המשבר הכלכלי: אפשר גם אחרת

לא כדאי לחזור שוב על אותן נוסחאות שנכשלו בארה"ב. הלקח שלנו מן המפץ הגדול, חייב לעבור דרך רוזוולט

יובל אלבשן | 17/9/2008 5:32 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בשבוע שבעבר כתבתי בעמודים אלה על הקנאות החדשה של כוהני השוק החופשי, שאף הדברים שעוברת ארצות הברית בשבועות האחרונים לא מזיז אותם מאמונתם היוקדת. במיוחד כשהם מרוויחים ממנה כל כך הרבה ברמה האישית. קיבלתי עשרות תגובות שהסכימו עם מהות התיאור אבל שאלו שאלה אחת פשוטה: "האם אפשר בכלל אחרת?"

התגובות האלו הדאיגו אותי אפילו יותר ממה שהמשיך לקרות מאז - פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס, מכירת מריל לינץ' במחיר מצחיק והמצוקה של ענקית הביטוח AIG. זה מדאיג כי התגובות הללו מלמדות עד כמה מהר שכחנו כולנו את מה שההיסטוריה הייתה אמורה ללמד אותנו.

אז תרשו לי להיכנס לנעליה של המורה להיסטוריה, זאת עם הקול הטרחני לעתים, ולהזכיר מעט נשכחות: למעשה התוכניות הכלכליות שהוצגו לחברה הישראלית בעשור האחרון כאוסף תוכניות חדשניות ונועזות, שאם נאמץ אותן יהפכו חיש מהר את ישראל לסידני של המזרח התיכון, לא היו באמת מקוריות.

למעשה רובן הורכב מגזרי תוכניות כלכליות שנאספו מפח האשפה של ההיסטוריה. ויותר מכולן הן היו דומות לתוכנית הכלכלית של נשיא ארצות הברית הרברט הובר, שהייתה אמורה להתמודד עם המשבר הכלכלי הגדול של אוקטובר 1929.
תוצאה הרסנית

גם אז אמריקה התמודדה עם חובות עצומים, האבטלה גדלה לממדים מדהימים. בדומה לחלק מקברניטי הכלכלה שלנו, גם הנשיא הובר נתפש כאיש עסקים יודע סוד "עם קבלות". גם הוא נשען על עצות אילי הכספים והתעשייה, שנהנו עד לאותה תקופה מיוקרה.

הובר הכריז על קיצוץ במסים ועל מדיניות אשראי נוחה לתעשיינים כדי שאלה יגדילו את מספר עובדיהם. הוא קיצץ בהוצאות פדרליות מתוך אמונה שהוצאות כאלה יאריכו את השפל, שכן הן יעודדו אינפלציה, וקיצץ במדיניות הסעד הפדרלי באומרו ש"הצדקה הפרטית תמלא את

צורכי הנזקקים". מזכיר משהו?

התוצאה הייתה הרסנית. באביב 1932 קרסה למעשה החברה האמריקנית. עשרות אלפי רעבים הסתובבו ברחובות ניו יורק. רבבות ישנו במקלטים ביוסטון ובשיקגו ומשפחות שלמות התפרקו. במשך כל התקופה המשיך הובר לטעון כי הוא שולט במצב וכי סוף השפל קרוב. ממש כמו יעקב פרנקל שלנו, שהכריז לפני חודשים ספורים בשחצנות שזכתה לתשואות מחבריו כי "המציאות היא שאנחנו רואים הרבה דובים מכוערים (סמל של שוק יורד) שמגדלים קרניים ונהפכים לפרים (הסמל של השוק העולה)".

אפשר גם אחרת

אלא שהאמריקנים הפסיקו להאמין להובר ובחרו בדרך הפוכה, זו של פרנקלין רוזוולט, שקרא לעסקת חבילה חברתית חדשה - ה"ניו דיל": במקום קיצוצים - השקעות. במקום להילחם במובטלים - לתת להם סעד. במקום להפריט ולהשאיר לשוק הפרטי לייצר מקומות עבודה - הוקם מינהל לעבודות ציבוריות עם הרבה כספים. במקום לסמוך על צדקת העשירים, הוקם מינהל פדרלי לסעד חירום שחילק מענקים ישירים לנזקקים.

בנוסף לכך, נחקק חוק הביטחון הסוציאלי ונאסר ניצול פועלים תוך כדי קביעת תנאי עבודה מינימליים. מעל לכל אלה ריחפה הצהרתו כי "בסופו של דבר אחראי הממשל לרווחת אזרחיו". וכך, בסתיו 1937, החלה האומה האמריקנית לחזור למצבה לפני המשבר הכלכלי הגדול.

אז, כן, חברים, אפשר גם אחרת. לא חייבים לחזור שוב ושוב על אותן נוסחאות - קיצוצים, כסף למעסיקים והפרטות - אף שהן נכשלו. ואם אתם לא מאמינים לי, תתקשרו לחברת AIG ובקשו לדבר עם סגן היו"ר שם. אל חשש, הוא דובר עברית. קוראים לו יעקב פרנקל.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יובל אלבשן

צילום: עינב מורנו

אב במשרה מלאה לשני ילדים מקסימים. בנוסף חבר סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ופעיל בהנהגת מטה הארגונים החברתיים. חיבר שלושה ספרים על זכויות אדם ומשפטים.

לכל הטורים של יובל אלבשן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים