אני אשם במשבר המים
התקלחתי יותר מדי זמן, יריתי באקדח מים וטבלתי באמבטיה רומנטית. הכינרת ריקה בגלל המחדלים שלי ואנשים שכמותי
פתאום הגעתי למסקנה שאפשר אחרת. נניח, הייתי מתקלח יותר מדי זמן. פשוט לא הייתי מספיק. אני זוכר פעם אחת ששכחתי את הסבון על המדף מול הכיור ובזבזתי איזה 40 שניות רק כדי להביא אותו ובינתיים המים זרמו. הנה – הבצורת הבאה.
חייבים גם לזכור את הפעם ההיא שהיה מאוד חם והתקלחתי פעמיים. פעם אחת לפני העבודה ואחר כך יצאתי לרוץ והייתי פשוט חייב. אה, וכשהייתי בן שמונה היה לי אקדח מים. אז, בכלל לא חשבו על לקחת את המים של השטיפת כלים. היינו פותחים את הברז ומשתמשים בהם.
לפעמים אני מתנחם בזה שפעם, בגיל 13, הייתי במחנה קיץ ולא התקלחתי איזה שבוע. בטוח שחסכתי איזה 200 ליטר. מחשבות הנחמה הללו מתחלפות כדרכם של זכרונות, במחשבות אחרות. השנים עוברות כבסרט רץ, והאופטימיות מתחלפת בבושה – זה רק טיפה בים.
שהרי הייתה האמבטיה הרומנטית בט"ו
באב לפני כמה שנים שהכנתי לי ולזוגתי – כל כך חבל, מים לריק. והנה אני בגיל 24 בבריכה על הגג של הבניין באותו קיץ מר ונמהר – והנה, ישנן גם התמונות באלבום עם הענבים אשר אינן נותנות לי מנוח.
לצד הבושה שאני חש, אני חש גם גאווה על כך שאני חי כאן. במדינות אחרות - זה לא ככה. ישנן מדינות (בדקתי) בהן לא כל האחריות מוטלת על האזרח. נניח, יש מקומות בעולם שישנה למרבה התדהמה תכנון לטווח ארוך בהן לא נזכרים פתאום שיש מחסור. נניח, שדואגים להתפלה, שלדוגמא, באיזורים בהם הבנייה צפופה, יוצרים גינות בין הבניינים על מנת שיוכלו המים לחלחל. משהו עם אקוויפר ואקוויקלוד, איזה חנונים.
בישראל הכל מגניב ונותנים לך גם אחריות. הורדת את המים? אתה אשם. התקלחת? שים לב. זה הרבה יותר נוח ככה. הרבה יותר הגיוני להאשים את עצמך. ואני כפי שציינתי, אשם. אבל מה שחשוב הוא שהשתניתי. אני אוסף טיפה לטיפה במבחנות. משתדל לא להזיע יותר מדי, משתדל לא לבזבז. אספתי ככה כבר 40 ליטר, חשבתי לתת את זה במתנה למי שאחראי למשק המים של ישראל. אם מישהו יודע מי זה - שיגיד לי.
נא להמתין לטעינת התגובות
