הו אימא: הם כולם לא רצו אותך, רוז
הו רוז, זה לא אימא, לא אבא, לא סבא, הם כולם לא רצו אותך. והכתם האדום על מצחך, שאיש לא ידע שנוצר מהמכות שהכית את ראשך בקיר, ועינייך העצובות ומבטך הזועק הצילו. אחד לא היה שם בשבילך. הו רוז
נשבעתי שלא. מרגע שסופר לי הסיפור מצאתי את עצמי מפזם עשרות פעמים את השיר "אילו יכולתי" שכתב אהוד מנור, הלחין מתי כספי ומבצעת ריקי גל, שיר הידוע יותר בשם "הו אימא". מאחר שלא זכרתי את המילים המדויקות חיפשתי ב"שירונט". הנה שלושה בתים מהשיר:
אמא,
שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי, לאן אברח, לאן?
אילו יכולתי, הייתי שוכחת איך באתי לכאן.
אמא,
איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי, אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מלבי.
אמא,
אין לי בית בחדרי, במיטתי, ואין לי מנוחה אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה.
אמא הו אמא. .
.הו רוז, אני חושב לעצמי, זה לא אימא, זה לא אבא, זה לא סבא, זה לא סבתא רבה, הם כולם לא רצו אותך. והכתם האדום על מצחך, שאיש לא ידע שנוצר מהמכות שהכית את ראשך בקיר, ועינייך העצובות ומבטך הזועק הצילו, ואף אחד לא היה שם בשבילך, לא אימא, לא אבא, לא סבא, לא סבתא רבה. הו רוז.
חומר למחשבה: סבא רוני סיפר בחקירתו שהילדה ישבה מאחור באוטו, אכלה משהו, צעקה או בכתה, הפריעה לו בנהיגה, הוא נתן לה מכה כדי להשתיקה ואחרי. . . ראה אותה עם ראש שמוט. . . והוא לא טס מיד לבית חולים.
אתם מכירים מישהו שנוסע במכונית פרטית שיש לה ב"סטנד ביי" מזוודה בגודל שיכול להכיל ילדה בת חמש? תהרגו אותי, אבל אני לא קונה את החרטא הזו, בעיקר משום שהמזוודה עם הגופה לא נמצאה במקום שציין הסבא המקסים שהשליך אותה.
לא יודע למה, אבל מהרגע שפגשתי אותו בגן הוורדים קראתי לו יאצק. איש מלא גוף, חייכן עם המון טוב לב על הפנים, מלא חיים, אפילו שבגופו מכרסם הסרטן ורוצה ללא הצלחה להוציא את החיוך הטוב הזה מהפנים שלו.
11 ימים שבתנו רעב בגן הוורדים כדי שליאצק ולעוד אלפי אנשים חולים בישראל יהיה סל תרופות שיוכל להאריך ולהציל חיים. לא קל לישון באוהל בקור המקפיא של ירושלים, לא קל לרעוב ולנהל מאבק ציבורי קולני בעת ובעונה אחת. ליאצק היה הרבה יותר קשה כי הוא קיבל תרופות מתישות. יום-יום, שעה-שעה יאצק וזוגתו המקסימה שולי, ולפעמים שתי התאומות שלהם, חיילות קרביות שבאות לשמור על האבא החולה והאימא המודאגת.
יאצק הפך מומחה לסרטן, הוא מכיר את כל התרופות, הוא יודע את שמות כל המומחים בארץ ובעולם, הוא לא מתכונן להיכנע לסרטן, הוא ממשיך, למרות הקשיים, לעבוד כמורה לנהיגה, גם כשלגופו מחוברת מערכת המזליפה חומרים כימיים אל תוכו. הוא אוכל, נושם, נוסע לטייל בחו"ל, זוכה לראות שני נכדים חדשים, התרופות והטיפול המסור משאירים אותו בחיים.
בדרך, במלחמה על החיים, נופלים חברים למאבק, לכמה מהם לא היה כסף לקנות את התרופות היקרות שנשארו מחוץ לסל, כסף שווה חיים. שנתיים אחרי המאבק יאצק עדיין מחייך, נושם,
כשמתברר כי זה הסוף יאצק מצלצל אליי ואומר לי בקול חלוש: "אין לי כוח יותר, עכשיו אני מסורטן מכף רגל עד הראש", כשהוא לא שומע שולי אומרת לי שאכן כולו מלא גרורות מכפות הרגליים עד המוח.
יאצק מגיע להוספיס בתל השומר כדי לסיים בו את חייו. לפני שלושה שבועות ישבנו ביחד, פטפטנו, צחקנו, יאצק סיפר על כל מיני חלומות ודברים שונים ומשונים שחולפים בראשו המסורטן. אפילו שהוא כבר חי על מורפיום, הוא לא איבד את ההומור והדגיש שהחומר שמזליפים לגופו (מורפיום) הוא חומר משובח, קריסטל טהור. מה שהוא לא שכח, למרות מצבו הסופני, זה להתנצל בפני אימא שלי, שכבר כמה שבועות הוא לא בא לבקר אותה בבית אבות. אחרי שביתת הרעב הוא נסע כי רצה להכיר אותה, ומאז היו הוא ושולי מבקרים אותה ואף לקחו אותה לביתם לשמחות משפחתיות.
בשבת האחרונה לא נסעתי לבקר אותו כי אני רוצה לזכור אותו מחייך עם פניו המקרינים טוב לב ואנושיות. שולי אמרה לי שהוא בלי הכרה, שלא אבוא. לא באתי. ביום שני בלילה הוא מת. היית בן אדם "מענטש" בעולם שמככבים בו הטמטום, האכזריות והרוע. עצוב כל כך שמי שהכיר בינינו הוא הסרטן הארור. שמור לי מקום על ידך שם למעלה.
זהו פרסום ראשון של תצלום מבצר מופז במבט מלמעלה. המבצר מורכב משני מבנים המוקפים גדר. הכניסה למבצר היא דרך שער ברזל מסורג ומחסום לכלי רכב שנבדקים על ידי שומר חשדן. במבצר מופז הוקם מטה המאבק של מופז במתחריו על כיבוש השלטון בקדימה. למבצר חצר אחורית, ובה מגרשי מסדרים ומגרשי חניה היכולים בשקט להכיל מאה מכוניות או 50 טנקים. על הגדרות תלויות כרזות ענקיות בכחול ( לבן, ועליהן המלך שאול קורא "אחריי".
על גג המבנים הוצבו השבוע שלוש צלחות של "יס", ונשאר שם המון מקום לסוללות טילים ולתותחי נ"מ. מבצר מופז ממוקם ברחוב הנושא את השם הסמלי כל כך "תפוצות ישראל". במקור היה מתחם המבצר שייך לקרן הקיימת לישראל, בזק רכשה את הנכס, ובשנת 006) מכרה אותו לחברת "אבן שוהם", וזו מכרה אותו לקבלן סמי מצלאוי.
האם ניתן המבצר למטה מופז כתרומה? כמענק? כהשקעה עתידית? או שנעשה הסכם שכירות כדת וכדין? ניסינו לבדוק. חנן שלאין, דוברו של שאול מופז, אמר: "מבנה המטה הוא מבנה שעמד ריק חודשים ארוכים. המבנה הושכר לתקופה של חודשיים וחצי. לפני כניסת המטה למבנה נחתם חוזה מסודר בין המטה ובין חברת'מצלאוי'. כל הפרטים מבוקרים על ידי מבקר המדינה".
שוקי דוידוביץ', מנכ "ל חברת'מצלאוי', מסר : "יש הסכם שכירות עם העמותה למען מופז. ישנו הסכם מסודר, ושולמו גם דמי קדימה כנדרש".
מי שעומד בראש עמותת האזרחים למען שאול מופז הוא איש העסקים ובעל קזינו לוטראקי ניסן חקשורי. העמותה מזרימה תרומות למופז כדי לקדם את מעמדו בארץ ובעולם. שוטטות ב"גוגל" ובאתרי אינטרנט אחרים מגלה שאיש העסקים המכובד סמי מצלוואי הוא אדם רב-פעלים ועסקיו הם בסדרי גודל מדהימים. תוך כדי שוטטות בכתבות בשם "סמי מצלוואי" ראיתי את שמו של עורך הדין יורם חכם ז"ל, את שמו של איש העסקים הידוע דודי אפל, את שמו של ניסן חקשורי ואחרים.
אישית, אין לי ספק שהשימוש במבצר מופז לצורך קידום מעמדו של שאול מופז בארץ ובעולם נעשה לאחר שבוצעה עסקת שכירות כשרה, ואין בה כל רבב וכוונה מצד בעל הנכס שביום מן הימים יזכור ראש הממשלה העתידי מופז אותו ואת החברים האחרים התומכים בו ויצ'פר אותם בגין יחסם הנדיב אליו.
מה שכן מפחיד אותי הוא העובדה שחלון משרדי נמצא ממש מעל המבצר, ואחרי האיומים של מופז על אחמדינג'אד אני חושש שהטילים הראשונים שיעיף אחמדינג'אד לעבר ישראל יכוונו למבצר מופז ברחוב תפוצות ישראל בגבעתיים, ואם האיראנים יפספסו ב-50 מטר , אני ותחנת הרדיו 103 הולכים פייפן.
השתתף בהכנת האייטם על מופז: שגיב שטיינברג
נא להמתין לטעינת התגובות
