תנו ללמוד בשקט

החל משנת הלימודים הקרובה לא רק שנשלם יותר, אלא גם נלמד פחות. מדוע? תשאלו את ראשי אגודות הסטודנטים

מעין שריג | 20/8/2008 16:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בשורות חדשות-ישנות הידפקו על משכן האקדמיה בישראל: שכר הלימוד עומד לעלות ב-6% נוספים, דהיינו, עלייה של כאלף שקלים לסטודנט בשנה. בימים בהם שמו של וינוגרד נקשר במלחמות ולא בוועדה שהחליטה להפחית את שכר הלימוד הסטודנטיאלי בשנת 2000, אין במהלך הפתעה מרעישה. עם זאת, היא מקוממת מכמה סיבות. הראשונה שבהן היא שאגודות הסטודנטים למיניהן ידאגו לכך שעל אף ששילמנו יותר, נלמד פחות. מדוע? במילה אחת - מאבק.

סטודנט ממוצע שהתחיל את לימודיו לתואר הראשון בשנתיים האחרונות, סביר שאינו יודע מהי שנת לימודים אקדמית מלאה ומסודרת. בין מאבק כזה לאחר, שהנהיגו קומץ סטודנטים תחת ארגון שנקרא "אגודת הסטודנטים", פשוט קשה היה לעקוב אחרי הלימודים. הסילבוס השתנה משבוע לשבוע, המרצים המתוסכלים אינם יודעים מהיכן לקצץ ולרוב גם בוחרים שלא לעשות זאת וכל מערכת הבחינות, שלוקח ימים להרכיבה, השתבשה.

רק אתמול יצאו ראשי האגודות בקריאה נרגשת לציבור הסטודנטים באומרם – אל תשלמו את שכר הלימוד כצעד מחאתי נגד העלאתו. אם אכן נענה לראשי הסטודנטים, מי ישלם את הריבית שתצטרף לשכר הלימוד אם לא נשלמו במועד המבוקש? כמובן שאנחנו. כך שוב נמקסם את חוסר התועלת של המשוואה האקדמית: נשלם יותר, הרבה יותר, ונלמד פחות, הרבה פחות.
התותחים הכבדים נשלפו מזמן

למען הסר ספק, אינני חושבת שאת שכר הלימוד יש להעלות. ההיפך הוא הנכון. במדינה מתוקנת, ולא חסרות כאלו, שכר הלימוד אמור להיות מסובסד כולו. אי שוויון חברתי הוא דבר שניתן למגרו או לפחות למזערו באמצעות השכלה, ומספיק צעיר אחד שמתקשה בתשלומים ונאלץ לנשור על מנת שזה יהיה ברור. במדינה שבה אחוז ניכר מן המשכורת מתנדף לטובת השד יודע מה, השכלה צריכה להיות בחינם. הפעם המאבק הוא מתבקש ונכון. אבל האמת היא שפשוט נמאס.

כל שנה מתחלפים להם ראשי האגודות, יו"ר ארגון הסטודנטים ויו"ר ההתאחדות, ובכל שנה מי שממלא את הפוזיציה רוצה לראות דם ואולי יותר מכך, הוא רוצה לראות את שמו בכותרות. זה לגיטימי ויותר ממובן בייחוד לאור זה שרוב מנהיגי הסטודנטים מקווים שכך תיסלל דרכם אל הפוליטיקה המקומית, ואולי בסוף גם אל הארצית.

מעבר לכך שכבר שנים אף ראש אגודה לא הפך ולו לחבר כנסת נידח, בסופו של דבר הפגיעה היא רק בציבור הסטודנטיאלי שהגיע לאקדמיה מסיבה אחת: לצאת ממנה

עם דיפלומה במינימום זמן. בינתיים היעד הזה הולך ומתרחק ככל שהשיבושים ממשיכים. בסמסטר אחד היה המאבק נגד הקמתה של ועדת שוחט, בסמסטר אחר נלחמנו נגד המלצות הוועדה ובשלישי בכלל היה מדובר ב"עתידה של ההשכלה הגבוהה בישראל".

נכון שההשכלה עוברת זילות ויורדת לטמיון, אבל ראשי הסטודנטים כבר שלפו את התותחים הכי כבדים שיש ברשותם. הם הצליחו להשבית את האוניברסיטאות לסמסטר מלא, ובשל מה? כיוון שלא נתנו להם לשבת בוועדה המתדיינת על יישום המלצותיו של מר שוחט, שכל קשר בינו לבין חינוך מוטל בספק.

עקרון ראשון במבוא ליחסים בינלאומיים הוא מידתיות. אי אפשר להפציץ את עיראק ורק אז להטיל עליה סנקציות כלכליות. עכשיו יבואו הסטודנטים בדרישה להפחית את שכר הלימוד? ובמה יאיימו, בכך שישביתו את הקמפוס? הרי כבר היינו שם. אבל סביר להניח שגם את השיעור הזה, כמו רבים אחרים, ראשי האגודות פספסו. הם בטח היו קשורים לאיזה שער במחאה על משהו, בדיוק בשעות שהוא התקיים.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מעיין שריג

צילום:

עורכת בדסק החדשות של nrg מעריב. סטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה

לכל הטורים של מעיין שריג

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים