הציונות האמיתית היא ציונות ירוקה
עצוב שבישראל 2008 התנגדות להקמת ישוב שפוגע בסביבה נחשבת לבגידה בלאום. ציוני אמיתי יגן על אדמותיו
"התנגדות להקמת מרשם היא אנטי ציונות", זעקו מודעות מטעם המתיישבים בבוקר ההצבעה בוועדת התכנון. עצוב לגלות שבישראל 2008 מי שנוקט עמדה סביבתית וציבורית לגיטימית עדיין מסתכן בכתם של מעילה בערכי הלאום. השאלה היא רק מה הם אותם ערכים ומי קובע אותם.
מתיישבי מרשם, מתברר, סבורים שיש להם בלעדיות על הגדרת הציונות. תרשו לי להציע פרשנות אחרת: מי שנאבק על הגנת כל שעל באדמת המדינה - מפני קבלנים, מזהמים, אינטרסנטים פוליטיים וגם מפני קבוצות זעירות של מתיישבים שחושקות בגבעה משל עצמן - הוא הציוני האמיתי.
זה היה אחד המאבקים הנמרצים שערכו ארגוני הסביבה, בראשות החברה להגנת הטבע, בשנים האחרונות. רבים תהו אם גבעה אחת בחבל לכיש, גם אם הלבשתה בתשתיות ובטון היא בעייתית לסביבה, מצדיקה את המהומה.
כל אחד מקבל גבעה משלו
התשובה היא שדפוס הפעולה של ארגוני הסביבה הזכיר הפעם דווקא את זה של המתנחלים, שמכריזים מלחמת עולם בכל פעם שהמדינה מחליטה לפנות מאחז עם קרוואן ושתי חביות. הרי איש לא באמת מאמין שעתיד המפעל הציוני מוטל על גבעה אחת, ממזרח או ממערב לקו הירוק; המאבק של ארגוני הסביבה, בדיוק כמו זה של אנשי יש"ע, הוא על הגבעות הבאות.
מלחמת מרשם הייתה הפיילוט למה שצפוי אם וכאשר יפונו מתנחלים מהגדה במסגרת הסכם עתידי. מגוש קטיף פונו כמה אלפים, ביהודה ושומרון חיים יותר מ-200 אלף. אם כל 20 משפחות ידרשו להקים יישוב חדש ולקבל גבעה משלהן, לא תישאר כאן מדינה.
יחלוף זמן רב עד שתתפוגג הטינה שנוצרה בין ה"כתומים" ל"ירוקים". את השבר
בין ארגוני הסביבה לשר הממונה על התחום, לעומת זאת, כבר לא יהיה אפשר לאחות. התנהלותו של גדעון עזרא בסוגיית מרשם הטביעה חותמת סופית על העובדה שמדובר באיש הלא נכון במשרד הלא נכון. כשבין המדענים, ארגוני הסביבה והדרג המקצועי במשרד שורר קונצנזוס נדיר, ורק השר, בפליק פלאק של הרגע האחרון, מחזיק בעמדה הפוכה, זה נראה מוזר.
התמרונים של עזרא יצרו מצב מביך: למרות הפצרות השר, איש מאנשי הדרג המקצועי במשרד לא היה מוכן להגיע לישיבה ולהצביע נגד מצפונו. התוצאה: הכיסא של המשרד להגנת הסביבה נותר מיותם בעת ההכרעה על נושא סביבתי מהמעלה הראשונה, מה שממחיש היטב את הוואקום השלטוני שממנו סובל התחום הסביבתי בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
