קורבנות הירוק: ההשתלטות על שטחי המחייה של קופי האורנגאוטן
בשעה שהעולם כולו נסחף אחרי הטרנד הירוק, יש כאלה בטבע שדווקא משלמים על כך מחיר. בראש הרשימה ניצבים קופי האורנגאוטן במזרח אסיה, שתאגידים מסחריים משתלטים על שטחי המחיה שלהם כדי לייצר דלק "אקולוגי". עכשיו מתנהל קרב בין פעילי איכות הסביבה שמעודדים מעבר לדלק ירוק, לבין אלה שחוששים שהקופים ייכחדו לחלוטין
- ירוק הורס: שמן הדלק מביא להכחדת קופי האורנגאוטן
האויב הגדול ביותר של האורנגאוטן, לפי האו"ם, הוא כבר מזמן לא הציידים וכורתי היערות הבלתי חוקיים, אלא תעשיית שמן הדקלים. בגבולות ההולכים ונסוגים של שמורת הטבע, המשתרעת על פני כ-2,500 קמ"ר, נסלל כביש מלא בכוונות טובות, שנתקע בתוך שחיתות ושלומיאליות ממשלתית. זהו אחד הנזקים החמורים שלא ציפו לו בתוך השיגעון העולמי להפוך לירוקים.
הפארק הנאה והירוק גובל בדרום האי בורניאו, שבבעלות משותפת של אינדונזיה ומלזיה, שתיים מיצרניות שמן הדקלים המובילות בעולם. יצואנים משווקים את המוצר כאלטרנטיבה אקולוגית לנפט גולמי וכתחליף לשמנים שמכילים שומן טראנס. "אבל זו רק סיסמה, אתה יודע", אומר איכלס אל-זאכי, מנהל פרויקט מקומי של קרן האורנגאוטן הבינלאומית, ארגון שבסיסו בלוס אנג'לס. "הם פוגעים ביער ואומרים שזה כדי לחסוך אנרגיה, אבל הם הורגים ככה בעלי חיים אחרים".
אינדונזיה מאבדת יערות מהר יותר מכל מדינה מיוערת אחרת. בקצב שבה נכרתים העצים שלה כדי לשתול במקומם דקלים ועצים לתעשייה וכדי לפנות מקום לחקלאות, 98 אחוז מיערות אינדונזיה עלולים להיעלם עד שנת 2022, כך קובעת תוכנית הסביבה של האו"ם.
"אם המשבר המיידי לא ייפתר ולא יובטח עתידם של האורנגאוטנים ושל הפארקים הלאומיים, יישארו מעט מאוד אורנגאוטנים בטבע בתוך שני עשורים", נאמר בדוח של תוכנית הסביבה של האו"ם משנה שעברה, "היקף וקצב כריתת היערות הלא חוקית בפארקים הלאומיים עלולים, אם לא יטפלו בעניין, לסכן את כל הקונספט של אזורים מוגנים בכל העולם".
בחודש יולי, אומר אל-זאכי, סיימו כורתי עצים כריתת 162 קמ"ר של יער בקצה הצפוני-מזרחי של הפארק, שבו חיו לפחות 561 אורנגאוטנים, כדי לפנות מקום לדקלים. הממשלה לא ממש עוזרת, אומרים פעילי סביבה, המאשימים פקידים מושחתים, קציני צבא ומשטרה בשיתוף פעולה עם הציידים, עם הכורתים הבלתי חוקיים ועם גורמים נוספים שמאיימים על היערות.
אל זאכי טוען שחברות שמן הדקלים נחושות להפקיע כ-20 אלף קמ"ר משטחי המחיה שלה האורנגאוטנים בטאנג'ונג פוטינג ובפארק הלאומי סבנגאו הגדול יותר, שבו חיה אוכלוסיית האורנגאוטנים הגדולה ביותר של בורניאו. בטנאג'ונג פוטינג חיים תשעה מיני קופים, כולל קופי הפרובוסקיס הנדירים, שאפיהם יכולים להגיע לאורך 17 ס"מ.
הוא אומר שלפני חמש שנים ראה לראשונה את הבולדוזרים כורתים עצים בפארק. הוא היה בטוח שהם פעלו על שטח שכלול בפארק הלאומי, על-פי צו ממשלתי משנת 1996. הוא תבע מהבולדוזרים להפסיק. הם סירבו. אל זאכי הלך למנהל, שאישר בפניו שהיער הופך למטע בידי חברה אינדונזית ששמה "וונסאוויט סובור לסטארי". דובר מהחברה האם של החברה, בסט פלנטיישן גרופ, הכחיש כל פלישה לשטח הפארק. "אנו עובדים על סמך אישור שקיבלנו מהממשלה", אמר ווהיו בימדרטה, היועץ המשפטי של בסט. "אנו לא עובדים
קל מאוד לראות את הלחצים ההולכים וגוברים על היער באמצעות הצצה לרווחים של מטעי שמן הדקלים. בשנת 1990 הרוויחה אינדונזיה 204 מיליון דולר מיצוא שמן דקלים. ב-2007 עלו ההכנסות בצורה דרמטית והסתכמו ב-7.8 מיליארד דולר, כך על-פי הנתונים הרשמיים העדכניים ביותר שניתן להשיג.
יצוא שמן הדקלים זינק בצורה חדה לפני חמש שנים לאחר שהאיחוד האירופי הכריז על מכסת חובה להחלפת דלק וסולר מנפט גולמי בדלק ביולוגי. בשנת 2007 העלה האיחוד האירופי את המטרה ל-10 אחוזים מדלקי התחבורה עד 2020, ובכך הזניק את מחירי שמן הדקלים והגביר את הסכנה ליערות הגשם. האיחוד האירופי המשיך במדיניותו למרות שדוח שפרסמו מדענים בסוכנות הסביבה האירופית באפריל השנה הגדיר את התוכנית כניסוי "שאפתני מדי", ש"את תוצאותיו הלא מתוכננות קשה לחזות וקשה לשלוט עליהן".
במקום לצמצם את פליטת גזי החממה, ייצור שמן דקלים ביערות ביצות כבול עלול למעשה להגדיל את כמויות דו-תחמוצת הפחמן באטמוספירה. חיסול הג'ונגל לא רק הורס את העצים שקולטים את דו-תחמוצת הפחמן אלא גם פולט מיליוני טונות של דו-תחמוצת הפחמן שהיו אגורים באדמת הכבול של בורניאו במשך אלפי שנים. הבערת אש לצורך סילוק עצים וגדמים רק מוסיפה לבעיה.
בעת שחברות לייצור שמן דקלים מפעילות לובי למען כריתת עוד יערות גשם, תושבי אינדונזיה אחרים עמלים לשקם אזורי מחיה לאורנגאוטנים ולשקם אורנגאוטנים שאיבדו את ביתם בג'ונגל או ניצלו מידי ציידים.
קרן הישרדות האורנגאוטנים בבורניאו רכשה כ-20 קמ"ר שחקלאים נטשו בסמבוג'ה לסטרי בקצה המזרחי של האי. "אנשים חשבו שבתוך שנה-שנתיים נרים ידיים", אומר ייזק יאסיר, המנהל המחוזי של הקרן, "אבל הוכחנו להם שהם טועים".
צוותו האינדונזי דואג שם ל-224 אורנגאוטנים; מדי יום המורים לוקחים את הסטודנטים הקופים לבית הספר להכרת היער. הם עוברים שיעורים בטיפוס על עצים ולומדים איך לאסוף חרקים, שורשים וזרעים ואיך לחמוק מנחשים.
בצוות עוקבים אחר התקדמות התלמידים וכשהם מסיימים את לימודיהם הם מצטרפים לאורנגאוטנים שמוכנים לצאת מהשיקום. הצוות של יאסיר כבר אישר ל-50 אורנגאוטנים בוגרים צעירים להשתחרר לטבע במהלך שש השנים האחרונות. הבעיה היא שמצילי האורנגאוטנים לא מוצאים מספיק יערות בטוחים שאפשר לשלוח אליהם את הקופים.
נא להמתין לטעינת התגובות
