הטכניון טועה כשהוא עובר ללמד באנגלית
יוזמת הטכניון ללמד מינהל עסקים באנגלית מהווה התנערות של האקדמיה ממעמדה כמובילה של תרבות
הטענה שזה גזר דינה של הגלובליזציה אינה תקפה. הגלובליזציה הייתה כאן תמיד, גם אם פעם אפשר היה לקרוא לה אירופיזציה או גרמניזציה, ואין לה קשר לשפת ההוראה. ההשכלה הכללית הייתה ותהיה רוויה בהכרח ומעצם טבעה ותכניה בתכנים מתרבויות שונות וגם אוניברסליות, ובהשפעה של שפות שונות.
סטודנט ישראלי צריך להכיר על פי המקצועות השונים מאגר עצום של מונחים בשפות מגוונות, וגם לדעת לקרוא ולכתוב בשפות שונות. אבל מה שהבינו כבר במלחמת השפות של ראשית המאה הקודמת, שהתחוללה בעקבות הכוונה ללמד בטכניון בגרמנית, הייתה שאת אלה יש ללמד בעברית; שהרצף הלשוני, המשפט השלם, השיח כולו, חייב להיות עברי, ובו ורק בו משתבצת השפה האחרת. ויותר מזה: רק הוראה בעברית היא הכנה להמשך המורשת ההשכלתית בישראל, וגם ליישום ולהעברת המידע לשכבות רחבות יותר.
תחום מינהל העסקים הוא רווי אנגלית. חלק מן המונחים בו מתורגמים מאנגלית או מופיעים במונח האנגלי המקורי, ובמינון מתאים אין בכך רע. חלק לא מבוטל הם חידושים עבריים שנקלטו היטב, ומאפשרים הצגת מידע וניתוח בעברית ללא כל קושי.
העברית והאקדמיה זקוקות זו לזו
כך, למשל, במשפט "איגרות החוב הניבו תשואה שלילית," או: "בעלת השליטה בפרטנר מבקשת למכור את אחזקותיה". השפה שבה מדבר איש מינהל עסקים כשהוא אמור לנהל, לייעץ או להרצות היא עברית ותהיה עברית, וחוות הדעת שלו ייכתבו בעברית, והעברית היא החיבור שלו לחברה ולכלכלה הישראלית.
אם רוצים בטכניון שהסטודנט הישראלי יהיה בעל כושר תחרות אקדמי ומקצועי, שילמדו אותו עוד ועוד אנגלית, שיקרא ויצטט מאמרים באנגלית, שיתאמן בכתיבה ובהצגת נושאים באנגלית. זה מה שעושים כמעט בכל תחום אקדמי, מספרות ועד סוציולוגיה. מה לזה ולשפת ההוראה?
עיון בפרטים מגלה שלכוונה ללמד וללמוד באנגלית יש מניע שאינו נסתר כלל וכלל: למשוך לישראל, במקרה
זה לטכניון, סטודנטים מחו"ל שאינם יודעים עברית, כדי לשדרג את מעמד הטכניון. אסור לבטל מניע כזה, אבל לא ייתכן שהוא ישתלט על מערכת ערכים והשכלה שלמה וינתק אותה מההקשר התרבותי וההיסטורי שלה.
כולם ישמחו לשמוע על תוכנית לקליטת סטודנטים מארצות שונות בהשכלה הגבוהה בישראל, ולא רק לתואר שני, ולא רק במינהל עסקים. שבירת הכלי המרכזי של הלימוד, הלשון, כדי להשיג את המטרה הזו, אולי תועיל לטווח הקצר, אבל פירותיה בטווח הארוך באושים.
היא מבשרת התנערות של האקדמיה מאחריותה לשפה ולתרבות, ומותירה את העברית להיות עסקה של מערכת החינוך, התקשורת והרחוב הישראלי. העברית זקוקה לאקדמיה, וגם האקדמיה זקוקה לעברית, הרבה יותר משנדמה לכמה מראשיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
