המרינס נגד מרינה מקסימיליאן בלומין
תתקעו בחצוצרה: כוחותינו ביצעו עוד סיכול נקודתי מוצלח - והורידו את הזמרת האהודה
זה לא לא קל להתקיף שלושה שמות מהאוויר מהיבשה ומהים. מרינה הובסה ושוב אנחנו רואים שהמלחמה היחידה שצה"ל מנצח בה במבצעי קרקע מורחבים ובסיכול נקודתי היא המלחמה במשתמטים. יש להם מודיעין טוב והם מאתרים אותם ומחסלים את הקריירה שלהם כמיטב יכולתם. הם הגיעו למקצועיות שיא בנושא הזה. לא משאירים משתמט בשטח.
יש לי מידע אישי, שלצערי אין לו ראיות עדיין, שצה"ל מקבל הלשנות מזמרים על זמרים אחרים. זה קצת מזכיר את תקופת הסגרת היהודים בזמן של אנילא-רוצה-להגיד-את-המילה-הזאת, אלא שכעת יש שכלול: אפשר להלשין גם באס-אם-אס. אני אפילו לא רוצה לחשוב כמה יהודים היו נספים באני-לא-רוצה-להגיד-את-המילה-הזאת, אם לפולנים ולנאצים היתה אפשרות לשלוח אס-אם-אס.
סיפור הקרב נגד מרינה עוד יסופר בהרחבה כחלק ממורשת הקרב, כמו עלילות הלוחמים הגיבורים בתל פאחר ובחווה הסינית. להלן התקציר: מרינה היתה אמורה להשתתף במופע התרמה בתאטרון הקאמרי ל"קרן ליאור," לזכרו של ליאור וישינסקי שנהרג בציר פילדלפי, בנוכחות הרמטכ"ל וקצינים בכירים אחרים. בבוקר ההופעה קיבלה הזמרת טלפון מראש אכ"א, אבי זמיר, שבישר לה כי משום שהיא משתמטת היא לא תופיע בטקס.
"אני לא משתמטת," אמרה מרינה, "שוחררתי מחוסר התאמה." "כן כן," אמר ראש אכ"א בערמומיות, "חוסר התאמה. מכיר את הסיפור הזה." "אני חברה קרובה של המשפחה," אמרה מרינה, קרובה לדמעות, "איך המוזיקה קשורה לצבא וכל זה."? "יש לך אפשרות להופיע, אבל בתנאי אחד,"??????" ."! שרה מרינה בקול המלאכים שלה. "את יכולה לתקן את זה." "לתקן את מה."? "את מוכנה לחזור ללשכת הגיוס ולמבדקים בבקו"ם."? "זה כמו שתשאל אותי אם אני רוצה לחזור ללמוד מתמטיקה בבית הספר," השיבה הזמרת האמיצה והחלשה לראש אגף הכוח החזק.
"תחליטי מהר," אמר הראש שכנראה היו לו עוד משתמטים על הקו, "או שאת מתגייסת או שאת לא מופיעה. עמידה חופשית." שלמה וישינסקי הוא חבר אהוב שלי. התאבלתי איתו על מותו של ליאור, אבל לדעתי אסור היה לו - ולו לזכרו של בנו - לתת לפארסה הזאת להתחולל. "מרינה היא חברה נהדרת," אמר שלמה בתקשורת, "וצריך להתנהג אחרת לאמנים ולתת להם להופיע כרצונם. אנחנו לא מדינה פשיסטית." זהו, שלמה ידידי, הצרה היא שאנחנו כן.
אם הגדרת הפשיזם היא שהמדינה והדגל הם מעל לבני האדם, אז הפשיזם כבר גר פה - ואחד מתפקידיו של האמן הוא להרוג אותו כשהוא עוד קטן. אולי ליאור לא סבל את הרמטכ"ל אבל היה מאוהב במרינה? אולי ליאור היה מעדיף שהרמטכ"ל יישאר בבית ויעבוד על ראשי הפרקים של המלחמה המיותרת הבאה והזמרת האהובה על המשפחה תשיר? איזה מזל שאני חי ואני יכול לדאוג ששום גנרל או רמטכ"ל לא יהיו נוכחים בשמחות ובאסונות שלי. לעומת זאת, מרינה מוזמנת כל יום לשיר לי את שירת הברבור.
לצערי, ליאור לא זמין. כמו כל כך הרבה נופלים אחרים הוא לא יכול להתערב בכללי הטקס לזכרו. צה"ל ששלח אותו למות שולח לו גם את ראש אכ"א ומונע ממנו את הזמרת שהוא אהב ושהיא אחת החברות הקרובות ביותר של אחותו.
ההשתמטות היא כמובן נושא טעון. אין לי דעה נחרצת לגביו, אבל ברור לי שצריך להיות חוק גמיש אחר. לא כולם יכולים מבחינה נפשית להיות חיילים, כפי שמעט מאוד יכולים לשיר כמו מרינה. במדינה הזאת יש חוק גיוס חובה, ואם לא נציית לחוק הזה לא נוכל להאשים את המתנחלים, למשל, שמפרים חוקים אחרים.
אני מסכים רק עם שתי צורות השתמטות: .1 מי שאינו יכול פיזית או נפשית לשרת בצבא - ואני מכיר כאלה שנהרגו בטעות או התאבדו בגלל מצבם הפיזי או הנפשי השביר. .2 שחרור מטעמי מצפון - במדינה שבה עילגות ובורות הצעירים מונעת מהם כל פעילות פוליטית, אנחנו צריכים לשמוח שיש ביניהם כאלה שממש חושבים על מצבנו ולא ממש מעוניינים להשתתף במשפטי המלחמה שאכן ייערכו לנו ביום מן הימים.
שוחחתי
הסרבנים האלה, שיוצאים מהכלא ואחר כך שוב מסרבים להתגייס ונאסרים שוב ל־20 יום ויותר, נלחמים גם הם, אבל בשדה קרב אחר. לדעתי, הם חייבים להתאחד ולהמציא להם אג'נדה ברורה ואפילו מפלגה (ברור שהם יהיו יעילים יותר מעלה ירוק ומהגמלאים.( הומניסט צריך להיות איחוד של שלושה תארים: אתאיסט, קוסמפוליט ופציפיסט, וברוב האומות הנאורות יש מקום גם לתנועה שכזאת. יש כל כך הרבה מפלגות של מוות, ואין אף מפלגה של חיים.
היום, כשרוב פעילות הצבא היא התעללות בעם אחר או בבריוני עמנו, אין שום פלא שכל כך הרבה צעירים בורחים מהעיסוק הזה. אלוהים יודע שיש מספיק חיילים שמסוגלים לתפקד בתפקיד כפוי הטובה הזה, ואין פסיכולוג שיכול לשער כמה הוא פוצע את נפשם ואת מידות המוסר שלהם.
ומרינה יש רק אחת, אז תנו לה לשיר לחיילים שאהבו אותה. ואם זה מפריע לרמטכ"ל, שיוציא את ראש אכ"א לבילוי באיזה מחסום פעיל ויעזוב אותנו בשקט.
נא להמתין לטעינת התגובות
