פול קום
בין שני מנהיגי הביטלס, ג'ון לנון ופול מקרטני, עוברת החומה המפרידה בין רודף שלום לרודף כבוד. נחשו מי לא יבוא לפארק
את הביטלס שמענו ברדיו עוד לפני הגיוס. במושב שלי שמעו כולם בשקיקה את בצל ירוק והגבעתרון, אבל בבית הסודי של סבא שמואל - שעבר לירושלים כדי להיות חבר כנסת, ובטח גם הוא תמך בביטול הופעת הביטלס במדינה שבדרך - שמעתי עם אמנון וגידי מהכיתה שלי שירים אחרים. כשכולם הקשיבו ליפה ירקוני אנחנו שמענו את הארי בלפונטה. כשבתנועת הנוער דיברו על ערכים ומורשת קרב, אנחנו רבנו על הזמרים והלהקות שאנחנו אוהבים.
כמו בכל נושא אחר במדינה הזאת, אנחנו תמיד זקוקים לאויב. אני אפילו לא רוצה לחשוב מה יקרה לנו ברגע שייקחו לנו את האויבים שלנו. כשכולם אהבו את הנקניק הזה קליף ריצ'רד, אני הייתי באופוזיציה של סוגדי אלביס פרסלי, אלה שסומנו על ידי בלוריות גריז ונראו תמיד כמו התסרוקת המגדלית של מארג' סימפסון.
כשהבולשביקים הקשיבו בתזזית נעורים לרולינג סטונס אני הייתי אחת מידיות הדלתות שפתח לי ג'ים מוריסון. כשבבגרותנו המינית רטטו רוב חבריי על בריז'יט ברדו וסופיה לורן, אני העדפתי את מרילין מונרו ורומי שניידר.
את הביטלס אהבו כולם. הם אכן היו מפורסמים יותר מישו, כמו שאמר לנון (ופול כמובן התנצל אחר כך, הוא תמיד היה בתפקיד מכבה האש שהצית ג'ון בכל מקום.( וכאן, בפינה הצרובה הזאת באסיה, היו ויכוחים נוקבים בין מחנה מקרטני למחנה לנון.
אני כמובן הייתי לגמרי בעד ג'ון. פול קום היה נחמד,
הקוראים הנבונים שביניכם בוודאי שמים לב שכל אלילי הנעורים שלי מתו צעירים ויפים. אני לגמרי לא מתפלא שיש כאלה שטוענים שאלביס חי באיזה מקום ומקליט (אותו דבר גם אומרים על אריק
אינשטיין.(
אלילי נעורינו הזקנים ממשיכים למחזר את עצמם ולא להסתכן בשום דבר. אין להם רצון אחר מלבד להתעשר ולמשוך את האגדה שלהם בפאתטיות נלעגת - ומשום שמאז ימי נעוריהם לא קמו להם מתחרים, האנשים שהפכו לשמנים ופאתטיים כמוהם מוכנים לשלם מאות דולרים כדי לראות אותם.
כלל זה כמובן אינו חל על טרובדורים כמו לאונרד כהן ובוב דילן שהצורך שלהם להופיע הוא לא רק כספי, אלא נובע מהרצון להפיץ את המילים והדמיון כל עוד לא נפחה נשמת הגיטרות שלהם.
"שני הביטלס הלא נכונים מתו," אמר איזה בדרן בתוכנית קומית שראיתי לא מזמן בבי-בי-סי. אותי זה לא מצחיק משום שנראה לי שיש סיבה שבגללה האנשים שהלכו עד הסוף עם האמת שלהם (וגם עם הסמים שלהם) מתו צעירים. יחד איתם מתה גם כמות כה משמעותית של מוזיקה, אהבה ותשוקה אמיתית לשינוי תפישת העולם הכוחנית שמאז רק הלכה והקצינה.
אין לי ספק, למשל, שאם לנון היה חי היום, הוא היה מקים תנועת שלום נגד המלחמות המטופשות של בוש, ואולי אפילו נכנס למיטה בבגדד עם יוקו או יפנית אחרת וחוזר על שביתת השלום הפסיבית שלו מימי מלחמת וייאטנם.
האם האף-בי-איי האזין אי פעם לשיחות הטלפון של פול? לא, אבל אנחנו יודעים הכל על חיי המין, הנישואים והגירושים שלו. די משעמם לנו לשמוע עוד שיר חדש ומתוק שלו, אבל מאוד מעניין אותנו לדעת שבהסכם הגירושים שלו מהת'ר מילס היא קיבלה 24 מיליון לירות שטרלינג. ואגב, אם הסיפור על האלימות שלו נגדה נכון, לפי דעתי מגיע לה יותר.
ללא כל קשר לכישרון שלהם - ההבדל בין פול לג'ון הוא ההבדל שאי אפשר לטעות בו בין סלב לבין אמן מיוסר. ג'ון היה מוכן באמת להקריב את הכישרון ואת כל חייו כדי לקרב את השלום בשם האהבה, וכל זה בלי שום תבונה פוליטית, אבל עם דמיון מהפכני סוער שהקים דור חדש וחולם בעולם שכבר לא חולם הרבה זמן.
אם פול מקרטני קיבל את התואר סר, ג'ון לנון היה צריך כבר מזמן לקבל את התואר סיינט. ואכן, בין שני כותבי הביטלס העיקריים עוברת החומה המפרידה בין רודף כבוד לרודף שלום.
כל מה שנאמר לעיל אינו אמור לפגוע במקרטני ואני מאחל לו מעומק לבי הסדוק בריאות ונחת ומחזור נעים. כנראה אני עדיין קצת מתאבל על ג'ון ועל אחרים שניסו לשנות את השיטה ואת המשטים בנו.
אם בגילו ובמעמדו האמירה החברתית החשובה היחידה של סר פול קום לאנושות היא להיות צמחונית, כנראה נתינת הצ'אנס לשלום והסוטול הנעים של שנות השבעים עזבו אותנו די סופית, ושוב נשארנו רק עם קונצרטים המוניים.
אז תעשנו חסה ותשלמו הון תועפות כדי לראות את סר פול קום מנסה לשחזר את עצמו. הבנתי מהתקשורת שמגיע לכאן ציוד שלא נראה מעולם בארץ. אני מקווה שאין לכם בעיה עם זה שאני אשאר בבית ואתייחד עם ג'ון, ואתם תתייחדו עם הציוד. בילוי נעים ובתיאבון.
נא להמתין לטעינת התגובות
