לא מספיקה: יולי תמיר בראיון סיום קדנציה
רגע לפני שהקדנציה של שרת החינוך נגמרת, היא פותחת את הפה: "משבר בחינוך? זו טענה לא מבוססת. שההורים יתחילו לבדוק את הילדים"
הבשורות שהיא מביאה עימה לקו הגמר מעורפלות. הציבור אינו מבין את רפורמת אופק חדש שהביאה. תוספת התקציב האסטרונומית שהוציאה ממשרד האוצר אינה נרשמת לזכותה, ואפילו את הקרדיט על הסיוע לאוניברסיטאות חטף לה אהוד אולמרט.
זוכרים לה את הכניעה לחרדים, אבל לא את ההתייצבות מול ארגון המורים. לנוכח כל אלו, יש משהו מתעתע בתמיר. לרוב היא האישה היפה, המתונה, שסופגת באלגנטיות אוקספורדית את שפע התלונות, ההשמצות וההתקפות האישיות, ומתקדמת אל היעד שסימנה לעצמה.
את שביתת המורים ושביתת המרצים היא עברה בלי לצאת מגדרה, כך גם את המודעות בעיתונים שפרסם רן ארז נגדה. דווקא בדיון שגרתי בוועדת החינוך בכנסת קפץ לה הפיוז: במהלך ויכוח עם רונית תירוש על הקרדיט לתוכנית אופק חדש, אמרה תמיר לתירוש "את הזבל והחרא שהשארת במערכת אני עוד צריכה לפנות" ("התנצלתי על ההתבטאות הלא פרלמנטרית הזו", תמיר אומרת היום).
אם כל זה לא הספיק, זכתה תמיר לפני שבוע למתנת פרידה חמוצה בדמות ציוני המיצ"ב הארציים ותוצאות מבחני הטימס הבינלאומיים. תלמידי חטיבות הביניים נכשלו במקצועות המתמטיקה, נרשמה עלייה ברמת אלימות התלמידים, ובמדד השוואתי לעולם, נמשכה ההידרדרות במתמטיקה ובמדעים.
את תמיר המבחנים האלו בעיקר מרגיזים. "המערכת משתעבדת למבחנים והופכת למלאת חרדות", היא מתרעמת. "החשש הגדול שלי הוא שבית הספר יהפוך לבית חרושת לציונים. אנחנו צריכים לנוע על הקו העדין שבין השאיפה לציונים גבוהים לבין מורשת, תרבות וסוציאליזציה".
אבל למה הציונים כל כך נמוכים?
"כי החינוך משקף את החברה שאדם חי בה, וישראל לא יכולה להתחרות בחינוך המשובח של טיוואן או קוריאה. התרבות שלהם מקדשת מבחנים. המערכת צייתנית. משעבדת. כשהילדים ניגשים לבחינות, ההורים לוקחים חופש ומכינים אותם. ילדים שם מתאבדים על ציון".
"ההסללה (שיבוץ תלמידים למסלולים לפי
אינטגרציה וערכים הם לא תירוץ לציונים נמוכים.
"כדי להתקדם לתוצאות טובות יותר במבחנים, ייצרנו את השעות הפרטניות. מורה ייקח חמישה תלמידים חלשים וחמישה תלמידים חזקים ללימודי העשרה במקביל, וישאיר מאחור כיתה קטנה והומוגנית".
"הרפורמה של אופק חדש לא מסלילה ולא מנשירה החוצה. היא משאירה ילדים במערכת אבל לא מתעלמת מההבדלים ביניהם. לא אמרנו כמו שעושים בסינגפור,'לא עברת בחינה במתמטיקה, עכשיו אתה במסלול נפרד ולעולם לא תראה את הילד המוצלח'".
אבל זה לא רק המדד הבינלאומי. התלמידים נכשלים גם במבחני המיצ"ב.
"הבעיה היא חטיבת הביניים. אני הייתי מבטלת אותה לגמרי. זה המקום הכי קשה לתלמיד הישראלי. שמעתי מאות תלונות על ילד שגומר כיתה ו', כל כך קטן וגוזלי, ופתאום נזרק לחטיבה ענקית. יש אובדן קשב, מתח, פחד, שמשפיעים על הציון. הרבה חטיבות צמודות לתיכון, והורים אומרים 'הבת שלי בכיתה ט' וכל הגברברים בשמינית חגים סביבה'".
זה הפתרון שלך לכישלון המתמטיקה?
"גם בלי המבחנים אני יודעת שמתמטיקה היא נקודת החולשה של המערכת. כבר שנתיים אני עובדת עליה. קראתי את כל הדוחות על הוראת המתמטיקה לדורותיה. המומחים עצמם חלוקים לגבי השיטה הנכונה, וכל אחד משווק תוכנית לימודים אחרת ובטוח שמיד תבוא הישועה".
"דחקנו בוועדת המקצוע שיושבת על המדוכה שתגיע לסיכומים. שינינו את תוכנית הלימודים והכשרנו את המורים, אבל תוצאות רציניות נראה רק במונחים של עשור".
במהלך מבחני המיצ"ב העבירה הרשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה) שאלונים למורים כדי לקבל תמונת מצב על עמדותיהם בנוגע לנעשה בבית הספר. כשהמורים התבקשו לאבחן מדוע התלמידים לא הצליחו במבחנים, רובם תלו את הסיבה בתלמידים עצמם, במוטיבציה הנמוכה שלהם וביכולותיהם הנמוכות. "המורים מרגישים שהתלמידים לא משקיעים", מאשרת תמיר. "ושהם עצמם, המורים, משקיעים הרבה יותר מהם".
זו נראית לך טענה רצינית, להאשים את התלמידים?
"אני אגיד את זה בעדינות: התלמידים בישראל לא תמיד באים לבית הספר עם רצון עז לראות בו את מרכז חייהם. החברה הישראלית לא משדרת לילידה את המסר שהחינוך הוא הדבר הכי חשוב. המסרים אצלנו לא אינטלקטואליים, והחברה לא מסתכלת על השכלה בתור ערך".
"כמה הורים בודקים את שיעורי הבית של הילד ועומדים על כך שימלא את כל המטלות? כמה הורים אומרים לילדים שלהם,'זו ההזדמנות שלך ללמוד ולהשקיע'? התחושה של המורים היא שההורים דוחפים ילדים לעשות כסף או ללכת ליחידות מובחרות, לא להצטיין בלימודים, וזה בא לידי ביטוי בציונים".
ככה יולי תמיר היתה רוצה שתשפטו את הקדנציה שלה: במונחים ארוכי טווח, של שינוי שילך ויבשיל בעוד חמש, עשר שנים. את הדיבורים על "משבר החינוך" היא לא אוהבת. "זו התדמית הרווחת, אבל ההגדרה הזו גורמת עוול למורים ולמערכת שלא מסוגלת להרים אף פעם את הראש".
"בכל פעם שאנחנו אומרים שעשינוי שינוי, מיד מטיחים בנו: 'אה, זה לא טוב כי החינוך במשבר'. זו הלקאה לא מבוססת. הרבה אנשים אומרים לי שהחינוך במשבר, אבל כשאני שואלת אותם על הילדים הם אומרים לי: 'המורה של הילד שלי ממש נחמדה ובית הספר מצוין'. אבל מערכת החינוך במשבר. כי זה הבון טון. כי ככה מקובל לחשוב".
אז אין משבר.
"יש נטייה לשים את כל המערכת בסל אחד ולהגיד שכולה לא מתפקדת. נכון, יש נקודות חולשה רציניות שצריך לטפל בהן, אבל יש גם נקודות חוזק ומצוינות ואסור להכליל. אני מגיעה לבתי הספר, רואה איזה פרויקטים נפלאים צומחים שם, איזה תלמידים ומורים איכותיים מובילים את הכיתה למצוינות ופתאום הפופוליזם הזה שמכניס את הכל למטרייה שחורה אחת. טראח, יש משבר. ואז לא צריך לעשות שום דבר, רק לגנוח ולהיאנח".
"צריך להגיד את האמת. מערכת החינוך נושאת על גבה בהצלחה אתגרים בלתי רגילים. לפני שבועיים פגשתי את שר החינוך הבריטי. לאורך כל הפגישה הטלפון שלי זמזם: נפל קסאם בשדרות, ילד בדואי רצח חבר שלו על רקע הבחירות, נפל גראד בפתח בית ספר באשקלון.
וכל זה כשאני מספרת לשר שבישראל מאוד מתמרמרים שהתלמידים לא ניצבים בראש טבלת המבחנים הבינלאומיים כמו ילדי פינלנד. הוא היה בהלם. אמר לי, מה שקרה אצלכם בחצי שעה ממש מזכיר לי את פינלנד השקטה והשלווה. שתי טיפות מים".
אז אין משבר?
"המשבר הוא העצמה של בעיות מסוימות בחינוך שהתקשורת נותנת להן במה לא פרופורציונלית. אני עושה רפורמה, בדמי ממש, ועיתונאים אומרים לי, כבר כתבנו עליה. תוספת תקציב של שישה מיליארד שקל? עזבי, לא מעניין. זה כל כך מתסכל".
בקיצור , את אומרת שכרגיל, התקשורת אשמה.
"אני אומרת שמצב החינוך בארץ מורכב ושצריך לטפוח על השכם על הדברים הטובים ולתקן את הרעים. למערכת החינוך יש היסטוריה של כישלונות שכל הזמן סופרים ואת ההצלחות לוקחים כמובנות מאליהן".
"אני זוכרת שבאמצע שביתת המורים היתה ישיבת הנהלה, וראינו סרט ארכיון על שביתה מ-1972. אותם הטקסטים, אותם השלטים, אותן הטענות, אותו בן דמותו של רן ארז. אנשים ישבו במשרד ובכו מרוב צחוק".
אם הכל כל כך מצחיק, למה ההורים בוכים?
"כי הציפיות שלהם מבית הספר בלתי סבירות. אנשים רוצים שבית הספר יחליף את כל המערכות האלטרנטיביות. התחושה שלי היא שהציבור צופה במערכת החינוך מן הצד, כאילו הוא לא שותף לכישלון ולא שותף לפיתרון".
"ברק אובמה אמר: 'תפסיקו לקטר על משרד החינוך, תושיבו את הילדים ליד שולחן המטבח, אם הם לא מבינים, תעזרו, ואם אתם לא מבינים, תפנו לספרי הלימוד. וקחו אחריות'".
ואיפה האחריות שלך?
"אני מרגישה שילדתי תינוק, שהוא רק זוחל, ואין לי זמן להבשיל איתו, לנשום עם הגדילה שלו. כל שלושה ימים הממשלה נופלת וקמה ומחר הכל נגמר. אני רוצה ללדת ילד ולגדל אותו לאט. אבל המציאות אכזרית. זו תחושה איומה. אני כל הזמן עומדת בפיתוי לעשות דברים קצרי טווח".
"כשנכנסתי למשרד החינוך הזהירו אותי שזו מערכת גדולה, מסורבלת, עייפה. אמרו לי: 'תוציאי את כל הג'וקים והשאיפות מהראש. תנסי לצוף'. רק לצוף. אבל אני לא נכנעתי למהלכים קצרים, למרות שידעתי מה יהיה המחיר".
"באתי למשרד והכנתי רשימת בעיות. הרשימה היתה כל כך ארוכה שכמעט אמרתי, אוקיי, זה לא ייפתר לעולם. ואז לקחתי החלטה חשובה: שאתמקד בשניים-שלושה דברים גדולים, ובאחרים, עם כל הצער, לא עכשיו".
"היה לי לנגד העיניים דימוי של מנתח בשדה קרב שרואה סביבו המון פצועים ויודע שלא יהיה מסוגל להציל את כולם, אבל אם יתמקד בשלושה פצועים קשה, הוא יצליח להציל חיים".
מה היו הפצועים שלך?
אופק חדש, החינוך הערכי ותנועות הנוער. אבל אני יכולה להגיד שלא הפסקתי לרגע לשמוע את זעקותיהם של האחרים בשטח".
איפה כשלת?
"לא כשלתי באופן דרמטי. מצב החינוך היום הוא תוצאה ישירה של מחדלי שרי החינוך הקודמים, בדיוק כפי שמזרעי השינוי שמסרתי עליו את נפשי ייהנו השרים הבאים אחריי. שינוי במערכת החינוך נמדד בעשור, לא בשנתיים".
"כששואלים אותי מה אני רוצה להיות, אני אומרת, שרת החינוך הבאה, והבאה אחריה. היום המערכת מקבלת תקציבים ונכנסת להבראה מסוימת. עצרנו את הקיצוצים ואת הפיטורים. הכנסנו את רפורמת אופק חדש, שהעלתה משמעותית את שכר המורים והקטינה את מספר התלמידים בכיתות".
"הכל מאוד איטי. סיזיפי, כפוי טובה, לא מובן לציבור. אבל אם הייתי רוצה חיים נוחים, הייתי נשארת באקדמיה ומחברת מאמר נפלא על מה שר החינוך צריך לעשות".
אחד ההישגים המשמעותיים שתמיר זוקפת לזכותה הוא תוספת התקציב שהשיגה למערכת, בלי לאיים ובלי לשבור את הכלים. מבקריה טוענים שיחסים טובים עם האוצר הם לא מחמאה לאף שר.
"הייתי שר החינוך הכי נחמד לאוצר וקיבלתי ממנו הכי הרבה", עונה תמיר. "לא פעם היו מבקשים ממני, תיכנסי באוצר, תביאי לנו כותרת, ואני תמיד אמרתי שהתוצאה חשובה לי יותר מרייטינג. לא מעט שרי חינוך שהיו אגרסיביים ורבו עם משרד האוצר השיגו דרמה גדולה, ואפס תוצאה".
"ואני מסתכלת על ספר התקציב ואומרת, וואללה! השגתי שישה מיליארד שקל. כשיצאתי ממשרד האוצר בשמחה גדולה אנשים צעקו אחריי: 'תרוצי לאט, שהכסף לא ייפול לך מהכיסים'. מבחינתם, שדדתי את המערכת".
באוצר תולים את הצלחתה של תמיר דווקא ביחסים הטובים שלה עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט. "בפעם הראשונה בתולדות משרד החינוך השיגו תקציב דרך ראש הממשלה מעל לראשו של שר האוצר", אומר מקורב לממונה על השכר. "האוצר מתפוצץ מזה. מערכת היחסים בינה ובין רוני בר-און היא כמו בין סדאם חוסיין לישראל".
מי שנפגעו מיחסה של תמיר היו חברי ארגון המורים העל-יסודיים, שראו איך דווקא השרה שלהם מתייצבת לצדם של משרד האוצר וראש הממשלה במהלך השביתה הגדולה שניהלו. "לא היה תקדים לכך ששר חינוך יהיה איתנו במאבק כזה", התמוגג בשעתו בכיר במשרד האוצר. "ברור שזה עוזר לנו, אבל אנחנו לפעמים משפשפים עיניים ולא מאמינים".
תמיר עשתה את זה כדי להעביר את גולת הכותרת של הקדנציה שלה, רפורמת אופק חדש. בבסיסה עומד הסכם תוספת שכר תמורת תוספת שעות עבודה למורה, הרחבת שעות פרטניות לתלמידים וחיזוק מעמד המנהלים.
עד כה יושמה היוזמה בכ-800 בתי ספר יסודיים ברחבי הארץ, וכגודל תומכיה, גודל מתנגדיה. "אני חושש שפרופ' תמיר לא היתה ערה מספיק למשגים של אופק חדש, שעלולים לגרום להריסת הרפורמה", אומר פרופ' יואל קארו, ראש מכללת אורנים.
"נושא ההתמודדות עם אלימות, סמים, נוער בסיכון, לא כלול באופק חדש", הוא אומר. "גם התמקצעות המורים לא מקבלת התייחסות. הלימודים לתואר שני לא כלולים, ומורה שמבקש להתקדם ולהתמקצע, אין לו את המנגנון והתגמולים לכך. רק כשיסיים ללמוד על חשבונו הוא יקבל תוספת שכר".
"קיבלנו תוספת שעות, לא תוספת שכר", אומרת ענת שניידר, מורה מנתניה וממובילות המאבק נגד אופק חדש. "קיבלנו שכר מופחת ב-30 אחוז תמורת שעות עבודה נוספות, מלאות. גם השעות הפרטניות התבררו כלימודים מחוץ לכיתה, לעתים קרובות במסדרונות, ללא מקום מסודר לשבת בו בפרטיות, על חשבון השיעור שממשיך להתקיים במקביל".
תמיר: "בבתי ספר מסוימים יש פינות עבודה מסודרות לשעות הפרטניות, ובבתי ספר אחרים עדיין אין, ולפעמים המורה לוקחת שלושה ילדים החוצה, למסדרון. לפעמים גם לספרייה. יכולתי לחכות עד שיבנו פינות עבודה מיוחדת, אבל אז הרפורמה לא היתה יוצאת לדרך".
"אכן, המורים עובדים יותר, אבל זו בדיוק תפישת העולם של הרפורמה, להסתכל על הוראה כעל משרה, לא עבודת בית חלקית. היום מורים מגיעים לבית הספר בבוקר וחוזרים אחר הצהריים והשכר בהתאם - גלובלי. אני לא מכירה עובדים בשירות המדינה שמקבלים שכר פר שעה".
למה מורים רבים כל כך מתנגדים לרפורמה?
"מדובר במספר מצומצם של מורים שמייצגים פחד משינוי. צריך לשנות את תפישת המקצוע. צריך להיערך עם הבית והילדים. אני זוכרת שהגענו לפגישה עם אנשי מקצוע לקראת יישום אופק חדש, וכשהסברתי איך הרפורמה תעבוד, אחד מחברי המערכת שאל אותי, ומי יעשה שניצלים לילדים? אמרתי, 'סליחה איך זה קשור לרפורמה? תפקידה של שרת חינוך הוא לא לדאוג לשניצלים'".
אם בנושא בתי הספר היסודיים תמיר זוכה להערכה על הרפומה שהעבירה, הרי שבתחום ההשכלה הגבוהה היא עוזבת את משרד החינוך כשהמשבר באוניברסיטאות רק הולך ומחריף. זו לא אשמתה בלבד: תקציב ההשכלה הגבוהה קוצץ בין 2006-2001 ב-1.3 מיליארד שקל, המחקר נפגע אנושות, הכיתות הצטופפו והדרישות מהסטודנטים צנחו.
אלא שתמיר, שבאה מהאקדמיה, התקשתה לשמור על מדיניות אחידה בנושא האוניברסיטאות. היא מיהרה להזדהות עם דוח שוחט שהמליץ על העלאה חד צדדית של שכר הלימוד וכן על רפורמה במבנה ובתקצוב של האקדמיה.
כשהסטודנטים מחו, היא התעשתה, התייצבה לצדם וביקשה את התערבות ראש הממשלה לטובת פתרון המשבר. שנת הלימודים נפתחה לבסוף לאחר שראש הממשלה החליט על העברת סיוע דחוף של חצי מיליארד שקל לאוניברסיטאות. מה יהיה בעתיד, איש לא יודע.
"ההשכלה הגבוהה בהנהגתה של תמיר ידעה משבר פיננסי עצום", אומר פרופ' קארו. "התהליך לא התחיל אצלה אבל בתקופתה הוא הגיע לשיאו. חסרה אצלה תחושה של נחישות, אמירה לוחמנית. היא השתמשה בשכנוע, אבל בהתחשב בקשיים, שכנוע נתפש כתגובה צמחונית שלא הולמת את היקף המשבר".
שרת החינוך רואה את הדברים אחרת. "הכסף שאולמרט העביר בזכותי לאקדמיה נועד לפתוח משרות ותקנים חדשים, לחזק את המחקר ולתת תמיכה לסטודנטים", היא אומרת. "אין פה תיקון מלא, אבל יש בהחלט התחלה יפה".
למה התייצבת לצד האוצר כשפורסם דוח שוחט?
"עמדתי דווקא לצד הסטודנטים. אפילו רוני בר-און צעק עליי שאני חברה שלהם ולכן נותנת יד להפקרות של המרצים ומחפה על אוזלת היד של האוניברסיטאות. הוא ראה בהם אוכלי חינם".
"לא הבנתי למה הוא התנפל עליהם ככה. יצא ממנו איזה זרם של שנאה, שהפך את המאבק שלו בהם ללא ענייני. אמרתי לו בכנסת: 'השנאה והעוינות שאתה מגלה כלפי האקדמיה היא מסוכנת וגם חסרת בסיס'".
אם פעלת בכזו נחרצות, למה חבריך באקדמיה כועסים עליך?
"הסגל הזוטר אסיר תודה וגם הסטודנטים. הסגל הבכיר כועס עליי כי לא חשבתי שכל דרישותיו לגיטימיות. בראיה כוללת חשבתי שהם היו יכולים להרשות לעצמם להיות יותר נדיבים כלפי הסגל הזוטר".
למה הסטודנטים לא זכו לייצוג בוועדת שוחט?
"נכנעתי לאוצר. זו היתה הטעות הכי גדולה שלי". מבקריה של תמיר מייחסים לה טעות נוספות, הפעם מול החרדים: תמיר הסכימה להמשיך למימון ישיבות שאינן מלמדות את תוכנית הליבה.
"לאורך כל השנים שילמו לישיבות הקטנות מתחת השולחן", היא מסבירה. "אנחנו הפכנו את התהליך לרשמי, בתנאי שנשלם להם מחצית ממה ששילמנו בעבר".
החוק קבע כי מקצועות היסוד חייבים להיכלל בתוכנית הלימודים כדי לקבל תקציב, אז למה לשלם להם בכלל?
"הזכות לחינוך לא נובעת מהשאלה כמה התלמיד יתרום למשק כשהוא ייצא לחיים. אם היינו מתעקשים, היינו נגררים למלחמת תרבות. הפתרון הנוח יותר הוא לתת לבני הישיבות תמריצים להשתתף בהשכלה, ולא להגיע איתם לעימות. יש דברים שחברה לא עושה בקלות דעת, למרות שהיא מדברת על זה בקלות דעת".
היא בת 56, פרופסור לפילוסופיה שלימדה בפרינסטון ובהארוורד. בעלה הראשון היה יובל נריה, בעל אות גבורה ממלחמת יום כיפור. השניים נחשבו לזוג הכי יפה בירושלים.
אחריו התחתנה עם לוני רפאלי, בן למשפחה ימנית, חברו של אהוד ברק מסיירת מטכ"ל. היום היא גרה עם בן זוגה עו"ד רוני פיינשטין. חתונה שלישית אינה על הפרק.
היא צמחה בשלום עכשיו, וגם נזרקה מהתנועה כי נפגשה עם אש"ף. היתה מיוזמות מכתב הקצינים ב-1978, אבל לא הורשתה לחתום בגלל מינה. יחסיה עם נשות הכנסת אמביוולנטיים. היא מעריכה את לימור לבנת, אבל לענבל גבריאלי צעקה פעם במליאה "פה זה לא הקזינו של אבא שלך".
מתחת למעטה הנעימות החביב שהיא משדרת נושבת צינת אירופית קלה, אך מורגשת היטב. היא תתבדח ותתמסר, אבל תתקשה לדבר מהבטן.
על חיסרון בכריזמה ובצבעוניות היא מחפה בחריצות ובעבודה קשה. סדר יומה מתחיל בשש בבוקר ומסתיים עמוק בתוך הלילה. למען רעיון שהיא מאמינה בו תרחיק לצפון ולדרום. היא מסתובבת בשטח, לומדת ומקשיבה, אבל נותרת מנותקת מההוויה העממית.
"לפני שנה לקחתי את כל המשפחה לאיטליה ובילינו זמן איכות סביב האח הבוערת", היא ממחישה תמונת חיים אחת, קצרה וקולעת. "לא היתה טלוויזיה, כולנו האזנו למוזיקה קלאסית, שיחקנו, החלפנו דעות וספרים. זו היתה חוייה נפלאה".
כשזה נוגע לחייה הפרטיים, נדמה שהיא מתנהלת בתוך בועה. "יש דברים שאני עושה אחרת מהסביבה המאוד ישראלית, המקובלת", היא מודה בחוסר נחת. "אני לא מתלהמת. לא מרימה את הקול. מסרבת להתפרץ".
"אפילו התחביבים שלי הם לא מיינסטרים. אני לא הקורא הממוצע. אני קוראת בעיקר מחזות. יש לי אוסף גדול מהם בבית. אני מאוד פיינשמקרית באוכל. אני אוהבת לבשל את מה שאני אוכלת".
"אני אוהבת אוכל מתוחכם, אנין, מנות קטנות ומושקעות. זה יכול להיות אפילו שמן זית שרק עכשיו נכבש. ואני אוהבת ג'ז, ובכל שבת בבוקר צועדת על הים. הים מדהים".
"החיים הפוליטיים הפכו אותי לבן אדם עסוק, נטול חיים פרטיים וחשוף מדי. לא נוח לי בחשיפה הזו. לפני כמה זמן נפלתי ונפצעתי. הגעתי לבית חולים לבצע צילום, ועוד לא נכנסתי לחדר המיון וכבר דיווחו על הפציעה באינטרנט, ותוך שניות הגיעו צלמים שתקתקו מכל כיוון".
"מפריעים לי עם בן הזוג, עם הילדים. אין שום דיסטנס. יום אחד ירדתי עם העוזר שלי לאכול סושי במסעדה. למחרת הופיעה תמונה של שנינו בסמיכות חשודה באחד העיתונים, והיה כתוב מתחתיה 'שרת החינוך נצפתה עם גבר צעיר ולא מוכר בקרבה אינטימית'. אמרתי לבן זוגי, 'מזל שאתה מכיר את תומר, אחרת היתה לנו בעיה'".
את תוכניות הריאליטי היא איננה מכירה. מסרבת לצפות בהישרדות. מוכנה לקבל את הרעיון של "כוכב נולד" ("שם לפחות נתנו סיכוי לכישרונות מהפריפריה, אמרו להם 'תתמקצעו'"). אין לה מושג מי זה בובליל, ונראה שהיא לא מעמידה פנים.
האם מצופה משר חינוך להכיר את גיבורי התרבות של תלמידיו, משונים ככל שאלו ייראו לו? תמיר סבורה שאפשר להסתפק בדיווחי עוזריה. "אני חושבת שתוכניות הריאליטי הן השחתה ציבורית שמעלה על נס את הרשעות, ההדחה, ההשפלה הפומבית שלאחריה 'בוא תספר לנו איך אתה מרגיש'", היא אומרת.
"ולכן אני לא משתתפת בפסטיבל הזה. לפעמים אני נכנסת ללשכה ומשתרר שם שקט. אני יודעת שהם דיברו שם על האח הגדול, אבל לי הם אומרים בתמימות, 'תפרנו לך סיור עכשיו'".
את מנותקת מהעם.
"ממש לא. אני מכירה את החברה הישראלית על כל רבדיה. אני המון בשטח. חיה את האנשים, נפגשת איתם. רק שלא כל מי שאני מכירה אני רוצה להיות כמוהו".
אולי את סובלת מסוג מסוים של פער תרבותי?
"ייתכן. באתי לטקס לקראת יום העצמאות בבית ספר, והיה שם מישהו מהישרדות. כל הילדים רצו אליו לבקש חתימות, ולי לא היה מושג מי זה. אין לי זמן לטלוויזיה. כשאני חוזרת הביתה כבר משדרים את פסוקו של יום".
היום אפשר לראות הכל מסביב לשעון.
"בשעתיים הפנויות היחידות שיש לי בשבוע, אני מעדיפה לנקות את הראש בקריאה".
תמיר הקפידה על צמד שעות הקריאה הקבועות שלה גם בשבועות שקדמו לפריימריז בעבודה. זו לא היתה תקופה קלה עבודה, בתור המתמודדת היחידה שנגדה נוהל קמפיין השמצות אישי. רן ארז, יו"ר הנהלת ארגון המורים העל יסודיים, יריב מר ומתנגד חריף לרפורמה שלה, תבע ממנה לסלק את חטיבות הביניים מאופק חדש. תמיר סירבה, ועמדה במבחן בכבוד.
"ארז אמר לי, אם לא תבטלי את ההסכם, אני אחסל אותך פוליטית כמו שחיסלתי את לימור לבנת, וחודש לפני הפריימריז הוא התקשר אלי ואמר, אני צריך תשובה עד שש כי יועצי התקשורת שלי אומרים שאני חייב להוריד את המודעות נגדך לדפוס. אמרתי לו, 'עם כל הכבוד, אני לא עובדת לפי התכתיבים של יועצי התקשורת שלך'".
למחרת, ומדי בוקר מאז, מצאה השרה מודעות נגדה באיטרנט ובעיתונים. "ידעתי שזה יהיה לא נעים. אבל לא ידעתי עד כמה", היא מודה. "היה לי מאוד קשה, במיוחד בהתחלה. מודעות ענק שכתוב עליהן 'יולי תמיר אכזבה גדולה'. הרגשתי מותקפת".
"השקיעו מיליוני שקלים כדי לפגוע בי. רן ארז התנהג כמו בריון. לא ברור לי איך הוא מייצג את מיטב מורי ישראל. אני רואה במערכת אנשים כל כך מרשימים ומעוררי השראה, והאדם שמייצג אותם לא מגיע לקרסוליהם".
ארז בתגובה: "אמרנו ששרת החינוך היא אכזבה. זה אישי? אולי. זה נכון? ברור. לא אמרתי שהיא מטומטמת, מכוערת או טיפשה. ההפך. דווקא בגלל שהיא אינטליגנטית ומשכילה ויודעת מהו חופש הבחירה וההתארגנות, האכזבה ממנה כל כך גדולה".
תמיר, מה יהיה הפתרון לבתי הספר העל יסודיים?
"עד שלא תהיה נכונות מצד ארז לשבת למשא ומתן, לא יקרה כלום".
המאבק שלו נגדך פגע בך בפריימריז?
"ברור. כשקיבלתי את המקום השמיני אמרתי 'רן ארז הצליח לקלקל, אבל לא הצליח לחסל'. בלעדיו , אני מניחה שהייתי מגיעה לפחות למקום השישי".
למה לא שמענו ממך אמירה מדינית כל הקדנציה?
"כשנכנסתי לתפקיד קיבלתי החלטה להתמקד בחינוך ולא להתפזר על דברים אחרים".
את, חברת שלום עכשיו שיצאה לרחובות לפני 30 שנה, והגיעה למקום שבו אפשר לתרגם רעיונות וחלומות למעשים, נכשלת במבחן במלחמת לבנון.
"איש לא ידע שהדברים יסתבכו. כולנו תמכנו במהלך הזה בתחילתו, כולל חבריי במרצ. כשגילינו שהרמטכ"ל השלה את הממשלה והצבא לא ערוך, כבר היה מאוחר מדי".
הכשלים התגלו כשעדיין היה לך מספיק זמן לצאת נגד המלחמה בפומבי, או לפחות להתנגד לה בממשלה.
"היתה תחושה שכשהעם שרוי במלחמה, לא ראוי לזנב בו ולפתוח בוויכוח ציבורי".
הוויכוח כבר התקיים.
"האמנתי שבזמן שהממשלה עסוקה במלחמה, אני צריכה להוכיח סולידריות. לא ישבתי בכנסת כחברת תנועת מחאה. ישבתי כחברת ממשלה".
למה אהוד ברק ניסה להחליף אותך בעמי אילון?
"תמכתי בעמיר פרץ בבחירות, ואהוד ברק שיצא לעשות לביתו לא אהב את זה. לצערי, כל אחד במפלגת העבודה נמדד במי הוא תומך ולאיזה מועמד הוא מסייע. לאנשים שלא הלכו עם ברק היה הרבה פחות קל במפלגה מאז בחירתו ליו"ר".
"ברק הוא שר ביטחון מצוין, אבל הוא לא אדם קל ובטח שלא יודע לעבוד עם צוות". ועמיר פרץ? "איש מיוחד, חכם ואנושי, שיודע להפוך אנשים לתומכים באופן בלתי אמצעי".
לאן פנייך מועדות בקדנציה הבאה?
"הייתי רוצה להיות שרת החינוך הבאה, זו שמתחילה לקצור את הפירות. אבל האינטואיציה שלי אומרת שאם תקום ממשלה בראשות נתניהו, נמצא את מקומנו באופוזיציה".
ואם מפלגת העבודה תלך לממשלה בראשות הליכוד?
"אז יהיה לי איתה ויכוח אידאולוגי קשה. אומר לחבריי שמוטב שמפלגת העבודה תיפרד מנכסיה ותלך הביתה".
תעזבי את המפלגה?
"למה לעזוב? אני אוביל את המפלגה כולה ללכת בדרך שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
