דן מרידור: שובו של המיצי-מיצי

מרידור מזגזג מהליכוד לקדימה ובחזרה. מותר לו. כל עוד הוא משתמש במונח "שלטון החוק", הוא חסין מביקורת

בן דרור ימיני | 15/11/2008 9:28 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כולנו השתנינו, אמר השבוע דן מרידור. זה נכון. מותר לשנות עמדות. אבל מרידור דווקא לא השתנה. תמיד הוא היה פודל של האוליגרכיה המשפטית. תמיד הוא חיפש את הצד המרוח של הפרוסה. קו עקבי. אין צורך להזכיר לו מה הוא אמר על נתניהו לפני תשע שנים.
 
דן מרידור
דן מרידור צילום: ראובן קסטרו

מותר לו לשנות עמדה. העניין הוא שהוא רצה כל כך להצטרף לקדימה. אבל זה לא הלך. לא כל כך התלהבו ממנו שם. עכשיו הוא חוזר לליכוד וטוען שזה מפני שלקדימה יש מדיניות מסוכנת בכל מה שקשור לשלטון החוק. סליחה? הרי התמיכה בשר המשפטים דניאל פרידמן בקרב הליכוד גדולה מהתמיכה בפרידמן בקרב קדימה.

אפשר היה להבין את מרידור אילו היה עובר למרצ, שהפכה למפלגת בג"ץ. אבל לליכוד? מרידור ממציא תירוץ. ולתירוץ אין שום קשר עם המציאות. הוא מרידור. מותר לו. הוא היה יכול להיות פוליטיקאי מוצלח. משכיל, רהוט, נראה חושב. תפקיד השגריר בוושינגטון נראה תפור עליו. זה הגג.

אבל לומר עליו שהוא איש עקרונות? צריך להזכיר: אילו היה מרידור נאמן לשיטתו, הוא היה מתפטר בשיאה של פרשת בר-און-חברון. אבל לא. הוא התפטר רק כאשר היה נדמה לו שנתניהו, כראש ממשלה, מעדיף את הקו של נגיד בנק ישראל, ולא של שר האוצר.

אז איך זה שמרידור מצליח לשמור על תדמית הגונה כל כך? איך זה שיש לו כל כך הרבה חסידים, בעיקר בתקשורת? ובכן, המפתח הוא מילות הקסם "שלטון החוק" ותמיכה אוטומטית באוליגרכיה המשפטית. לא צריך יותר. לא חשוב מה הוא עושה. לא חשוב איזה שטויות הוא מדבר. לא חשוב שהוא מצטרף לליכוד ולא למרצ בתירוץ המופרך של "שמירה על שלטון החוק", כאשר לרוב תומכי הליכוד נמאס מהפגיעה הנמשכת בדמוקרטיה מצד האוליגרכיה. מה שחשוב הוא שמרידור חוזר על המנטרה הקבועה. זה משתלם. הוא תמיד זוכה לתמורה.
מבחן הציונות

האם מרצ היא מפלגה ציונית? לא ברור. ציונות היא בעיקר הכרה בזכות ההגדרה העצמית ליהודים במדינה משלהם. בדיוק כמו הסלובקים, הצ'כים, הקרואטים, הפלסטינים, הסלובנים ועוד עמים רבים, שיש להם מאפיין משותף של מורשת, היסטוריה או דת.

העם היחידי בעולם שנגדו מתנהלת תעמולת זוועה, שטיפת מוח גלובלית, נגד זכותו להגדרה עצמית במדינה משלו, הוא העם היהודי. האם מרצ מצטרפת לתעמולה הזאת? רצינו לחשוב שלא. אלא שיש סימנים מדאיגים.

זהבה גלאון, למשל, הצטרפה לארגון עדאלה בעתירה נגד חוק האזרחות, המונע זכות שיבה באמצעות נישואים. זו עמדה ציונית כמו שעדאלה ציוני. מה שחשוב יותר הוא שיוסי ביילין ורן כהן, שני אישים בולטים של המחנה הציוני במרצ, עוזבים את המפלגה.

כל מה שעשו השניים הללו, ובכלל זה נכונות לוותר על שטחים, היה כדי לבסס את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מי

יבוא במקומם? לפי דיווחים שהתפרסמו השבוע, בין התומכים החדשים מצויים גם פליטי מפלגת העבודה. הבולט שבהם הוא אברהם בורג, יושב ראש הסוכנות היהודית לשעבר שהפך לאנטי-ציוני מובהק. ציוני מומר.

לפני למעלה משנה, כשהוציא ספר שהצטרף לשטיפת המוח האנטי-ציונית, טען בורג: "להגדיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית זה המפתח לסופה". האמת הפוכה. כשתבוטל ההגדרה "מדינה יהודית", בגלל אישים כמוהו, יגיע סופה של המדינה.

לפני חודשים אחדים הוא כבר הבהיר שהפתרון הוא "מדינה דו-לאומית". ברחבי העולם מצטרפים המאמרים שלו לתעשיית השקרים. לא ביקורת לגיטימית, אלא דמוניזציה שטנית, לצורך שלילת זכות הקיום של מדינת ישראל. בעבר ביקשה מרצ לתקן את חוקי היסוד, כך שההגדרה "מדינה יהודית ודמוקרטית" תוחלף ב"יהודית ודמוקרטית של כל אזרחיה". ככל שמדובר במס שפתיים, זו עדיין העמדה של מרצ.
 
אברום בורג
אברום בורג צילום: ראובן קסטרו
במציאות, הדברים משתנים. חיים אורון (ג'ומס), מנהיג מרצ, שייך דווקא למחנה הציוני במפלגה. בקרוב הוא עלול להישאר במיעוט. כשבורג וגלאון בפנים, וכהן וביילין בחוץ - הכיוון הוא עדאלה ולא מפלגת העבודה. רק דבר אחד עדיין לא ברור. מדוע מרצ צריכה את בורג? הרי המועמד הטבעי לכניסה למרצ הוא דן מרידור. בעצם, כשחושבים על דרכו של מרידור, זו תהיה התחנה הבאה שלו. הוא ידקלם משהו על "שלטון החוק". הם יקבלו אותו בזרועות פתוחות. והתקשורת תוסיף תרועות.

אין קשר

אני מאמין לטענות הקונספירציה על רצח רבין בערך כמו שאני מאמין לטענות דומות על פיגועי התופת בארצות הברית. לא המוסד הפעיל את מוחמד עטא, ולא השב"כ עומד מאחורי רצח רבין. אלא שבשנים
האחרונות, למרות הזמן שחולף, יש מי שמפיץ סימני שאלה. לא אדם אחד. לא גוף אחד.

הרבה יוזמות פרטיות של חוקרים, בעיקר מטעם עצמם. הספקות מתפשטים ומתרחבים. גם אנשים שנראים שפויים מצטרפים לשואלי השאלות. ויש גם רבים וטובים, שאינם שייכים לשום מחנה, אבל הם עומדים חסרי אונים מול אלה שמספקים "הוכחות חותכות" על גרסה שונה לחלוטין מהגרסה הרשמית. בעקבות פיגועי התופת בארצות הברית הופץ ברחבי האינטרנט סרט דוקומנטרי, שמפריך מכל וכל את הגרסה הרשמית על כך שפגיעת המטוסים החטופים במגדלי התאומים גרמה לקריסתם.

הסרט לווה בהסברים של מומחים ומהנדסים. הנדסית, זה לא יכול היה לקרות, הם הסבירו. וגם הרחיבו. הם "הוכיחו", בסדרה של טענות מחץ, שיש רק אופציה מדעית אחת לקריסת המגדלים:

גורמים עלומים מסוימים הטמינו חומרי נפץ בכמות אדירה, והם אלה שגרמו לקריסה האדירה. היה שם משהו מתואם, כך הם טענו, בין החוטפים לבין מי שידעו לנצל את הסיטואציה. בערך כמו רצח רבין. יגאל עמיר אולי לחץ על איזה הדק, אבל הסיפור הרבה יותר גדול.

עבר קצת זמן, ובאינטרנט הופץ סרט נגדי, שמפריך אחת לאחת, באופן די מוחץ, את הטענות "המדעיות" של הסרט הראשון. זו הייתה תשובה חיונית. לא שהיא הרגיעה את חסידי הקונספירציות, אבל השפויים, ויש רבים כאלה, נגמלו מתיאוריית הקונספירציה. אנחנו מצויים בשלב דומה בישראל.

התקשורת המרכזית מתעלמת, כשעולם הבלוגוספירה רוחש. אפשר להמשיך לזלזל. מאוד לא מומלץ. יש צורך בהפרכה רצינית ויסודית. מדיניות בת יענה לא תעזור. למעשה, היא כבר מחזקת את מחנה הספקנים. חלק ממטפחי תיאוריית הקונספירציה, בהקשר האמריקני, היו אנטישמים ואנטי-ציונים. הם הבהירו שהמוסד והיהודים עומדים מאחורי הפיגועים. חלק ממטפחי הקונספירציה בעניין רצח רבין הם אנשי ימין קיצוני.

מה שמעניין הוא, כמו תמיד, שהאנטי-ציונים והאולטרה-ציונים חושבים באותם קווים. אבל הם לא לבד. לא האולטרה-ציונים ולא האנטי-ציונים. הבעיה היא באלה שמתחזים למבינים. כך שאסור להסתפק בתגובה לגופם של חלק מהטוענים. צריך לענות גם לגופו של עניין. אם תימשך השתיקה המוסדית, הרשמית, זה יהיה ניצחון של חורשי הרעות. אסור שזה יקרה.

בלוגים של בן דרור ימיני
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים