דרוויש - התגלמות ההיסטוריה הפלסטינית

גם בחייו וגם במותו, המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, שהלך אמש לעולמו, סימל את התהפוכות ואת המשברים שפקדו את העם הפלסטיני

איתמר ענברי | 10/8/2008 1:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כשמסתכלים על התרבות הפלסטינית ועל התרבות הערבית, קשה לסכם את תרומתו הענפה של המשורר מחמוד דרוויש, שהלך לעולמו אמש (שבת) בבית החולים בטקסס.
 
המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.
המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש. צילום: אי-פי

דרוויש, בן 67 במותו, גילם מבחינות רבות את התהפוכות ההיסטוריות ואת המשברים שפקדו את העם הפלסטיני, הן במותו והן בחייו.

הוא החזיק בקריירה ספרותית ענפה ביותר. במהלך חייו פרסם כ-30 קבצי שירה ופרוזה, שתורגמו ל-35 שפות, בהן עברית. חלק משיריו אף הולחנו והוא זכה בשורה ארוכה של פרסים יוקרתיים.

המוטיב החוזר בשיריו של דרוויש היו הגעגועים והכמיהה ל"מולדת הפלסטינית האהובה". הוא גם הרבה לכתוב על חוויותיו כאדם גולה, המשתוקק לחזור לכפר הולדתו, בירווה שבגליל, ולמולדתו.

ספריו של דרוויש שתורגמו לעברית הם "זכר לשכחה" (הוצאת שוקן, 1989), "ערש הנוכרייה" (הוצאת בבל, 2000), "למה עזבת את הסוס לבדו" (הוצאת אנדלוס, 2000), "מצב מצור" (הוצאת אנדלוס 2002), ו"ציור קיר" (הוצאת אנדלוס 2006).
"ישראל אינה מוכנה עדיין ליצירותיו של דרוויש"

במקביל, גורמים בישראל לא שבעו נחת משיריו של מי שנחשב לאחד המשוררים המובילים של אדב אל-מוקאוומה, ספרות ההתנגדות לישראל. בשנת 2000 התעוררה סערה ציבורית לאחר ששר החינוך דאז, יוסי שריד, הציע לכלול כמה משיריו של דרוויש בתוכנית הלימודים. לאחר שגורמים מהימין הודיעו שאם תתקבל ההצעה הם יפרקו את הקואליציה, נסוג מהרעיון ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, ואמר כי "מדינת ישראל אינה מוכנה עדיין ליצירותיו של דרוויש".

ובאמת, חלק משיריו של דרוויש יכולים לגרום אי נוחות לקורא הישראלי

הממוצע. אחד משירים אלו הוא שירו המפורסם מ-1964, "תעודת זהות", שבמרכזו מונולוג נוקב שאותו מטיח פלסטיני באוזניו של חייל ישראלי הבודק אותו.

במקביל לשירים כמו "תעודת זהות", שאותו הוציא דרוויש מקובץ שיריו בנימוק שאינו אוהב אותו, פרסם המשורר שירים כמו "ריטה והרובה", המספר על אהבה בלתי אפשרית בינו ובין נערה יהודייה. השיר, כמו שירים נוספים של דרוויש, זכה לפרסום רב בעולם הערבי לאחר שהולחן על ידי הזמר הלבנוני הפופולרי מרסל ח'ליפה. 

קטע מהשיר "תעודת זהות":

"תרשום! אני ערבי. אתה גזלת את הפרדסים של אבותיי, ואת האדמה אשר עיבדתי אני וכל ילדי. ולא הותרת דבר לנו ולצאצאנו מלבד האבנים האלה...אז האם השלטון ייקח אותן כפי ששמענו אומרים? לכן, תרשום בראש העמוד הראשון: אני לא שונא אנשים ואינני פולש, אבל אם אהיה לרעב, בשרו של הכובש יהיה לי למאכל. הזהר...הזהר...מהרעב שלי, מהזעם שלי!".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''בארץ''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים