נשיא שחור יש, אבל העתיד עדיין לא בהיר
השחורים בארה"ב חגגו את ניצחונו של אובמה בבחירות, אבל כעת גוברת התחושה כי הדרך לשינוי אמיתי עדיין רחוקה עבור השחור הפשוט
פרנק גיליאם, הדיקן האפרו-אמריקני של אוניברסיטת קליפורניה, טס מדי פעם במחלקה ראשונה. כשהוא עושה זאת, נוסעים לבנים לרוב שואלים אותו אם הוא מפיק מוזיקלי - אם הם מדברים איתו בכלל.
אפילו על רקע חגיגות הניצחון של מיליוני שחורים בארצות הברית בעקבות בחירתו של ברק אובמה, בימים האחרונים תוהים מרביתם אם נקודת המפנה בפוליטיקה האמריקנית באמת תשנה את התפיסות ביחס לחברי הקהילה השחורה בארצות הברית. הם שואלים את עצמם עד כמה, אם בכלל, יצליח הניצחון של אובמה לנפץ את תקרת הזכוכית, האם בזמן כהונתו יצליחו השחורים להגיע לשוויון אישי וקהילתי או שמא לא ישתנה מעמדם?
בשנים האחרונות התרגלה כבר ארצות הברית לראות בני מיעוטים מאיישים עמדות בכירות, אך אנשים רבים עדיין נאחזים בדימויים סטריאוטיפיים ומסרבים להרפות מהם. הולוואי, בסיסט בן 31 עם תואר שני במוזיקה מאוניברסיטת דרום קליפורניה, אומר כי אחת הבעיות של שחורים היא שההצלחה לרוב גורמת לאנשים להיות עיוורי צבעים-בכיוון הלא נכון.
"יש לנו הרבה קומיקאים, שחקנים ואתלטים שחורים", הוא מסביר, "ורוב הזמן, כולם מתייחסים לאנשים האלו כאל לא שחורים. מייקל ג'ורדן? 'הוא לא שחור. הוא מייקל ג'ורדן', 'וויל סמית?' הוא לא שחור. הוא וויל סמית'". הדבר הזה, כמובן, לא מחזק בכלל את מעמדם של מי שאינם מצליחים בקנה מידה פנומנלי. אלה נשארים - שחורים.
דון סנדרס, למשל, אורטופד מנתח בן 55, חווה על בשרו את קשיי ההשתלבות של השחורים באמריקה. בלאס וגאס, לשם הוא נוסע מדי תקופה לכנסים בענייני רפואה, הוא לרוב לא מצליח לעצור מונית. "אם להיות כן, מרבית הסיכויים הם שאף אחד לא יעצור גם לאובמה", הוא אומר.
כשהיה צעיר היו לו גם מפגשים עם המשטרה. "לא הצלחתי לספור את מספר הפעמים שבהן נעצרתי בשנות העשרים שלי כשלמדתי באוניברסיטת UCLA", הוא מספר. "נעצרתי, נלקחתי לכלא, ביליתי לילה שלם במעצר, הואשמתי בהשתתפות בשוד. וכל זה רק כי הייתי שחור בווסטווד. אמרתי פעם לשוטר'על מה אני נעצר?' והוא ענה 'מממ, אתה הרי יודע שרוב
כשהגזענות שורשית כל כך, כשהחשש ברחובות ממשי, קשה להאמין בשינוי אמיתי. ואכן, מרבית הגברים השחורים דואגים שמא בחירתו של אובמה תטפח בקרב הלבנים את התפיסה שהגזענות עברה מהעולם, אף שסממניה עדיין חיים ובועטים.
"המסר ששמעתי מהחברים השמרנים שלי הוא 'או-קיי, קיבלתם את מה שרציתם אז תפסיקו כבר ליילל'", סיפר צ'אז פיציו, בן 53, מנהל בוורנר בראדרס, שחור שלמד לתואר ראשון ושני בהארוורד. "התפיסה תהיה שגזענות למעשה נגמרה ונעלמה - ואם אתה נכשל, זה הכל בגללך. זו הרי תפיסה אבסורדית, נאיבית ובעייתית".
אך יש מי שבטוחים שהנשיא החדש יוביל מהפך. אם בעבר מיאנה הקהילה הלבנה להקשיב לשחורים, ובמקום זאת העדיפה להשמיע נטיות גזעניות, עכשיו בוקעים קולות מהשטח שמקווים ששינוי שורשי יחלחל מלמעלה למטה. "עד כה הרגש שהתקשר עם דמות 'הגבר השחור' היא פחד", אמר דמיאן תומפסון, מעצב גרפי בן 35. "אני חושב שברק משנה זאת ומביא לנו את הכבוד שאנחנו ראויים לו. יש הרבה 'ברקים'. פשוט לא מציגים אותנו באופן הזה".
גם העוזר לכומר בכנסייה הבפטיסטית מורל גאר ג'וניור מלא תקווה. "כגברים שחורים, אנחנו מרגישים שיש לנו קול עכשיו", הוא מתפייט. "עד עכשיו צעקנו בשממה. אבל יש לנו יכולות ואיכויות, ובעת הקרובה אנשים יקשיבו לדברים שנגיד".
אז האם השינוי החיובי הזה יחזיק מעמד ויהפוך למציאות? רבים מציינים שידעו כבר תקופות של סולידריות, אך אלה חלפו כלעומת שבאו.
גיליאם, למשל, זוכר כיצד זמן קצר אחרי התקפות הטרור של ה-11 בספטמבר הוא עלה על מטוס בדאלאס יחד עם גבר טקסני במגפי בוקרים, שלא היה שם לב אליו בנסיבות אחרות. באותו יום, באווירה הלאומית ההיא, הוא אמר לו "זה אני ואתה, חביבי. אם משהו קורה, שנינו נסתער על הדלת". הוא גם זוכר עד כמה התרגש מאותו אירוע.
בין אם המהפך יהיה אינהרנטי ובין אם חולף, מסכימים כולם שמה שישפיע על התפיסה הציבורית הכללית הוא הדימוי של אובמה עצמו ושל בני משפחתו. את אשר יעשו, תשליך החברה על השחורים כולם - החל בבני המשפחה, דרך ההתנהגות הציבורית וכלה בהחלטות האישיות.
וזו רק ההתחלה: לדברי ג'יימס פוגאטי, מבעלי חנות הספרים EsoWon מלוס אנג'לס ומעצב דעת קהל, אובמה ובני משפחתו יימדדו אפילו במעשה הדלקת עץ חג המולד וכך, באירועים הסמליים הקטנים, יחנכו את הציבור לשינוי התפיסה לגבי שחורים.
"אני זוכר שפעם שמעתי מישהו אומר שהוא לא ידע שגם ערבים חוגגים את ליל כל הקדושים", אמר פוגאטי. "עכשיו המדינה מגלה שהמשפחות השחורות הן בדיוק כמו כל שאר המשפחות - מדובר במודל לשינוי בסדר גודל לאומי ובינלאומי".
אז תהיה או לא תהיה השפעה? מרבית האנשים ששוחתתי איתם סבורים שהפלח הדמוגרפי שחייו ישתנו יותר מכל הוא הגברים השחורים הצעירים בעצמם. שההשפעה תהיה פנימית יותר מאשר חיצונית.
סנדרס, שסבל יותר מכולם מיחסם של הלבנים, נותר סקפטי, אבל הוא מצטרף לאופטימיות של אבנס. "האחיינים שלי ואנשים צעירים בשנות ה-30 שלהם ומטה הרבה יותר עיוורי צבעים מאיתנו", הוא אומר. "וזה הדור שהולך לתת את הטון".
נא להמתין לטעינת התגובות
