מכון הטיהור הושלם, אבל הביוב נשפך בשדות

המדינה מתייבשת. אבל בגלל מחלוקת בירוקרטית מתקן שפכים שכבר הושקעו בו 19 מיליון שקל בגבעת ברנר עומד נטוש. לא עוצר בירוק, חלק א'

אביב לביא | 28/11/2008 19:13

על רקע משבר המים שסופו - ממש כמו ענני גשם - לא נראה באופק, אפשר להתנחם בעובדה שאנחנו אלופי העולם בשימוש חוזר במים: כ-70 אחוז ממי הביוב בישראל עוברים תהליכי טיהור ומושבים לחקלאות, נתון ששווה מדליית זהב עולמית.

- לא עוצר בירוק, חלק ב': אופניים לשנה
- לא עוצר בירוק, חלק ק': מלחמות היוגורטים

מכון טיהור שפכים צילום: יהודה לחיאני

ההישג יפה, אבל לנוכח המאבק על כל טיפה מתבקש לתהות למה נזנחו 30 האחוז הנותרים. ברשות המים מאמינים שבתוך עשור ישראל תגיע למחזור של קרוב למאה אחוז מהמים. כדי שזה יקרה צריך להמשיך לרשת את הארץ במתקני טיהור, ובעיקר לחבר בין מים מטוהרים ללקוחות. קשה להאמין, אבל יש מקומות שבהם השקיעו סכומי עתק במכוני טיהור שפכים, רק שאין עדיין צינור שיזרים את המים המטוהרים לחלקות חקלאיות.

כך, למשל, חנכו השבוע חברות "אינטל" ו"נומוניקס" בקריית גת, ברוב טקס ובהשקעה של 80 מיליון שקל, מתקן לטיהור שפכי המפעלים, רק שעד להודעה חדשה המים המטוהרים הללו לא יגיעו לשום שדה - כי אם לצנרת הביוב של קריית גת; בהרצליה יש מכון טיהור חדש, שמביא את השפכים העירוניים לדרגה הגבוהה ביותר - טיהור שלישוני. רק שבהיעדר לקוח, או צינור שיוביל את המים ללקוח, הם מוזרמים לעומק הים. כך הולכים לאיבוד 20 אלף מ"ק מדי יום.

אבל כל זה מתגמד לעומת החלמאות הבירוקרטית שמגלם הסיפור הבא. בפאתי קיבוץ גבעת ברנר שוכן מט"ש (מכון טיהור שפכים) מיושן, שגילו המתקדם (40) ומצבו הרעוע גורם לכך שהמים שעוברים דרכו אינם ראויים לשימוש חוזר.

ארבע רשויות מקומיות - גבעת ברנר, מזכרת בתיה, קריית עקרון וחבל יבנה - החליטו לשלב ידיים ולבנות מט"ש מודרני שיספק מים לחקלאי הסביבה. מתקני תשתית כאלה בונים באמצעות הלוואה מהמדינה, וזו אכן אישרה לארבע הרשויות הלוואה של 25 מיליון שקל לצורך הפרויקט. מאחר שההקמה אורכת כשנתיים, סוכם שיקבלו 19.3 מיליון בשנה הראשונה (2007), ועוד 6 מיליון ב-2008.

פיל לבן

העבודה יצאה לדרך, ובימים אלה כבר עומד על תלו חלק מהמכון החדש. אלא שאת מה שהתחילו אי אפשר לסיים: המדינה מסרבת להעביר את ששת המיליונים הנותרים. במקום לטהר 9,000 מ"ק של מים יקרים ביום, מכון הטיהור נשאר לעמוד כמו פיל לבן וענק לתפארת מדינת ישראל.

כדי לעמוד על שיקוליהם של משרדי הפנים והאוצר, שמטרפדים את העברת הכסף, צריך לצלול לסבך בירוקרטי וחוקתי. משפטני המשרדים תולים את אי העברת התשלום בכך שהרשויות לא עמדו בהוראת החוק המחייב אותן להקים תאגיד מים אזורי.

מי שיצטרך לפסוק במחלוקת הוא בית המשפט. ארבע הרשויות, באמצעות משרד עו"ד הרציג ושות', הגישו עתירה נגד המדינה, במסגרתה הם לא חוסכים במילים קשות. ממשרדי הממשלה נמסר שמאחר שהנושא מצוי בהליך משפטי הם מנועים מלהגיב.

בתווך, בין הצדדים הניצים, נמצאים אנשי משרד התשתיות שרואים בעיניים כלות איך במקום מט"ש מודרני הביוב נשפך בשדות. במסמך פנימי התריע אלכס קושניר, ראש המינהל לפיתוח תשתיות וביוב, שאי השלמת המט"ש גורמת "נזקים תברואתיים לתושבים, פגיעה וזיהום במקורות המים, פגיעה באיכות הסביבה ובטבע. . . ומונעת חיסכון במים שפירים".

בכיר במשרד התשתיות נשמע השבוע מתוסכל: "אנחנו רצים בין המוסדות כדי למצוא חור בחוק שיאפשר להשלים את המט"ש, אבל יש התנגדות חריפה מטעם הפקידים. זה אבסורד. חוק זה חוק, אבל החוק במקרה הזה טעון שיפור וכשביוב זורם ברחובות או פוגע בסביבה זה מחייב פתרון. כשהתעקשות על חוק כזה עוצרת עבודות ביוב דחופות בלי שום רצון להראות גמישות, זה לא נראה הכי מעודד בעולם".