הכלב עקיבא חוזר לשגרת בטלה
אחרי שבועיים של חופש הכלב עקיבא חוזר עם כמה מחשבות על המושג "אחרי החגים". וגם איך הוא מצא עצמו ישן מתחת לאורגן. כלב השמירה
אחרי החגים, הכלבים מתרגלים לחוסר המעש צילום: גטי-אימג'ס
בכל מקרה, שמחתי לחזור הביתה. בגינה הרחבתי בתיאורי הנוף של חבל טוסקנה וכמה הכלבים שם שלווים ומתפלשים להנאתם בשדות הירוקים והאינסופיים. בסיום הדברים נשברתי "אין כמו בארץ", אמרתי והסתכלתי בעיניים פותחות לרווחה בכלבה לונה.
השגרה, אין כמו שגרה. אחרי תקופה ממושכת, בה כל בני המשפחה היו כל הזמן בבית, פתאום, נשארתי שוב לבד. חומי, הכלב שהוא גם החבר הכי טוב שלי, הזכיר לי כי החגים הסתיימו. רון וגילי חוזרים לבית הספר וההורים שלהם שוב יוצאים בבוקר לעבודה. "עכשיו, אחרי החגים", אמר חומי ופסק "צריך להתחיל לעבוד".
לא הבנתי מה חומי בדיוק רוצה. אבל הנחתי שזה קשור לקריירה הפוליטית שלו. בשבילי אחרי החגים זו שוב אותה תקופה בה אני מבלה לבד שעות על גבי שעות, בחוסר מעש, בצפייה חסרת תועלת במכשיר המרובע והצבעוני שמפיק קולות מוזרים. בשבילי אחרי החגים הוא אסון.
אני מתגעגע לרעש ולבלגאן, לשעות הארוכות שבני המשפחה שלי ישבו סביב השולחן והיו מנדבים לי שאריות בשר משובח או נותנים לי ללקק את הסוף של צלוחית הגלידה או היוגורט. עכשיו, שוב לאף אחד אין זמן.
כולם רצים ועל הדרך אני מקבל חצי ליטוף וטיול קצרצר בגינה.
ואם כל זה אינו מספיק, אז בשבוע האחרון של החג ערכו בני משפחתי סדר, רה-ארגון בבית. ובמסגרת הזזת הדברים בלי ההיגיון החליטו בני המשפחה להזיז את ערכת השינה שלי. התרגלתי כבר לישון ולנוח ביציאה מחדר המגורים, ליד המרפסת. עכשיו, העבירו את הפקלאות שלי צמוד לאורגן. זה לא שאני לא אוהב מוזיקה, פשוט התרחקתי מקערת האוכל החדשה שלי והתצפית לחצר נהייתה בלתי אפשרית.
אבל על העיקר הם חשבו, אני קרוב מתמיד לדלת הכניסה ויכול לעמוד על המשמר ולהיות כלב השמירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
