שר ביטחון, תפור עליו
דין וחשבון: לבני גמגמה בהצבעה על התקציב וברק פשוט לא נתפס בציבור כמנהיג. טור אישי
אזעקת אמת. עולה ויורדת, אם אתם עדיין שומעים משהו. רוז הקטנה נשמטה מבין כל מסנני הביטחון שלנו במשרדי הבריאות, הרווחה והחינוך. מדצמבר ,2007 עם עלייתה לישראל, ועד תחילת יולי ,2008 כשבעה חודשים. גם בני משש פחתה של רוז נעלמו מידיעתנו כארבע שנים תמימות. אם, שתי אחיות קטנות, אבא-סבא, סבתא. הם "מחוץ לפרופיל," ואין די כסף לעניינים שכאלה, זה לא מנוף צמיחה. אין יכולת אבחון מלאה, אין התרעה טבעית של שכנים, אין הצלה.
200 ילדים יושבים בימים אלה ב"קלט-חירום," כולם במצבה של רוז. עשרות, אנחנו יודעים, ואולי עשרות מונים, אינם מצליחים להגיע. קלט-חירום זו מילה מכובסת. אלו בעצם חדרי הצלה ממוות. 12 אלף דיווחים על פגיעה בילדים התש קבלו ב-2007 במוסדות הרווחה בישראל, כ-34 דיווחים בכל יום. זו מגפה, ואין כוח אדם לטפל בכל הסטייה הזו. אם עד כה ידענו ששלב האבחון והקליטה עודנו איתן, מתגבר על קשיי התקציב ומצליח לכלול את כל החריגים בעולמנו, גם זה נגמר. רשת הביטחון נקרעה.
.2
עופר עיני הפך השבוע לאב הגדול של מעמד העובדים בישראל. שכירים ועצמאים שעניינם עבודה. כבר שנים רבות שלא היה להם אב או אם. עכשיו, כשיש אב, יש גב, צריך להחזיר גם את הכבוד. ערכה של חולצה כחולה עולה על כל העדיים.
.3
השר שאול מופז היה נחרץ בהצבעה על תקציב המדינה, מראשית ועד אחרית, איש לא הזיז אותו מהתנגדותו. השר אבי דיכטר התחיל נגד בקולות רעמים וברקים, קיבל כל מה שרצה למשרדו שלו, ביטחון הפנים, והצביע בעד. השר מאיר שטרית היה בעד והצביע בעד, בלי לדבר יותר מדי. השרה ציפי לבני נלחמה על עצם קיומה של ההצבעה, הצביעה בעד, נזפה במצביעים נגד, אבל גם אמרה שהתקציב לא טוב, שהיא תשנה אותו, "כל מי שייבחר בקדימה יוכל לעשות שינויים בתקציב" וכו.' זה שאנחנו קוראים גם
לבני הצביעה השבוע בעד הטלת מס בריאות על כל עקרות הבית בישראל. בעד ביטול האבטחה בבתי הספר. בעד הכנסת פרסומת לכבלים. בעד רישיונות טלוויזיה לכל בעל ממון, במקום זיכיונות מחייבים. בעד הפחתת השכר במגזר הציבורי. בעד הרחבת סמכותו של פקח עירוני לעצור אדם ברחוב. בעד התייקרות בת תשעה אחוזים בשכר נסיעה ברכב ציבורי, וגם בעד קיצוץ בתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. דיכטר ושטרית הצביעו כמו לבני, בעד. רטט קל במשק, והימין החם חוזר.
.4
בנימין נתניהו הולך ומתעורר משנת הקיץ הארוכה שלקח, לאט-לאט. אווירת הבחירות מעירה אותו, פריימריז בקדימה בספטמבר, מקומיות בנובמבר, ארציות במרס-אפריל ,2009 הגיע זמן עבודה ונכנסים לנוהל בחירות. דבר ראשון, הלוואה מן הבנק - עד כחמישה מיליון שקל לטובת הבחירות המקומיות. דבר שני, אסף חפץ, המפכ"ל לשעבר, הסיפור הפוליטי המוזר של השבוע.
חפץ, מתפקד מפלגת העבודה, נפגש בשישי שעבר עם נתניהו. פגישה ראשונה אחרי שנים של עוינות. פגישה טובה, דיברו שעתיים. במהלכם הציג חפץ את תוכניות העבודה שלו למשרד לביטחון פנים, תפיסה ואסטרטגיה. נתניהו הקשיב רוב קשב. בסוף אמר לחפץ, אז תתמודד. רעיון טוב, ענה חפץ, אחשוב על זה.
הפגישה נערכה בשישי, ביום ראשון פרסם הארץ ידיעה שלפיה חפץ הוא המועמד לביטחון פנים של נתניהו. לשכת נתניהו יצאה בהכחשה מנומסת, נתניהו עצמו הבהיר לחבריו שלא היו דברים מעולם. אז מה קרה לחפץ? "התרשמתי מן הרפורמות של נתניהו," אמר, "יש לנו הזדמנות היסטורית, יש לו יכולת בלתי רגילה... אני לא אהיה חבר כנסת," אמר לרזי ברקאי ודן שילון בגל"צ, "רק השר לביטחון פנים. ואם היו פונים אליי מן העבודה, הייתי הולך איתם."
.5
עד שלא באה ההדחה של ניצב אורי בר-לב מתפקידו במשטרת ישראל, לא הבנתי. מרגע שפורסם דבר ההדחה, תשמעו קומבינה הזויה עד כדי אמת. חפץ הוא האב המגדל של בר-לב במשטרת ישראל. הוא ידע על אופציית ההדחה של הניצב שלו. הוא החליט לתקוף חזרה ולאגף את ההחלטה מימין. במארס, אומרים, ייערכו בחירות כלליות, יש סבירות גבוהה שנתניהו ינצח, אם הוא, חפץ, יהיה השר לביטחון פנים שלו. כדאי שהמפכ"ל יחשוב פעמיים לפני שידיח את ניצב בר-לב. מסעיר, אבל לא עבד.
שאלתי את חפץ על הקומבינה. "השתגעת"? החזיר לי, "אני יכולתי לחשוב מראש שמישהו יפטר קצין כמו בר-לב? הרי צריך להיות פסיכי. הלכתי לנתניהו כי חשבתי שיש הזדמנות. אחרי שהתלהב, אחרי שמצאתי שיש הבנה, אמרתי שארוץ רק לתפקיד ביטחון פנים. והוא אמר 'אז תתמודד,' הוא לא הבטיח הבטחות. אבל יש הבנה, ביטחון הפנים בתוכניות שלו." אין הבנה, אמרתי. "אז יכול להיות שאני חי בטעות," ענה. "אבל אני רציני, ואני מתמודד." ביטלת את חברותך בעבודה? שאלתי. "ניסיתי הבוקר," אמר. "לא הצלחתי. אף אחד לא מצליח להיכנס לאתר שלהם."
.6
אם הטכניון לא יחזור בו מן ההחלטה ללמד בשפה האנגלית בלבד, יקום הוועד להגנה על העברית. ואם גם אז לא יחזור בו, ייכנס הוועד לפעולה. ואם תרצו, על זה תתחיל מלחמה.
.7
ראיתי את "שיטת השקשוקה" של מיקי רוזנטל. תחקיר דוקומנטרי, מעין מעקב אחרי סיפור התעשרותה של משפחת עופר, והדרך שבה עזרה ישראל לצמיחתה המהירה. מאחר שידי נוגעת מעת לעת בעשיית סרטים דוקומנטריים, לא אתייחס למעשה הסרט עצמו כמו לסביבה בה גדל. זה לא סוד שההון השתלט על המדיה הטלוויזיונית עד כדי השתקתה. ניתן היום לתקוף בחרי אף כל משרד ממשלתי וכמעט כל מנהיג פוליטי, לא בעל הון. ניתן לחשוף, לבקר, לקטול ולדרוש ממערכת הביטחון, למשל, כמעט כל דבר שיעלה על הדעת. לא מבעל הון. זו תמונת המצב, ההון מוגן במדיה הטלוויזיונית. ולכאן נכנס רוזנטל ו"שיטת השקשוקה."
בסופה של הדרך, הוא לבד מול האחים עופר. אין גוף תקשורתי לצדו, גם לא הפקה מסייעת. האחים
עופר בחרו להפחיד. איך מפחידים? מזהירים מפני תביעת ענק בת מיליונים את כל מי שייקח חלק בהקרנת סרטו של רוזנטל. רוזנטל נשאר לבד. זמן עבודה שלו, השקעה כספית שלו, התביעה הצפויה נגדו.
רוזנטל הלך על דוקומנטרי נוסח מייקל מור. אני לא מת על הנוסחה, אבל זו הדרך היותר מוכרת לספר סיפור עיתונאי רחב יריעה כמעשה קולנוע. רוזנטל נצמד לסיפור, לפרטיו, וזה כוחו, הצומוד. על הצומוד בנוי עולם התחקיר כולו, על המעקב אחרי כל פרט ופרט, העקשנות, אבן היסוד של עיתונאי חוקר. יואב יצחק, למשל, הוא צומוד מובן מאליו, משה ליכטמן, קלמן ליבסקינד, אריה אבנרי בעקבות אהוד אולמרט כבר שנים, סטלה קורין ליבר בעבר, חני קים בעבר, מוטי גילת גם בהווה, גידי וייץ, רונאל פישר בגלגולו הקודם היה נועץ שיניים בסיפור ולא משחרר לסתות עד שהכל ברור וגלוי לפניו. יש קוראים לכך "אובססיה." אבל זו העבודה.
בקטע מסוים משוחח רוזנטל עם עו"ד רם כספי. השיחה צולמה בסתר. כספי היה אחרי העסקה על צים. הוא קנה את צים מאוצר המדינה עבור האחים עופר. הוא שילם 130 מיליון דולר. סמי כעס על המחיר הגבוה, הוא רצה לשלם רק 115 מיליון. החברה שווה לפחות פי עשרה, שישה חודשים אחרי הדיל הרוויחה את כל עלות הרכישה. רווח, לא מחזור.
שילמת 15 מיליון יותר, אמר עופר לכספי. עזוב, אני לא רוצה לדבר איתך, אמר כספי לעופר, ותיאר לרוזנטל את "שיטת השקשוקה," איך קונים חברה, תוך כדי שהוא מעגל את כף ידו שוב ושוב. הביצים בשקשוקה זה אנחנו. אותנו אוכלים עם פיתה.
.8
המיקום בסדר. המחיר 40 מיליון שקל לכ-400 מ"ר, הנדל"ן הרי התייקר מאוד. והערך הסגולי לשהייתו של סלב במיני פנטהאוז, שווה זהב. כאן הוא היה. כאן הוא עמד וצפה מן החלון, כאן שטף ידיו, תינה אהבים, ישן, זה שווה אין ספק. רק הפרקט קצת מטריד אותי. הצבע שלו, פרקט שנהב, נו באמת, יש גבול. ולהחליף עכשיו פרקט? לא יודע.
.9
כ-20 מיליון שקל שווי הנדל"ן של ברק באקירוב, נכון להיום, ועוד כ-20 מיליון שקל מבקש ברק עבור שהייתו בין קירות הפנטהאוז. הוא גר בו ארבע שנים, כחמישה מיליון שקל עבור כל שנת שהייה. מצד אחד, אין ספק שהבחור שלנו מעריך את שוויו בזהב. מצד שני, כל יו"ר מפלגה סוציאל דמוקרטית, שהיה נתפס בגרידיות כזו, היה נזרק מכל המדרגות.
.10
ניסיונו של ברק לחזור ולהוביל את הנהגת ישראל נכשל והולך בדעת הקהל. כשר ביטחון נדמה שהוא עדיין מקו בל, כמנהיג מוביל הוא קרס. משום כך, בין היתר, נלחם ברק בימים אלה על המשך חייו הפוליטיים. לשם כך הוא צריך להגיע ל-19 מנדטים, המשוכה של עמיר פרץ. אם בשלושת החודשים הבאים לא תירשם תזוזה חיובית, צפויים שינויים. לפי שעה, מהרהרים בכך רק בפגישות זוגיות.
בן בריתו החשוב, בן אליעזר, מיואש עד כדי כך שלא יצא להגנתו בשבועיים האחרונים. עמי אילון פתח ציר. יצחק הרצוג, לוחשים, התחיל להתלבט. הרצוג מכחיש. "יש לברק הזדמנות לפרוץ לתודעה הלאומית כמנהיג לאומי אמיתי," אמר, "אם רק יידע לעבוד בצוות."
ההזדמנות אכן קיימת, אבל "צוות" זה הסיפור. צמרת העבודה מניחה שביכולתה להגיע לתוצאות טובות בהרבה עם מנהיג ממוקד. ברק, כדרכו, עובד לבד, סוטה וחוזר ומשאיר את חבריו פעורי פה. בסוף המערכה על התקציב הכריח את שריו להצביע נגד. הכריח. דרש. הם לא אהבו את היחס הזה.
.11
למרות זאת, יש לברק נקודות זכות. הוא היה שר ביטחון במבצע הסודי, הוא הניע את הצבא לפעולת ניעור גדולה, הוא בלם כמעט לבד את לחימת צה"ל בעזה. וגם החיבור החברתי חזק משידענו. הוא קשר אליו בעבותות את עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, מצד אחד, ואת ח"כ שלי יחימוביץ,' מצד אחר, מגבה את שניהם במהלכים המצריכים גב פוליטי ממש.
ועוד דבר, לפחות 80 אחוז מן הציבור רצו בפרישתו המיידית של ראש הממשלה אולמרט. ברק עשה את זה. בדרכו המגושמת אמנם, המפותלת, אבל הוא שדחף את החלקלק. משום כך, בין היתר, חטף בליל התקציב התקפה מרוכזת מאולמרט ושתי צלעותיו, רמון ובר-און, וגם סדרת תחקירים לא רעה בכלל. האם כל אלה הופכים אותו למנהיג בעיני הציבור? לא. הוא שר ביטחון, לכל היותר, לא נבחר, מעין גיוס חירום.
אנחנו בשעת חירום, אזעקת אמת, ישראל מיטלטלת בין חמאס, חיזבאללה, סוריה, איראן, וכבר הגיעה אל פי המערבולת. הגלים גבוהים בים התיכון, וברק התבקש להסיט את הספינה מעט, זה הכל. בכך, אומרים, הוא המומחה. בכל פעם שיתמלא עוז ועזוז וישאף להובלה מלאה - יקבל בראש ומיד יצנח בסקרים. מי שמעריך את עצם נוכחותו בשווה זהב - לא יוכל לקבוע כאן את מחיר הלחם.
.12
גלעד שליט. יומולדת ,22 מזל בתולה, 28 באוגוסט למניינם, כ"ג באב לפי מניין אבותינו. לוחם שריון. ולפי מנהגינו בריבונות השלישית, יש לפדותו משביו בכל מחיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
