חברון בין תדמית למציאות
הזעזוע מחורבן בית פדרמן נזנח מול הזעזוע מדברי הנאצה החמורים שיצאו מפיו של שמואל בן ישי, תושב קריית ארבע, כלפי חיילי צה"ל. רק צריך לזכור שמדובר באדם אחד, שאינו מייצג את מהותם האמיתית של תושבי חברון
בית משפחת פדרמן ובית משפחת הזמר סיני תור שהוחרבו במוצ"ש האחרון לא היו מאחז קיקיוני, או קראוונים שהוקמו אתמול, מדובר בבתי קבע שקיימים במקום מזה 10(!) שנים (לפני משפחת פדרמן התגורר בבית הזמר אודי דוידי).
הבהילות בה מצאו לנכון אנשי הביטחון להחריב את המקום כאילו מדובר באיום קיומי על מדינת ישראל, מעלה שאלות לא פשוטות על ההתנהלות של הממונים על אכיפת החוק כלפי מתנחלים. אפשר רק להתחיל לדמיין את התגובה התקשורתית אילו שוטרים ישראלים היו נוהגים כך כלפי משפחה ערבית. בתי מחבלים לא זוכים אצלנו ליחס כזה, אבל כשמדובר ביהודי חברון, כבוד האדם לא קיים.
אין בזה כדי להצדיק בנייה בלתי חוקית, אלא שהיחס הברוטאלי כלפי בניה בלתי חוקית יהודית לעומת העלמת העין כלפי בנייה בלתי חוקית ערבית בישראל, מקומם. חוות פדרמן (או בשמה הרשמי חוות נצח יהודה) הוקמה בשטח ריק של אלונים וסלעים, בין קריית ארבע לגבעת החרסינה, שטח שאיש לא טוען שהוא בבעלות ערבית. הניסיונות להשיג אישורי בניה במקום כשלו במסגרת המדיניות הממשלתית שלא מאפשרת לחברון היהודית להתפתח, למרות שהיישוב היהודי יושב מנצל פחות מ-3% מתוך 15% שהוקצו לשטח הישראלי במסגרת הסכם חברון שנחתם ב-1997.
גם הרכוש היהודי העתיק בחברון, הכולל קרקעות ובתים שהיו שייכים ליהודים שגורשו מהעיר לאחר הטבח בשנת תרפ"ט, מושכר היום לערבים, ומדינת ישראל לא מאפשרת לתושבים היהודים לגור בבתים הללו.
אלא שהזעזוע מחורבן בית פדרמן נזנח מול הזעזוע מדברי הנאצה החמורים שיצאו מפיו של שמואל בן ישי, תושב קריית ארבע כלפי חיילי צה"ל. העובדה שבן ישי אינו תושב חברון, והעובדה שאין תושב יהודי בחברון שמזוהה עם אמירות כאלו, לא מצליחה
אפשר כמובן לומר בצדק שהאיש הזוי, ואינו מייצג אף אחד, אפשר להתנער, וחשוב לגנות, אבל חשוב להוקיע אנשים כאלה מתוכנו, כי בסופו של דבר האחריות על התדמית חשובה לא פחות מהאחריות על המהות, ולמרות שרובם המוחלט של המתיישבים נוקטים קו ממלכתי, והם אזרחים נאמנים ושומרי חוק, מספיק אחד כמו בן ישי, שמסכן בדבריו את כל הטוב והחשוב בישיבתנו בחברון.
חברון סובלת מיחסי ציבור שליליים, שלא בצדק. 1,000 היהודים שחיים בה הם אנשים שערך אהבת הארץ ממומש אצלם במסירות אין קץ, תוך סיכון אישי לא מבוטל. אנשים ערכיים, שבניהם משרתים בצבא, ואין לחשוד בהם שבאו לגור בעיר הצפופה בשביל איכות החיים. האיכות המרכזית של חייהם היא המסירות לאידיאולוגיה, רעיון שזר כיום כל כך לחברה הישראלית, שמי שחי לפיו נתפס כהזוי.
היום, כמדי ראש חודש יתקיימו סיורים ליליים בחברון, הכוללים תפילה במערכת המכפלה, ומפגש עם חלק מהתושבים. אני מרבה לבקר בחברון במסגרת הנסיעות האלו בראשי חודשים, מתפעלת מהאנשים הטובים שחיים שם, ומצטערת על כך שלרוב הציבור הישראלי אין הכרות אמיתית איתם, חוץ מהמראה המעוותת שמציגים אנשים כמו בן ישי.
מצער שדווקא המקום בו נמצאת מערת המכפלה שנקנתה בכסף מלא על ידי אברהם אבינו, דווקא המקום שאין ספק לגבי זכותנו עליו, המקום שבו קבורים האבות והאמהות, העיר בה הומלך דוד המלך ובה החלה המלוכה שלו, ובה קבורים רות המואביה וישי אבי דוד, דווקא המקום הזה הופך בדיווחים התקשורתיים למקום שמערערים באופן שיטתי על הלגיטימיות שלו, ומוציאים את דיבתו רעה, ואת דיבת אנשיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
