תיק שקנאי
איך קרה שהציפורים הנודדות שלכבודן נכתבו שירים הפכו לפולשות בלתי רצויות שמתקבלות במטחי ירי, תותחי רעש וזיקוקי הפחדה?
במלחמה הזו, כמו בכל המלחמות, כולם מפסידים. בעלי בריכות הדגים רואים בעיניים כלות איך השקנאים אוכלים להם את הפרנסה, השקנאים מקפדים את חייהם, ואנשי ארגוני שמירת הטבע - רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע - לא יודעים את נפשם מצער, ועסוקים בהטחת האשמות זה בזה (ובחקלאים, כמובן). אבל עוד יותר מסיפור עצוב, המלחמה הזו היא משל מטריד על מערכת היחסים הסבוכים שהאדם המודרני - אנחנו - מנהל עם המערכות הטבעיות שסביבו.
כבר כמה עשורים שילדי ישראל מקבלים בהזרקה ישירה לווריד את מיתוס הציפורים הנודדות. יש לנו ארץ קטנה, אבל העובדה שמדי שנה היא משמשת מסלול נדודים כמעט בלעדי למאות אלפי ציפורים, גורמת לנו להרגיש שאנחנו מרכז העולם, נקודת חיבור ייחודית בין אירופה לאפריקה, גשר בין ארצות הקור לארצות החום. אז איך קרה שהאורחות הרצויות הללו, ששוררנו לכבודן שירים, הפכו לפולשות שמקדמים אותן במטח של כדורי רובה, תותחי רעש וזיקוקי הפחדה?
כבר לא נספור ציפורים נודדות
שורש הבעיה נעוץ בכך שההתפתחות האנושית המואצת מוציאה משיווי משקל את המערכות הטבעיות. כדי לעצב את העולם לנוחותו מתערב האדם בסדרי בראשית, אבל יש מקרים, והם הולכים ומתרבים, שהטבע לא רואה את ההתערבות הזו בעין יפה, ודואג להזכיר לנו מי היה כאן קודם. לזה בדיוק מתכוונים מומחי אקולוגיה כשהם מדברים על הפרת האיזון הטבעי, אזהרה שבדרך כלל נשמעת ערטילאית מכדי שנוכל לקשר אותה למציאות היומיום.
במקרה של השקנאים, האיזון הופר במהלך השנים עם ייבוש אגם החולה והירידה המשמעותית במספר מקורות המים הטבעיים, שורצי החיים והדגים, שארץ ישראל מציעה. ובאין מסעדות בטבע, השקנאים, בעיקר החלשים והקשישים, שזקוקים למנת אנרגיה כדי לשרוד את המסע לאפריקה, פונים אל
המזנונים המלאכותיים מעשה ידי אדם.
בווריאציה אחרת, הסיפור הזה חוזר על עצמו גם עם הקורמוראנים, שעונת הנדידה שלהם תתחיל בקרוב. פעם קורמורן בישראל היה מחזה נדיר, שעורר התרגשות בקרב הצפורים. אלא שכמה תהליכים גלובליים, בראשם דיג חסר רסן של דגי מאכל גדולים, הותיר בידי העופות שלל עשיר מדי של דגים קטנים והפך אותם למה שמכונה "מין מתפרץ", כזה שיצא מכלל שליטה ושמאיים על פרנסת מגדלי הדגים.
בגני הילדים עדיין שרים את "בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות". כשהילדים יגדלו הם יגלו שהרומנטיקה לא גרה כאן יותר, ושהיום הציפורים הנודדות מקבלות יחס של מסיגות גבול. ומה עושים אצלנו למסיגי גבול, בני אדם או בעלי כנף, כולם יודעים.
נא להמתין לטעינת התגובות
