שולי רנד בהופעה: כי שמה אלוקים
אתמול התקיימה בצוותא הופעת הבכורה של שולי רנד. תל אביב כולה הייתה שם. וגם אהוד בנאי, אסף אמדורסקי, חנוך לוין המנוח. אבל בעיקר היה שם אלוהים
את הדיסק שמעתי בהנאה מרובה, 3 פעמים ברצף, ואז רוויתי והעברתי אותו הלאה למישהו שרציתי שיהנה ממנו כמוני, והוא לא חסר לי עוד.
ואז הגענו למקום, האווירה הייתה דרוכה וחגיגית, הקהל היה מרוגש ומצפה, המפיקים התרוצצו והוסיפו כיסאות בין המדרגות כדי שיהיה מקום לשבת. ראיתי את הרב מוטי אילון מחפש את הכסא שלו, ותוך 2 שניות היו לי דמעות בעיניים. אם הרב מוטי פה, אני מרגישה בטוחה.
איש גדול שולי. גבוה, מרשים, מוטת כתפיים רחבה ועיניים מדברות ומאירות, ניצן חן רזאל והכינור התייצבו בביישנות מאחוריו, ואסף אמדורסקי התיישב ליד הפסנתר ותפס מנהיגות מוסיקלית מול כל הדוסים שעל הבמה. וההתגלות החלה.
שולי פתח ב"מה התכלית" הקצבי, וזהו. מכאן ואילך הקהל ואני שכחנו את מה שהשארנו בבית והיינו תינוקות שנשבו. באדיקות של מעריצי שלמה ארצי בהופעה ה 12 בקיסריה דקלמנו בשירה פתוחה ומשחררת את כל האלבום. "כי שמה אלוקים", "סגולה", "נוסעים לרבי שמעון", שיר אחרי שיר, בכלל לא ידעתי שאני זוכרת את המילים, שולי הוליך אותנו מהתכנסות, לשמחה, מהתרגשות לקלות ראש.
הוא מספר שאת "אדוני המשורר" כתב לחנוך לוין, אחרי חזרות להצגה, ובדיאלוג המוסיקלי ביניהם, למרות שכל אחד מעבר אחר, אין הפרשי גבהים. הם מחפשים באותו מקום בפנס אחר.
"אני יודע שכל האמנים אומרים את זה, שולי אמר, אבל אני ממש שמח להיות איתכם כאן. אני מלא. מלא".
דווקא בגלל שהוא לא זמר, לא מוסיקאי, אפשר להאמין לו. כי שולי רנד הוא איש מאמין. אמונה פשוטה ושלמה, שלמה עד כדי כך שהיא יכולה להכיל ספק, באסה וריקנות. בניגוד לאמנים אחרים שגילו את האור, רנד לא הסתנוור ממנו, כשהוא כותב לאלוהים, אפשר לקרוא בין השורות שהוא אסיר תודה על כל רגע שהוא מחובר, ובכלל לא בטוח שלא תהיה נפילה ברגע הבא.
עם זה אפשר להזדהות, ובגלל זה ישבו בקהל שלו, חוץ מאורי אורבך, אראל סגל, ידידיה וסיון רהב מאיר, גם עלמה זק ואלון נוימן, גורי אלפי,עידן אלתרמן, משה אבגי, אלון אבוטבול, נועם ונאווה סמל. קופטש עם בת הזוג ההריונית וחיוך זורח, טפו , טפו טפו, כולם היו שם. הם לא באו לשמוע דברי תורה, וגם לא מוסיקה, אם יורשה
הם באו לראות את שולי רנד. אדם שעושה טוב על הלב בעצם נוכחותו. הוא עמוק וחכם אבל נגיש. יומיומי, החזרה בתשובה שלו לא הביאה איתה חשיבות עצמית ואובדן הומור כמו שקורה להרבה חוזרים. גם לא טרפת אמונה מבוהלת. הוא כאן, אומר "חרא", מתבאס על הסאונד, מת על אשתו מיכל,
וחי. מאוד חי.
ואז הוא מזמין את אהוד בנאי:"אחות קטנה, על בכי אמונה, חכי עוד רגע, עוד מעט". הם מתפללים.
"ועוד מעט ואין רשע, התבוננת על מקומו ואיננו". נו, הלוואי.
הם שרים יחד את "בלוז כנעני" ובהחלט אני יכולה לדמיין את מאיר אריאל משלים שלישייה. הביצוע המשותף שלהם מדהים בעוצמתו. חשמלי.
לאט זה חוזר אלי, אני מתחילה לאסוף נקודות טובות בראש, ימים של אייטמים טובים בערוץ יהדות, אחותי, אחי, ועוד כמה אנשים קרובים ואהובים, מוסיקה, עוגות גבינה וקפה שנאכל אחרי ההופעה, ראש השנה שיבוא כבר. נקודה טובה ועוד נקודה.
והנה הוא בא מנחמך, הסתכלת על מקומו- והננו.
לכו לראות את ההופעה של שולי רנד - כי שמה אלוקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
