מדינה בבצורת: למישהו יש מים?
לאחרונה צמחה כאן אלילה חדשה - אלילת ההתפלה. מותר וצריך להתפיל, אבל רק אחרי שעשינו הכל כדי לחסוך במים ולנצל בתבונה את המים הקיימים. ומזה אנחנו רחוקים מאוד
בסמיכות זמנים אירונית שלפו בימים האחרונים אנשי החברה להגנת הטבע את התוכנית ההיא, ניתחו את ההצעות המופיעות בה והגיעו למסקנה שאם רק היתה מיושמת - כלומר אם המדינה והאוצר היו טורחים לתקצב את יישומה - היו נחסכים למשק המים כ-140 מיליון מ"ק מדי שנה. זו כמות השווה לתפוקתם של 2 מתקני ההתפלה הפעילים כיום. אם התוכנית היתה יוצאת לפועל ב-2005, מפלס הכנרת היה גבוה היום בכ-2.4 מטר. לא קו שחור, בקושי קו אדום.
אורי שני, ראש רשות המים, נמצא במלכוד: מצד אחד, תפקידו להתריע, לנער את הציבור והממסד משאננותם ולהציב מולם מראה המשקפת את המצב האמיתי של משק המים. מצד שני, אם ייווצר הרושם שמשק המים מנוהל בצורה כושלת, שני הוא הראשון שיצטרך לספק הסברים.
הניסיון להלך על חבל דק מוליד תמרונים לולייניים שלעתים מסתיימים בהתרסקות כואבת. שני מנסה לשדר שהמצב חמור אבל בשליטה. אלא שהציבור והתקשורת מתקשים לעכל מסרים דו-משמעיים; ובישראל, כמו בישראל, בכל פעם שהרגולטור אומר שהמצב בשליטה, ההיסטריה רק גוברת.
הבעיה העיקרית היא שהפאניקה הזו מנווטת לכיוונים הלא נכונים. כולם מחפשים רעיונות להגדיל את היצע המים. השבוע כבר דובר
על אוניות התפלה, אולי בקרוב נשמע גם על חלליות. מה באמת קורה עם המים שהתגלו על המאדים?
אלא שהדרך היחידה להחזיר את משק המים לשפיות היא לשנות כיוון: במקום להפוך את העולם כדי לענות על הביקוש, צריך לנהל אותו. לצרוך פחות במקום לייצר יותר.
לאחרונה צמחה כאן אלילה חדשה - אלילת ההתפלה. אבל גם להתפלה חסרונות רבים: היא יקרה, צורכת הרבה חשמל ופוגעת באקולוגיה הימית. מותר וצריך להתפיל, אבל רק אחרי שעשינו הכל כדי לחסוך במים ולנצל את המים הקיימים בתבונה. ומזה אנחנו רחוקים מאוד.
כשסורקים את סעיפי התוכנית מ-2005 מגלים, כצפוי, שרובם לא שרדו את המעבר מהדף למציאות: פרויקט מקיף במערכת החינוך לא קודם, התקנת אביזרים חוסכי מים לא הפכה לחובה המעוגנת בחוק, האכיפה עדיין רופסת ומתבטאת בעיקר בהדלפת תמונות מרשיעות של השקיית דשאים לעיתונות.
על-פי הערכות אנשי החברה להגנת הטבע (והם לא הראשונים שמעריכים כך), תוכנית התייעלות לאומית תחסוך כ-20% מצריכת המים במגזר הביתי. החיסכון יושג באמצעות טיפול בצנרת ומניעת דליפות, קידום המחקר והשימוש במים אפורים, התייעלות של צרכני מים גדולים כמו בתי חולים, ועוד שלל צעדים יעילים אך לא סקסיים.
קוב מים שנחסך זול הרבה יותר מקוב שצריך להתפיל. עלות התוכנית של 2005 הוערכה על-ידי רשות המים ב-147 מיליון שקל לשנה. כסף קטן לעומת מה שהמדינה מתכננת להשקיע בשנים הקרובות בבניית מתקני התפלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
