לונדון לא מחכה לישראל
בבריטניה אף פעם לא עשו חיים קלים לישראל. עכשיו לפחות הם מקשיבים
אלמלא היה אדם זהיר וסולידי, היה הנטינגטון אומר שהמאבק בין ישראל לחמאס הוא הוכחה נוספת לתזה שלו. עיקריה הם שהעולם במאה ה-21 יעוצב לא על ידי מחלוקות אידיאולוגיות, אלא כתוצאה מהתנגשות בין תרבויות. לכן הזיהוי התרבותי של ישראל כמדינה מערבית הוא משמעותי מאוד מבחינת התמיכה שניתנת לה בימים אלה בארצות הברית ובאירופה.
שבוע לאחר מכן, ביום רביעי בבוקר, גלשה מכונית השרד המשוריינת של רון פרושאור, שגריר ישראל בבריטניה, לחניית בניין הבי.בי.סי. אומרים שהבי.בי.סי הוא השריד המפואר האחרון לאימפריה הבריטית, והוא כנראה גם אחד מכלי התקשורת המערביים הפחות אהובים בישראל. באותו בוקר הבריטים דווקא היו ידידותיים יחסית. השאלות היו אינפורמטיביות ועסקו פחות בפגיעה באזרחים ברצועת עזה.
כאשר אלה עלו, ציין פרושאור שהעובדה שפחות אזרחים בריטיים נהרגו במלחמת העולם השנייה מאשר גרמנים איננה אומרת שהבריטים לא צדקו במלחמתם. זו הייתה תשובה שנותרה ללא מענה.
"האמת היא", אמר מפיק לפני המשדר, "שיש לנו הרבה מאוד הופעות של דוברים ישראלים. הבעיה שלנו היא להגיע לחמאס. א', אנחנו לא יודעים מי מהם הוא חשוב ומי רק מציג את עצמו ככזה. ב', הם לא ממש משתפים פעולה איתנו, בין היתר כי הם מתחת לאדמה. מעבר לכך, אני מקבל די הרבה שיחות זועמות מפלסטינים בלונדון, הם טוענים שהישראלים קנו אותנו".
מסרים קיצוניים שמצליחים לחדור מהשורשים
בריטניה היא אחת המדינות הפחות נוחות למדיניות ישראל במערב. בהפגנות היומיומיות מול שגרירות ישראל נישאים שלטים שעליהם חתומה "היוזמה המוסלמית הבריטית" ובהם מואשמת ישראל בכך שהיא מבצעת שואה בעזה. לצדם מתנופפים דגלי חמאס וחיזבאללה. גם אם המסרים הקיצוניים האלה דוחים חלק מהקהל הבריטי, חלקם מצליחים לחדור ולהשפיע על דעת הקהל מלמטה, מהשורשים.
את התוצאה המצטברת של כל התופעות האלה אפשר לראות על מסכי הטלוויזיה: הבי.בי.סי ממשיך להגדיר את מבצע צה"ל כ"פעולת ענישה". זה ניואנס מכוון: מי שהחליט על הביטוי הזה רצה לומר לצופה: "שים לב, זה לא מבצע צבאי שמנסה להשיג יעד מסוים, אלא עונש נגד האוכלוסייה
החפה מפשע".
בעיתונות הכתובה, הביטויים קשים בהרבה. רוברט פיסק, הפובליציסט החשוב ביותר של "האינדפנדט", כותב באופן עקבי על ישראל והחמאס כצדדים עם מוסריות שווה לחלוטין. הוא תיאר השבוע את צה"ל כ"צבא ממדרגה שלישית עם ביצוע חובבני שלא ניצח מלחמה מאז 1973". במאמר המערכת של "הגרדיאן", השווה העיתון בין פעולת צה"ל ובין "תוצאות הטבח בסברה ושתילה".
לעתים , "הגרדיאן" מאזן. פרסום מאמרו של דויד גרוסמן, שקרא השבוע לצה"ל להפסיק מיד את האש, הוא כנראה מבחינת "הגרדיאן" סוג של איזון. אבל באווירה הנוכחית בחלקים מסוימים בחברה הבריטית אפילו קריאת השלום של גרוסמן נפלה על אוזניים אטומות.
נא להמתין לטעינת התגובות
