רכבת ההפתעות: הדרך הארוכה מהקריות לנתב"ג
בשבוע בו ציינו בישראל את יום התחבורה הציבורית: בני זוג שביקשו להגיע לנתב"ג עלו לרכבת בקריית מוצקין בשעה 8:55 בבוקר . באיזו שעה הגיעו השניים ליעדם? תשובה: 12:45 בצהריים , אחרי שנמחצו בקרון, ירדו בלוד והמשיכו במונית
בני הזוג, שהקדימו לעלות על הרכבת הממתינה בתחנה, גילו עד מהרה כי הקרונות עמוסים לעייפה כאילו מדובר במסע תלאובות בהודו הרחוקה. חיילים ואזרחים ישבו דחוסים במעברים, השתרעו על הרצפה המאובקת, ומנעו כל תנועה בקרון ואף חסמו את דלת היציאה. צורך דחוף לפקוד את השירותים הפך למשימה בלתי אפשרית של חציית נחילי אדם, מזוודות ותרמילים, שגדשו את כל המעברים. בתום חתירה איטית ורבת הקרבה נתגלה תא השירותים כשהוא נעול וכניסתו חסומה.
על גבי הדלת האטומה התנוססה אזהרה: התא יצא מכלל פעולה. תא השירותים הנוסף היה במרחק של ארבעה קרונות, והצריך מאמץ על שהסתיים במפולת מבישה ובעלה של שפרה נאלץ להתייצב בין שני קרונות ולהטיל את מימיו לנוף החולף בעצלתיים מבעד לחלונות הרכבת היגעה.
בתחנת לוד הקרובה לשדה התעופה, כשהמשימה כמעט והושגה, בישר הכרוז בחומרה כי הרכבת ממשיכה לבאר שבע ואינה מתכוונת לעצור בשדה התעופה. בני הזוג המאוכזבים מיהרו לרדת מהרכבת שהפרה הבטחה, ועמם קבוצה נוספת של נוסעים ששמעו מפי הקופאי בתחנת המוצא כי הרכבת תעצור בשדה התעופה. בתום שוטטות מתנשפת והמתנה דרוכה נתבשרו הנוסעים כי עליהם להגיע לתחנת "ההגנה" בלוד, ומשם קצרה הדרך לשדה התעופה.
החבורה הנואשת והנבוכה עלתה על הרכבת שזה עתה הגיחה לתחנה, ואף היא, כמיטב המסורת, הייתה דחוסה לעייפה . בתום דקה פילחה את החלל ההודעה הבאה: מחמת תקלה, לא תעצור הרכבת בנתב"ג כמובטח, אלא בתחנה הסמוכה ומשם מתבקשים הנוסעים להמתין למוניות שיאספו אותם בדרכם לשדה התעופה.
מנהל התחנה שצפה בחבורה הנסערת ממתינה לגאולה גמגם מילות התנצלות וכבש את פניו בקרקע. שפרה, המדווחת לנו במכתבה על מסע התלאות, מגלה כי לסופו של המסע נתלוותה עוד תקלה: נהג המונית הערבי שהסיעם לשדה התעופה עוכב במחסום שעה ארוכה על ידי מאבטחי השדה שחשדו בכוונותיו ומנעו ממנו ומנוסעיו כניסה.
סיכומה של ההרפתקה העגומה: הנסיעה מקרית מוצקין שתחילתה בשעה 8.55 הסתיימה בשעה 12.45. שפרה מבקשת תשובה לשאלה: מדוע חלו שיבושים כה רבים בזמני הכניסה והיציאה של הרכבת הדחוסה, ומדוע נאלצים הנוסעים להתייסר בתנאי מצוקה? האם לא ראוי שמדינה המשופעת באנשי מדע ומשגרת לוויינים לחלל לא תשכיל ותדע להפעיל מערכת רכבות ביעילות, במהירות בנוחות ובדייקנות רבה?
כשקראנו את שפע הטענות נזכרנו במסענו האחרון ליפן הרחוקה, בה התענגנו על מסע ללא דופי ברכבות החורשות את מרחבי הארץ הגדולה. הרכבות עוצרות בכל תחנה בדייקנות של שנייה, ועל הקרונות מסתער צבא מנקים ההופך את הנסיעה לחוויה רבת ריגושים. כל נוסע יושב בנוחות כשראשו נח על גבי כרית לבנה ורעננה. אין פרץ ואין צווחה. הרכבת נעה בנהימה חרישית במהירות של 300 קילומטרים לשעה.
אנחנו מבקשים לפתור את כתב החידה: מדוע מסע מחיפה ועד למרכז המדינה
דובר רכבת ישראל הגיב על מכתב התלונה והביע התנצלות עמוקה על עוגמת הנפש שנגרמה לבני הזוג עקב תקלות שלדבריו לא היו ניתנות לצפייה. הוא גם חשף את העובדה כי באחרונה הוכפלה כמות הנוסעים ברכבת, והנהלת הרכבת שוקדת על התקנה קרובה של מערכי קרונות מחוברים, בני שתי קומות, שימנעו את הצפיפות והדחיסות הרבה.
הוא חותם את מכתבו המפורט בהערה כי מדובר בתקלה טכנית חריגה. אנחנו סבורים כי הגיעה השעה שאזרחי המדינה יזכו לשירותי רכבת נוחים ומהירים גם בשעת בוקר דחוסה. ואולי ראוי למנות שר תחבורה שיהיה במעמד של ראש ממשלה וישאב השראה מיפן הרחוקה או מאירופה הסמוכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
