הרב גינזבורג: אסור לבנות לשהות בזירת הפינוי
הבנים למאבקים, הבנות להפגנות ולתקשורת - כך קובע גילוי דעת של הרב יצחק גינזבורג
הרב מוסיף נימוק נוסף וקובע "כמדומה שעצם הנוכחות של נשים וילדים במקום הגירוש מגבירה, באופן לא-מודע, את החשק והנכונות של המגרשים. על כן הדרך הרצויה היא שבמקום ובזמן בו יש חשש של עימות פיזי – צריכים להיות בזירה רק גברים הנכונים למאבק – "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא" – לא בנות ולא נשים וילדים".
במאבק על "בית האמת והשלום" בחברון עיר הקודש, ובכלל במאבקים העומדים לפתחנו בתקופה זו, צריך לחזור ולהזכיר כמה עקרונות:
א. המטרה העיקרית.
גם כאשר נמצאים במאבק, אסור לשכוח את העיקר: המאבק איננו מטרה בפני עצמה. המטרה החיובית העיקרית – שאותה אנו רוצים לכתחילה – היא גילוי מעיינות התורה והפצתם, בכל עם ישראל ואף לאומות העולם (כמתאים להם). ככל שיכירו ישראל באמת האלקית שבתורה ויטעמו את מתיקותה בנגלה ובנסתר – כך נגיע לשלום אמיתי בקרבנו ונתקרב ליעוד של "מלאה הארץ דעה את ה' כמים למים מכסים" ו"תורה חדשה מאיתי תצא".
ב. הנהגה.
התיקון האמיתי למצב תלוי בהקמת הנהגה ראויה – הנהגה הפועלת על פי פסיקת רבנים מורי הוראה בישראל, ועל פי דעת-תורה (ופנימיותה) רחבה ועמוקה של בחירי הדור, "השופט אשר יהיה בימים ההם". גם בקשר למאבק מעשי בשטח, צריך שיהיה 'ראש' לכל הכוחות המעשיים – מנהיגות על פי תורה.
ג. "כל כבודה בת מלך פנימה".
עלינו לשמור מכל משמר על כבוד בנות ישראל, טהרתן וצניעותן. לצערנו בשנים האחרונות היו מקרים רבים שבהם כוחות הצבא והמשטרה פגעו בכבוד בנותינו, ויש מידע על תוכניות לפעול כך בעתיד (באופן מכוון) – על כן, בעת גירוש, הנשים והבנות צריכות להימנע מלהשתתף בפועל במאבק ולא להיות במקום שיש בו חשש של עימות עם כוחות צבא ומשטרה, בפרט כשיש ביניהם חיילים ושוטרים גויים. יתר על כן, כמדומה שעצם הנוכחות של נשים וילדים במקום הגירוש מגבירה, באופן לא-מודע, את החשק והנכונות של המגרשים. על כן הדרך הרצויה היא שבמקום ובזמן בו יש חשש של עימות פיזי – צריכים להיות בזירה רק גברים הנכונים למאבק – "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא" – לא בנות ולא נשים וילדים.
ד. תחומי המאבק.
כמובן שהנוכחות במקום הנמצא בסכנת גירוש, ח"ו, היא הכרחית. אין מפקירים אף עמדה, ובפרט מקום חשוב כזה. אולם לא כל המשאבים צריכים להיות מופנים רק לתחום הזה. המאבק מתפרש לתחומים נוספים חשובים לא פחות, ובתחומים אלו יש מקום חשוב גם למעשיהן של נשים ובנות. בין הגזרות הנוספות של המאבק חשוב לציין:
1. חיזוק ההזדהות האישית של ציבור רב ככל האפשר עם מקומות הנתונים בסכנה על ידי שהיה במקום שלא בשעת הגירוש עצמו.
2. עידוד אי-הזדהות עם הממסד
3. גם בפעולות רוחב הנהוגות בזמן האחרון – פעולות שמרתקות כחות צבא לזירות אחרות, החל ממחאות ושיבושים בכל רחבי המדינה בעת גירוש (באמצעים לא אלימים, כמובן) ועד לצעדות במקומות שיש בהם אוכלוסיה לא-יהודית, תוך קריאה לאויבי ישראל להכיר בכך שארץ ישראל היא מקומו של עם ישראל, ולטובתם-הם עדיף להם למצוא את המקום הטוב יותר עבורם לחיות בו – איננו רואים מניעה להשתתפותן של נשים (כמובן, תוך שמירה נכונה על בטחון וצניעות הפעילוֹת).
4. פעולות הסברה וטיהור תדמית, בפרט באמצעי התקשורת וברחוב של 'מרכז הארץ', מתוך ביטוי שמחה ורוחב דעת על יסודות פנימיות התורה. בתחום זה, תחום הדוברות, יש מקום מיוחד ועיקרי דווקא לנשי ובנות ישראל, בחינת "כן בנות צלפחד – שחבבו את הארץ – דוֹבְרות".
לאחר כל המאבק הנכון והמושכל, שישלב את כל הגוונים הללו – תוך 'החלפת צבעים' וסגנונות פעילות מעת לעת – עלינו לזכור כי ההצלחה תבוא רק מאת ה' יתברך שיגמור בעדנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
