שופטים מירושלים, ילידים מירוחם
בעיני בג"ץ תושבי ירוחם לא רק חולים, אלא עדיין לא בשלים להחליט מתי להפסיק את התהליך של ריפוי שנכפה עליהם. ועל כן לא ייערכו שם בחירות
ודמיינו שאחרי שלוש שנים מודיע השר כי הוא דוחה שוב את הבחירות, שכן התל־אביבים עדיין לא בשלים לקבל את השלטון המקומי חזרה אליהם. "סוף הדמוקרטיה" היו רועמים כותבי הטורים, ומישהו היה עותר לבג"ץ על פגיעה בציפור נפשה של הדמוקרטיה, בזכות לבחור ולהיבחר, ובכלל בזכות הבסיסית ביותר של האזרח לקחת חלק במעשה השלטוני.
סביר להניח שהשופטים היו דנים בעתירה לעומק ומתקשים לדחות אותה בקלות רבה. אלא שמה שנדמה דמיוני ובלתי סביר בעליל בתל־אביב הוא מציאות החיים של תושבי ירוחם זה שלוש שנים, שמאז 2005 מסתובבים הם בתחושה של אזרחים סוג ג' שלא יכולים לנהל את עצמם.
שלשום הם ספגו השפלה נוספת, כאשר בג"ץ דחה עתירה שהגישו בנושא ואף קבע שהם כחולים, שלא יודעים עדיין מה טוב להם עצמם. ילידים מהדורת .2008
וכך, אפילו בג"ץ, זה שערכי הדמוקרטיה אמורים להנחות אותו, סילק אותם מעליו בפסק־דין קצר והתיר לשר הפנים להמשיך להשליט עליהם ראש עירייה לא תושב המקום, שהקשר שלו למקום הוא בערך כמו של אותו חרדי מדומיין לעיר העברית הראשונה.
אין זה מאבק מקומי של ילידים שחורים
די לקרוא את נימוקי השופטים בייניש, רובינשטיין ופרוקצ'יה כדי להבין עד כמה פשו גם בהיכל המשפט הדעה הקדומה, האדנותיות והפטרנליזם כלפי הילידים שחיים בירוחם. ניתן היה להמשיל את המועצה המקומית בירוחם לחולה שדימם ונמצא במצב אקוטי, והיה צורך תחילה בטיפול חירום על מנת להוציאו מכלל סכנה ולייצבו. ואולם ברוח המשל, ייצובו של החולה פשיטא, שאינו סוף פסוק ברפואתו ובהחלמתו, השלבים הבאים הם ריפויו מן המחלה כולה ולאחר מכן טיפול מונע, על מנת להבטיח כי המחלה לא תחזור.
במילים אלה חושף השופט רובינשטיין את תפיסתו לגבי תושבי ירוחם שהם לא רק חולים, הם עדיין לא בשלים להחליט מתי להפסיק את תהליך ריפוים הכפוי. שהרי מה שנכון בטיפול
חירום כשהחולה חסר הכרה אינו נכון כשהוא חוזר להכרתו ויכול להחליט בשביל עצמו.
לו היו שופטי העליון מסתובבים בירוחם, היו מגלים שם מאגר גדול של פעילים ואנשי רוח ואנשי ציבור מהמעלה הראשונה שהלוואי והיו לנו מסוגם ברמה הלאומית. אזרחים שמבינים היטב מה נכון עבורם.
אגב, חלקם מעריך מאוד את ראש הוועדה הקרואה עמרם מצנע, אך סבור שאם הוא רוצה להמשיך ולשלוט בעיר, עליו להעתיק את מקום מגוריו לירוחם ולהתמודד בבחירות כאחד האדם. בניגוד למה שמצטייר מפסק־הדין, אין זה מאבק מקומי של ילידים שחורים בעיירה קטנה עם רופא לבן שבא להציל אותם מעומק בערותם המנוונת. זה מאבק של כולנו על הערכים הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה שחשבנו שקיימת כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
