היסטוריה של עימותים: דרמה בצפיית שיא
העימות הראשון בין אובמה למקיין הוא הזדמנות להיזכר בעימותים ההיסטוריים בדרך לבית הלבן. מניקסון נגד קנדי ב-60' ועד בוש וקרי ב-2004
העימות הראשון שאמור להיערך הלילה יתקיים באוניברסיטת מיסיסיפי ויתמקד במדיניות חוץ וביטחון. העימות השני, שיתקיים באוניברסיטת בלמונט בנשוויל שבטנסי ב-7 באוקטובר, יהיה בסגנון של כינוס עממי. העימות האחרון ייערך באוניברסיטת הופסטרה שבמדינת ניו יורק ב-15 באוקטובר ויעסוק במדיניות פנים וכלכלה, הנושא החשוב ביותר עבור המצביעים בבחירות הנוכחיות.
עימות נוסף, מסקרן לא פחות, יהיה בין המועמדים לסגנות ויתקיים ב-2 באוקטובר באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. עימות זה יפגיש לראשונה את המועמד הדמוקרט, הסנאטור הוותיק ג'ו ביידן, עם יריבתו הרפובליקנית, מושלת אלסקה הצעירה שרה פיילין.
הדעות חלוקות בדבר השפעתם של העימותים על המצביעים, כאשר ההיסטוריה מלמדת כי לא תמיד המנצח בהם הוא גם מי שבסופו של דבר נכנס לבית הלבן. אולם כמעט כל העימותים סיפקו דרמות ולעתים רגעים קומיים.
לכן לכבוד פתיחת עונת העימותים של בחירות 2008 מציג nrg מעריב את מיטב הרגעים מהעימות הראשון בין קנדי וניקסון ב-1960 ועד העימות הנשיאותי האחרון בין בוש לקרי לפני ארבע שנים.
העימות הפוליטי האמיתי הראשון בארה"ב לא היה בין שני מועמדים לנשיאות, אלא בין אברהם לינקולן מהמפלגה הרפובליקנית לסנאטור סטיבן דאגלס מהמפלגה הדמוקרטית שנאבקו ב-1858 על מושב בסנאט האמריקני מטעם מדינת אילינוי.
השניים ניהלו במהלך יולי חילופי מכתבים שבהם דנו באפשרות של קיום עימותים בפני קהל וסיכמו את התנאים. נקבע כי ייערכו שבעה עימותים בשבעה מתוך תשעת מחוזות הבחירה של אילינוי. לכל עימות היה מבנה קבוע: מועמד אחד דיבר במשך שעה, השני דיבר במשך שעה וחצי ואז קיבל המועמד הראשון עוד חצי שעה.
צופים רבים הגיעו לראות את שבעת העימותים שנערכו מאוגוסט ועד אוקטובר. הסוגיה המרכזית הייתה שאלת העבדות ובעיקר הרחבתה לשטחים החדשים של ארה"ב. לינקולן
בסופו של דבר ניצח דאגלס ושמר על מקומו בסנאט כנציג אילינוי. אולם לינקולן לא נעלם מהבמה. הוא קיבץ את תמלילי העימותים לספר שזכה לפופולריות וכך הפך לדמות ציבורית מפורסמת. ארבע שנים לאחר מכן הגיעה נקמתו של לינקולן כאשר הוא נבחר למועמד הרפובליקנים לנשיאות ומולו ניצב דאגלס כמועמד הדמוקרטים. הפעם לא קיימו השניים עימותים ולינקולן נבחר לנשיא ה-16 עם 39.9% מהקולות ו-180 אלקטורים, בעוד דאגלס קיבל 29.5% מהקולות ו-12 אלקטורים.
העימות הטלוויזיוני הראשון בתולדות הבחירות לנשיאות ארה"ב נערך בדיוק לפני 48 שנה, ב-26 בספטמבר 1960, בין הסנאטור הדמוקרט ממסצ'וסטס ג'ון פיצג'רלד קנדי לבין סגן הנשיא הרפובליקני ריצ'רד ניקסון.
קרוב ל-75 מיליון בני אדם – שיא לתוכנית טלוויזיה באותם ימים – צפו ב"עימות הגדול" ויותר מ-26 מיליון האזינו לו ברדיו. העימות, שעסק בנושאי פנים, החל בהצהרות פתיחה של שני המועמדים שנמשכו שמונה דקות לכל אחד, בהמשך היו שאלות ותשובות ואפשרות תגובה ובסיום קיבל כל מועמד שלוש דקות לנאום מסכם.
יותר מאשר הטיעונים שהציגו שני המועמדים נראה כי העימות הראה את כוחה של הטלוויזיה. מאזיני הרדיו ציינו כי ניקסון הוא ששכנע אותם יותר, אולם צופי הטלוויזיה הסבירו כי חשבו קנדי שידר כריזמה בעוד שסגן הנשיא נראה חולה, חלש וזקן (על אף שהיה מבוגר מקנדי רק בארבע שנים)
עוד שלושה עימותים נערכו באוקטובר בין ניקסון לקנדי ועסקו בעיקר בענייני חוץ. אולם הרושם מהעימות הראשון נותר חקוק בזיכרונם של הצופים וביום הבחירות אמרו יותר ממחצית מהמצביעים כי העימותים השפיעו על החלטתם. בסופו של דבר מי שהרוויח מכך היה קנדי שנבחר לנשיא. ניקסון, למוד האכזבה, סירב לקיים עימותים בבחירות לנשיאות ב-1968 וב-1972 שבהן ניצח.
העימותים הטלוויזיוניים לנשיאות התחדשו רק אחרי 16 שנה כאשר הנשיא הרפובליקני ג'רלד פורד התמודד נגד הדמוקרט ג'ימי קרטר, לשעבר מושל ג'ורג'יה, בבחירות ב-1976. שני המטות הסכימו לקיים שלושה עימותים ללא השתתפות של מועמדים מטעם מפלגות אחרות.
העימות השני, שנערך ב-6 באוקטובר בקליפורניה, התמקד במדיניות חוץ ועמד בסימן פליטת פה של פורד. הנשיא, שנחשב לבקי יותר מבין שני המועמדים בסוגיות הבינלאומיות, טען במהלך העימות כי "אין שליטה סובייטית במזרח אירופה". התקשורת והדמוקרטים מיהרו לחגוג על הטעות ופורד, שכבר הצליח לסגור פער מקרטר בסקרים, החל לסגת שוב בדרך להפסד בבחירות.
עימות בודד וראשון מסוגו נערך ב-15 באוקטובר גם בין המועמדים לסגנות – רוברט דול הרפובליקני ו-וולטר מונדייל הדמוקרט. במהלך העימות תקף דול את הדמוקרטים כי הם אחראים לכל המלחמות שארה"ב נלחמה בהן במאה העשרים וכי בכל אחד מהמלחמות הנשיא היה דמוקרט.
העימות הראשון בבחירות לנשיאות ב-1980 עמד בסימן היעדרותו של הנשיא הדמוקרט ג'ימי קרטר. ליגת הנשים המצביעות, אשר ארגנה את העימותים, החליטה לזמן לעימות שתוכנן ל-21 בספטמבר, את המועמד העצמאי ג'ון אנדרסון בשל התמיכה שזכה לה בסקרים.
קרטר התנגד לנוכחותו של אנדרסון, אותו ראה כאיום, בעוד המועמד הרפובליקני רונלד רייגן התעקש כי אנדרסון ייטול חלק. בסופו של דבר החליט קרטר החליט להחרים את העימות, מה שגרם לחוסר עניין ציבורי בשידור.
העימות השני, הפעם בהשתתפות קרטר ורייגן, נערך באוהיו ב-28 באוקטובר כאשר הסקרים הראו כי המירוץ ביניהם צמוד ביותר ועל כן מספר שיא של צופים עקב אחרי שני המועמדים בשידור.
במהלך העימות תקף קרטר את רייגן כי הוא "נץ", בעוד רייגן הצביע על המדיניות הכלכלית הכושלת של ממשל קרטר על רקע האינפלציה הגואה והאבטלה. קרטר סיפק חומר לבדיחות כאשר סיפר כי הוא התייעץ עם בתו איימי בת ה-12 על סוגיית מדיניות הנשק הגרעיני.
אבל רגע המפתח היה בסוף העימות כאשר רייגן פנה למצלמה ושאל את העם האמריקני: "האם אתם במצב טוב יותר מאשר לפני ארבע שנים?". הבחירות שנערכו שבוע לאחר מכן הראו כי המצביעים סברו שהתשובה שלילית והראו לקרטר את הדרך מחוץ לבית הלבן.
שני עימותים נערכו בין הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן לבין המועמד הדמוקרט, סגן הנשיא לשעבר וולטר מונדייל, במערכת הבחירות של 1984. עימות נוסף התקיים בין המועמדים לסגנות – ג'ורג' בוש הרפובליקני וג'רלדין פררו הדמוקרטית.
במהלך המירוץ היה רייגן בן 73, המועמד המבוגר ביותר שהתמודד לתפקיד. בעימות הראשון, שנערך ב-7 באוקטובר, נראה כי גילו של רייגן משפיע עליו כשהוא נראה בלתי ממוקד. בין השאר אמר הנשיא כי הוא החל ללכת לכנסייה "פה בוושינגטון" כאשר העימות היה בעצם בקנטקי והודה כי הוא מבולבל.
בעימות השני, ב-21 באוקטובר בקנזס, כבר התבדח רייגן על גילו. "אני לא אהפוך את הגיל לסוגיה בקמפיין הזה", אמר. "אני לא מתכוון לנצל למטרות פוליטיות את גילו הצעיר ואת חוסר הניסיון של יריבי". עבור המצביעים זה הייתה הוכחה כי הנשיא כשיר להמשיך לכהונה נוספת והוא ניצח ברוב מוחץ בבחירות.
עימות מסקרן היה בין הסגנים כאשר בוש ניצב מול ג'רלדין פררו, האישה הראשונה שהייתה מועמדת לתפקיד מטעם מפלגה בכירה. אחד המשפטים הזכורים ביותר היה כאשר פררו, שכיהנה שלוש קדנציות בבית הנבחרים האמריקני, אמרה לבוש: "תן לי לומר קודם כל כי אני מתרעמת, סגן הנשיא בוש, מהגישה המתנשאת שלך שאתה רוצה ללמד אותי על מדיניות חוץ".
שני עימותים נערכו במערכת הבחירות ב-1988 בין המועמד הרפובליקני, סגן הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש, לבין המועמד הדמוקרט, מושל מסצ'וסטס מייקל דוקאקיס. עימות נוסף נערך בין המועמדים לסגנים – הסנאטור הרפובליקני דן קוויל והסנאטור הדמוקרט לויד בנסטן.
בעימות השני, ב-13 באוקטובר בלוס אנג'לס, לא נמנע המנחה – ברנרד שו מרשת סי-אן-אן הצעירה – להציג שאלות קשות למועמדים. באחת מהן שאל שו את דוקאקיס אם הוא היה תומך בעונש מוות במקרה שרעייתו תיאנס ותירצח.
דוקאקיס, שבדיוק התאושש משפעת, רק הגיב בנתוני סטטיסטיקה יבשים על חוסר היעילות של עונש המוות. סקרים אחרי העימות לימדו כי המצביעים חשו שתשובתו הייתה לא הרגישות המספקת ודוקאקיס החל לצנוח בסקרים והפסיד בבחירות.
אולם הרגע הזכור ביותר בעימותים היה בין המועמדים לסגנות ב-5 באוקטובר. אחרי שקוויל הצעיר טען כי יש לו ניסיון בקונגרס כפי שהיה לקנדי כאשר התמודד לנשיאות, אמר לו בנסטן הוותיק: "סנאטור, אני שירתתי עם ג'ק קנדי. הכרתי את ג'ק קנדי. ג'ק קנדי היה חבר שלי. סנאטור, אתה לא ג'ק קנדי". זו הייתה רק המהלומה המילולית הראשונית שספג קוויל אשר הפך לשק חבטות של התקשורת במהלך כהונתו כסגנו של בוש.
מערכת הבחירות של 1992 הייתה הפעם הראשונה שבה נטל חלק בעימותים גם מועמד של מפלגה שלישית לצדם של שני המועמדים של המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית.
כמו במערכת הבחירות כיום, גם ב-1992 היה מקום מרכזי לשאלת הניסיון. במהלך העימות השני הבהיר בוש כי הוא חושב שהניסיון שלו מבדיל אותו משני המועמדים האחרים. קלינטון, שהדגיש את הצורך בשינוי, ענה לו בתגובה כי "אני חושב שניסיון הוא חשוב. אבל ערכים, שיפוט והניסיון שצברתי במדינה שלי גם צריכים להיחשב".
אולם הרגע המכונן בעימות השני היה כאשר בוש הציץ בשעונו בדיוק כאשר נשאל על ידי אחת הצופות כיצד משפיע עליו באופן אישי המיתון. פרשנים ומצביעים מתחו ביקורת על התנהגותו הבלתי סבלנית של הנשיא. עוזריו של בוש הסבירו כי הנשיא רצה לבדוק אם יריביו עומדים בזמנים, אך בוש הסביר בהמשך כי באותו שנייה חשב לעצמו שנותרו "רק עוד 10 דקות של הזבל הזה".
בבחירות לנשיאות ב-2000 נערכו שלושה עימותים בין שני המועמדים – סגן הנשיא הדמוקרט, אל גור, ומושל טקסס הרפובליקני, ג'ורג' בוש. עימות נוסף התקיים בין המועמדים לסגנות – ג'ו ליברמן הדמוקרט ודיק צ'ייני הרפובליקני.
העימותים לא נחשבו למוצלחים במיוחד עבור גור, שנחשב לפוליטיקאי די יבש בעל קול מונוטוני. בעימות הראשון, שנערך ב-3 באוקטובר, עדיין התאושש גור משפעת וגם האיפור שלו לא שיפר את הופעתו. על בוש, לעומת זאת, אמרו הפרשנים כי הוא היה משוחרר ואמיתי. הדברים שבו על עצמם גם בעימות השני ב-11 באוקטובר.
שני קטעים זכורים במיוחד מהעימות הראשון. במהלך דיון על ביטוח בריאות החל גור להתייחס לנתוני הכנסות וגור מיהר להגיב. "זה אדם עם מספרים גדולים", אמר. "הוא מדבר על מספרים. אני מתחיל לחשוב שהוא לא רק המציא את האינטרנט, אלא גם המציא את המחשבון". רגע מוזר ומשעשע נוסף היה כאשר בוש דיבר על החינוך והמצלמה קלטה את גור מגיב בתנועות ראש וגלגול עיניים.
בעימות השלישי ב-17 באוקטובר כבר לא ישבו המועמדים ליד שולחנות והתאפשר להם להסתובב על הבמה. קטע משעשע היה כאשר בוש דיבר ולפתע התקרב אליו גור בתנועה מוזרה. בוש המופתע הגיב בתנועת ראש והקהל התחיל לצחוק. בעיתונים נכתב כי גור נתפס בתנועותיו כמי שנואש לזכות בנשיאות ורוצה להראות למצביעים כי הוא מוכן להילחם עבורם.
שלושה עימותים נערכו בבחירות 2004 בין הנשיא הרפובליקני ג'ורג' בוש לבין יריבו הדמוקרט, הסנאטור ג'ון קרי. עימות נערך גם בין המועמדים לסגנות – דיק צ'ייני הרפובליקני וג'ון אדוארדס הדמוקרט.
אחרי העימות הראשון פורסמו באינטרנט שמועות כי בניגוד לתקנות נעזר בוש באוזנייה במהלך העימות ואף הוצגו תמונות של בליטות מתחת לחליפתו של בוש. הבית הלבן הכחיש בתוקף את הטענות ומסר כי מדובר בקמט בבגד. דובריו של הנשיא גם דחו את הטענה שמדובר באפוד מגן.
המלחמה בעיראק עמדה גם במרכז העימות בין צ'ייני לאדוארדס כאשר המועמד הדמוקרט טען כי זו מלחמה מוצדקת בעוד סגן הנשיא הרפובליקני הגן על הפלישה ואף טען כי הפלתו של סדאם חוסיין צמצמה את פיגועי ההתאבדות בישראל. הדעות על המנצח היו חלוקות כאשר חלק מרשתות הטלוויזיה הציגו סקרים לפיהם צ'ייני שכנע יותר, בעוד סקרים ברשתות האחרות נתנו את הניצחון לאדוארדס.
נא להמתין לטעינת התגובות
