לחשוב מחוץ לשלולית
הגיע הזמן להפנים שהשתייכות לחלק הנאור של העולם כרוכה גם בחובות, ובעקבות וועידת האקלים בפוזנאן גם אנחנו ניאלץ להיכנס לדיאטת פליטות גזי חממה בשנת 2012
ועידת פוזנאן היא תחנת ביניים בין הוועידות שסומנו כאבני דרך במאבק בהתחממות הגלובלית, קיוטו וקופנהגן (שתתקיים בסוף 2009). אלא שצירוף הנסיבות - המשבר הכלכלי העולמי ובחירת אובמה בארצות הברית - הפך אותה מעוד תחנה לצומת דרכים קריטי.
בימים אלה מתעצבים קווי המתאר של ההסכמים לצמצום פליטות גזי חממה שיחייבו את מדינות העולם בעשורים הבאים, וזה קורה בצל מציאות כלכלית ופוליטית כאוטית במיוחד. בתוך המהומה הגלובלית אנחנו, כרגיל, מתעניינים בשלולית הקטנה שלנו, שגם בה המים לא יעמדו לאורך זמן.
בוועידת קיוטו, שבה המדינות המתועשות התחייבו לקיצוץ בפליטות, זכתה ישראל למעמד של מדינה מתפתחת וקיבלה פטור זמני. אבל כל הסימנים מעידים שהחופשה עומדת להסתיים, ושאחרי 2012 גם אנחנו ניאלץ להיכנס לדיאטת פליטות.
השאלה שנשאלת היא איך המשק הישראלי נערך לעידן שאחרי מחר. ובכן, הוא לא ממש נערך. עד היום לפי הגישה בירושלים,
ישראל צריכה לעשות הכל כדי להישאר מחוץ למעגל הקיצוצים. בכל פורום אפשרי ניסו נציגינו לשכנע שבגלל המצב הביטחוני, האקלים הקשה, העלייה והשד יודע עוד אילו תירוצים, אי-אפשר לדרוש מישראל מה שתובעים משאר המדינות המתוקנות.
אז מה אם התמ"ג שלנו ממוקם בין יוון לאיטליה, תוחלת החיים גבוהה מבגרמניה ובבריטניה, וכמות האנרגיה שבה אנחנו משתמשים לנפש גבוהה מבריטניה, ספרד ואיטליה. כל הפרמטרים מעידים שישראל נטועה עמוק במערב, אבל רוצה לקבל הקלות כאילו היא בירכתי העולם השלישי.
הגישה הזו - שיש לקוות שבשעות אלה בפוזנאן נציגינו מתנערים ממנה - לא רק מעוררת גיחוך במסדרונות הדיפלומטיים, אלא גם עלולה לחזור כמו בומרנג אל הכלכלה הישראלית. אי-אפשר לחתור להתקבל ל-OECD ובה בעת לבקש הקלות מס של מדינה נחשלת; מי שמציג את עצמו כאביון ודל, בסוף לוקחים אותו ברצינות ומפסיקים לעשות איתו עסקים. שלא לדבר על כך שבטווח הארוך השקעות בקיצוץ הפליטות מוכיחות את עצמן כרווחיות וחוזרות לתוך המשק. עכשיו רק צריך למצוא מנהיגות שתהיה מסוגלת לחשוב על הטווח הארוך.
על-פי תחזיות המשרד להגנת הסביבה, בקצב הנוכחי עד 2025 יגדל היקף הפליטות של המשק הישראלי ב-50%. המדינה טוענת שאין הרבה מה לעשות בקשר לזה, ובהתאם לכך מבקשת לחמוק ממחויבות.
במסמך מאלף שהפיקו השבוע אנשי המקצוע של עמותת אדם טבע ודין מציעים לממשלת ישראל לאמץ גישה הפוכה: קודם להציב יעד שאפתני בהתאם להערכות מדעני האקלים של האו"ם, ואחר כך למצוא דרכים להגיע אליו. הדוח של העמותה מציג טיוטה לתוכנית לאומית לקיצוץ הפליטות. זה מה שעושים היום בכל מדינות המערב, והגיע הזמן להפנים שהשתייכות לחלק הנאור של העולם כרוכה גם בחובות.
נא להמתין לטעינת התגובות
