הנס על רגליו ומבקש מקלט".
אחרון הדוברים היה הרב ראובן נתנאל, דודו ומי ששימש כרבו של היישוב עצמונה, שתושביו פונו מבתיהם בהתנתקות ונדמה שקרוב הרגע שאחד מהם, או מתלמידי המכינה הקדם צבאית שפעלה שם, יחזור אל חורבותיו ויניף דגל כתום. "אתה שייך לגידוליה היפים של ארץ ישראל שנותנת פירותיה בעין יפה לבניה השבים אליה", אמר הרב נתנאל, "זכית להשיב את נשמתך לבוראך בשעה גדולה לעם ישראל, שעה של התעוררות, של גבורה, של זקיפות קומה לאומית. על כנפיה של התעוררות זו שבה נשמתך למקורה העליון... ערכים של אחדות, של ערבות הדדית שהיה נדמה שנעלמו מהאומה והנה התעוררו לתחייה. אלפי לוחמים בסדיר ובמילואים ממרכז הארץ יורדים דרומה ומוכנים להיכנס לסכנה כדי להילחם למען אחיהם... ואתם לוחמי צה"ל אל ירך לבבכם המשיכו בעוז ובגבורה במשימתכם הלאומית ויתקיים בכם דברי דוד 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם'".
בין המספידים היה גם הרב הפילוסוף יוסף קלנר, מהמכינה הקדם צבאית הישיבתית בהתנחלות עלי אשר בוגריה, שינקו את משנתו מככבים ביחידות המובחרות של צה"ל. בעלי למד יוני, תושב ההתנחלות קדומים, שדחה בשלוש שנים מלאות את גיוסו לצה"ל כדי ללמוד ולהכין עצמו, רוחנית יותר מפיזית, לשירות הצבאי.
"יוני, הגעת אליי מתוך לבטים, נמסרת לבירור ולטיהור מושגי האמונה, תכניה ואמיתותיה... איזה בהירות וודאות על ידי תורת הרב קוק... יוני, אתה ידעת על מה אנחנו נלחמים. לא על עוטף עזה בלבד, לא רק על שקט לתושבי הדרום, אפילו לא רק על קיומה הסתמי של מדינת ישראל, שהייתה קודש לך, נלחמת. לא רק למען אפשרות לניהול חיים סתמיים של עם אוהב שלום, שחי תחת הסיסמה 'חיה ותן לחיות', מסרת את נפשך. הסיסמה שאותך הניעה הייתה קריאתו של יואב שר צבא מלכות
"אתה ידעת שאנחנו נלחמים בכל מלחמותינו על חלום חיינו. וחלומנו יהיה להפיח את תכונת נשמת האומה בכל ערכי רוחה ונפשה בכלל ובפרט, חזון היותנו לממלכת כהנים וגוי קדוש ההולך ודורש את ביטויו באיכות החיים התרבותית והרוחנית והמוסרית של ישראל הריבוני בארצו. לא רק בתביעה פנימית בנשמת הדור הנפלא הזה בו אנו חיים, כי אם גם במהלכים ההיסטוריים של מאה ויותר השנים האחרונות.
"ידעת שרק מיעוט קטן מבין בצורה אינטלקטואלית ובהכרה גלויה את סוד העניין. אך שני קוטבי
המציאות האנושית העולמית הכללית חשים אותו בבירור. נשמתנו הכללית ותודעת המעמקים הקולקטיבית שלנו בקוטב האחד, והאינסטינקט הפראי הרצחני של האנטישמיות העולמית בקוטב השני. והיא המשתמשת בעם הפלסטיני, זה הפסבדו-עם הזה וזבובי המוות שלו, על מנת לעצור את ההופעה של מקור חייה הערכיים האדיר של האנושות משטף זרימת מעיינו הנצחי. וישראל יברר את מגמת העולם, האנושות, האדם, מגמת תרבותנו וערכיו... סגולות קדומים של נצח ישראל הולכות ונהיות יותר ויותר נחושות, סגולות שרק בארצו על כל מרחביה יתגלו".
אביו של נתנאל, הרב עמוס נתנאל, ביקש לומר דברים בשם בנו ההרוג: "אתה תדבר ואני אשמיע את דבריך... לא עת בכי ועצבות העת הזאת, אנחנו בעיצומה של המערכה וצריך להמשיך בכל העוז, הגבורה והאמונה להילחם הלאה. אמש, כשהלכתי לישון הייתה לי תחושת גבורה, מצד אחד תחושת שמחה על העוז והגבורה המתגלים בעם ישראל, מצד שני, אנחנו יודעים שעל מנת לזכות בכך צריך להיות מוכנים להקריב קורבנות, והלכתי לישון מתוך תחושה שאני מוכן לכך".
גם בני משפחתו של דגן ורטמן ז"ל סירבו להפגין סימני שבירה. רק לאחרונה סיים תפקיד כמפקד
פלוגה בגולני והיה בחופשת לימודים של כשלושה חודשים - לימוד תורה, אלא מה - אך עם פרוץ המבצע התעקש לחזור ולהצטרף ללחימה. את שירותו הצבאי דחה בשש שנים, אותן הקדיש ללימודים בישיבה הציונית דתית היוקרתית "הר המור", שהתפלגה מישיבת מרכז הרב ובהתנתקות הובילה את הקו המתון.
במודעת האבל שפרסמה הישיבה נכתב על דגן: "מגידולי הפאר של ישיבתנו הקדושה ספרא וסייפא, גדול וגיבור שעלה בסערה השמיימה".
סביב הקבר עמדו הוריו תושבי ההתנחלות מעלה מכמש ובני משפחתו. אחד אחרי השני עלו שלושת אחיו ואחותו והספידו אותו. "אחינו", ספד לו אחיו שחר, "אחינו דגן, אני מתנצל שאני מדבר עליך ככה, אתה היית מנפנף אותי, אבל חייבים. כל דבר שעשית בחיים היה עד הסוף, מיצית כל רגע בחיים, ככה ניגשת לתורה, ככה ישבת על ספסל בית המדרש. מה שהתורה פיתחה בך, איזה כוחות אדירים... ראית את העם הזה וכל כך האמנת בו. דגן ציווה את החיים לא במותו, הוא ציווה את החיים בחייו. אנחנו קוראים מפה למפקדי צה"ל, לחיילים, לתושבי הדרום, לכל עם ישראל להתחזק. לנסות לחשוב מחשבות טובות יותר, לחלום, להאמין, לא לפחד".
האח מעיין הוסיף בהספדו: "נדמה לי שמי שבאמת מבין את דגן יודע שההמשך האפשרי היחיד הוא להרים את הראש ולהמשיך לגדול... דגן היה רוצה שנמשיך, שנתחזק, שחטיבת גולני תמשיך, שכל החטיבות שמתעסקות בעבודת הקודש ימשיכו ושעם ישראל כולו יתחזק ולא ייחלש בגלל מה שקרה".
מהדוברים כולם זעקה משנת בית מדרשו של הרב קוק, המקדשת את התרומה לכלל ושוללת את האפשרות של התנתקות מכלל החברה הישראלית, שבה נולדה הציונות החילונית, תופעה עליה אמר והדהים הרב קוק כשקבע כי היא "מדאבת את הלב מצד חיצוניותה ומשמחת אותו מצד פנימיותה".
בשנים האחרונות מתמודדת תורת הרב קוק עם הפופולריות הגואה של משנת רבי נחמן מברסלב, שהפליאה לענות על צורכי הצעירים בעידן הפוסט מודרניסטי ומטפחת את העבודה הדתית הפרטית. החבר'ה האלה לא מוכנים לוותר על השותפות עם הכלל. לא בכדי התעקש יוני נתנאל, ששירת ביחידה המובחרת מגלן וסיים בהצטיינות קורס קצינים, ללכת לשרת דווקא בגדוד צנחנים. גם האח כרם בחר להחמיא לאחיו דגן כך: "איזה מרץ השקעת ביציאה ממיצרי הפרט עד שלמולנו התייצבה דמותך...", אמר וביקש ממנו: "נא תעתיר בעדינו ועל עם ישראל שקם על רגליו שתופיע גבורה גדולה, שרוחנו לא תישבר, שנעמוד ונכיר את עצמנו, את אופיינו המיוחד, ונתעלה מעלה מעלה".
אחרי האחים דיברה האחות תמה, שסיפרה על ההתמודדות עם "שטף הצעות השידוכים" שזרמו אליו. היא בעיקר הבטיחה לו כי "העם הזה, האהוב הזה, המתוק הזה, החזק, הגדול, הבוטח, ימשיך ללא פחד במהלך הגבורה הנוכחי". בין ובין היא ניסתה לשער מה דגן היה אומר על מותו: "האמנת בעם ישראל שהוא עם של עוצמה ואמונה ושמחה. כל כך ברור איך אתה היית מתייחס לכל זה: 'הלו, בונים כאן אומה! ואם יש מחירים אז יש'. אחי אהובי".
נא להמתין לטעינת התגובות
