תאצ'ריסט, אבל עם נשמה
דין וחשבון: הממונה על השכר באוצר מסיים ומסכם את תפקידו. טור אישי
פעם שאלתי אותו לפי מה החליט להשקיע שישה מיליארד שקל דווקא ברפורמה בחינוך. זה לא הוא לבד, כמובן, אבל בהפחת רוח החיים ברפורמה יש לא מעט ממנו. האם עמדו מולו אפשרויות נוספות? האם ידע למשל על מצבה הנואש של אכיפת החוק בישראל?
למה אתה מתכוון, שאל. הסברתי לו. תיארתי רק את שאני יודע, כיצד נופלת אכיפת החוק, חוליה אחר חוליה. הוא הקשיב רוב קשב. בסוף אמר: "לא ידעתי. ואם הייתי יודע הייתי שוקל. ואתה יודע למה לא ידעתי? בגלל שהחברים מאכיפת החוק שלך לא באו להתלונן".
2.
הוא ישר דרך, אלי כהן, הממונה על השכר, דינמי, שובר קירות, לא משפיל מבט ולא נבוך לומר טעיתי. הוא בן 38, תר בעיניו אחר בת זוג, שנתיים ממונה, 11 שנים בשירות הציבורי, עכשיו עזב.
פתאום, בין כל הבונקריסטים באוצר, הסתובב משהו קצת פרוע. חולצת צווארון כמובן, שרוולים ארוכים כמו כל חבריו, אבל קצת אחר. פתוח. תאצ'ריסט, שאלוהים ישמור, עם תצלומי גברת הברזל פלוס הקדשה מוצגים לראווה כמו היתה זו גאווה גדולה, ובכל זאת מן הטובים. מבין עניין. עם ביצים להיכנס בגדולים. באל על של בורוביץ', בבנק ישראל של פישר, בין היתר. בשנתיים האחרונות עבד קשה וסגר לא מעט, לא בהכרח לטעמי.
3.
התחלתי עם שחיתות. אנחנו עוסקים בשנה האחרונה בלי סוף בשחיתות שלטונית, אמרתי. היא מגיעה אליך?
"אני לא יכול להגיד שאתה לא נתקל בתפקידים שלך בניסיונות, זה קיים... השאלה היא אם זה קיים בארץ יותר ממה שזה קיים בבריטניה או בארצות הברית". זו לא השאלה, אמרתי. "אוקיי," קיבל. "קודם כל זה קיים. אני לא חוזר הביתה כל ערב ואומר לעצמי כל המדינה הזאת מושחתת, זה ממש לא. לא כל דבר שהוא מינהל לא תקין הוא מושחת. ואני חושב ששר יכול לפגוש איש עסקים בשקט. זו לא שחיתות. אבל כן, אנחנו פוגשים בשחיתות. זה קיים".
4.
עושה רושם, אמרתי, שאתם חושדים כל הזמן בכל העולם. חשד בסיסי, מובנה, עובדי המשרד כלפי כל מי שבחוץ. "זה נכון," אישר מיד. כאילו מנסים לגנוב אתכם. "גנטי, זה חשד גנטי," הוא קצת חייך אבל לא היסס. סיפרתי כאן בעבר על מחלוקת שעוני הנוכחות, הזכרתי לו. קודם חשדתם במורים ברמאות, אחר כך פחדתם שהם דוברים אמת.
"קודם כל," אמר, "אני מאשר את הסיפור על השעונים, זה מעשה שהיה. אבל זה לא רק סיפור השעונים, יש הרבה מקרים אחרים. האמת לא נמצאת בידינו, ואנחנו גם מערכת שעושה טעויות. לפעמים יש מקרים שאנחנו כמשרד נסחפים ונכנסים לנעליים שאנחנו לא אמורים להיכנס אליהן. אני אומר את זה כל הזמן.
עושה רושם שהחשד הזה נובע גם מעמדת כוח מוטרפת. אתם מחליטים הכל. "דווקא בתקופה האחרונה ההרגשה שלנו היא שאנחנו הופכים להיות משרד מתגונן. בכל מקרה, אני מתנגד לכך שיצמצמו את כוחו של המשרד. כך לא עושים שינוי".
5.
עדיין בעניין שחיתות, בסוף גם אתה יצאת נגד ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר. "אבל יש לי גם חלק משמעותי מאוד בהבאתו למשרד האוצר, בניגוד לכל מה שהוא אומר.
תשמע, ברמה האישית, קשה לי לדבר על זה. הוא תמיד היה אחד שחשב שהוא יותר חכם מכולם ועם אגו מאוד מנופח. יש לו על מה, הבנאדם מאוד חכם. השנתיים הראשונות שלו היו טובות מאוד. החצי השני של התפקוד שלו היה כושל. הוא גרם לתוצאה שונה ב-180 מעלות מזו שאליה היה צריך להגיע.
הוא השחית את המילה שחיתות. עקר ממנה את כל התוכן.
צריך להבין, משרד אוצר הוא משרד מטה. מי שלוחם בסופו של דבר בשטח זה היחידות הלוחמות. אנחנו לא בשטח, לא באים במגע עם הציבור, חוץ מרשות המסים. אנחנו אמורים לסייע, לפתור בעיות, להכשיר את השטח למשרדי ממשלה. הוא הפך את המטה למטרה".
היה קשה לעצור את השטף הזה מול זליכה. השתתפת במסיבת העיתונאים הקבוצתית של צמרת האוצר נגדו, אמרתי. זה משהו שאתה זוכר כאירוע חיובי? הוא נעצר קצת. "תראה," אמר, "אני לא תמכתי בה. אבל למסיבה הזו קדמה ישיבה בוועדה לביקורת המדינה, ואליה נשלח מנכ"ל המשרד. היה ברור שזה הולך להיות האירוע התקשורתי של השבוע.
הלכתי למנכ"ל ואמרתי לו: תראה, אתה לא הולך לבד לוועדת ביקורת המדינה. כל הנהלת האוצר צריכה להתייצב איתך. זה לא תיק של מנכ"ל אוצר, זה תיק של כל המשרד. והלכנו כולנו. למסיבת העיתונאים, אני ועוד ראש אגף, התנגדנו. זה הקו הדק שאני לא רוצה לעבור".
אבל בסוף ישבת שם.
"אמרנו שנקבל את דין הנהלת האוצר. רוב החברים החליטו שכן צריך לעשות את זה, אז עשינו. זה הדבר היחיד בשנתיים האחרונות שלא הייתי רוצה להיות בו".
6.
אתה זוכר את תחושת היום הראשון בתפקיד הממונה? "כן. זה חרות על העור." על מה חשבת אז, איך אגן על הכסף מפני שודדים או איך אשלם את מה שצריך? על מה אתה חושב היום?
"תשמע, אני זוכר שביום הראשון ישבתי על הכיסא והרגשתי שנפל עליי פחד, כמו בסרטים... זה מלווה אותי עד היום, אתה יודע, כל אחד יש לו את השריטה שלו. ואני עם זה קמתי והל־כתי לישון כל יום במהלך השנתיים. שתקציב המדינה הוא כ-270 מיליארד שקל. שהמשכורות לעובדי המגזר הציבורי הן 90 מיליארד שקל. ושטעות שלך, בעיקר טעות שלך, יכולה לגרום לשינוי התמהיל בתוך ה-270 מיליארד, לטובת שכר. וזה משהו שאנחנו לא יכולים לשאת כלכלית, לא בתקופה הזאת".
7.
עבדת עם שני שרי אוצר, בנימין נתניהו ורוני בר-און. תוכל להשוות בין השניים? "נתניהו," אמר מיד, "הוא קודם כל מורה דרך. הוא היה הבוס שלי וגדלתי איתו מקצועית. שאלתי את עצמי לא פעם עד כמה הוא יודע עליי אידיאולוגית-כלכלית. התשובה היא: בשוליים, אם בכלל. הגעתי אליו בשל אידיאולוגית. למדתי ממנו הרבה מאוד.
בסופו של דבר הוא איש עקרונות. הוא לא מוותר עליהם, לא מתפשר, והוא איש של מהפכות. לטוב ולרע, הוא עושה מהפכות. האם כל הדברים שעשה טובים? חד-משמעית לא. האם כל הדברים שעשה רעים? ממש לא.
תראה, נתניהו קיבל משק לפני קריסה, והתחיל לעשות רפורמות. יש שאלה, מתי זה כן נכון לעשות מהלכים קיצוניים? לפני או אחרי קריסה? ברוב המהלכים הגדולים בארץ אנחנו מחכים למשבר. הרבה יותר נוח להתנהל במשבר. אחרי קריסה לא יאשימו אותך בעוולות כי אתה הצלת את המערכה. הרבה פעמים נתניהו קיבל החלטות נגד האלקטורט שלו, שזה לדעתי סוג של אומץ לב. את זה אי אפשר לקחת לו, לטוב ולרע. חוץ מזה, אין ספק שהוא מדינאי דגול.
"אצל בראון אני פקיד, לא עוזר. העבודה מולו נבחנה בתקופה של המשברים הגדולים, הסכמי השכר, שביתת המורים, שביתת המרצים. בראייה של הממונה, היתה לו יכולת עמידה חסרת תקדים. הוא לא ויתר על אינטרסים של האוצר. הוא לא מעריך את יכולת העמידה שלו, הוא כפרסונה. אני אומר לו את זה הרבה בשיחות אישיות, שהוא לא מעריך את יכולת העמידה שלו, את התוצאות שלה. בהסכמי שכר, בסופו של דבר, פקיד יודע להגיע עד נקודה מסוימת, וממנה הוא צריך את השר. והוא היה שם. כשאנחנו כבר מצמצנו, הוא זה שאמר: אנחנו לא ממצמצים.
בר-און לא מבין את זה. עד היום כשאני אומר לו, הוא אומר: אתה מגזים מדי. אבל תשמע, אין ספק שזיקתי המולדת היא לנתניהו. אין לי אותו דבר עם בר-און.
8.
עברנו לחגיגה השנתית, דוח חריגות שכר. אתה מציג לעולם, אמרתי, את חריגות השכר הגבוהות. "ומה עם הנמוכות", השלים. בדיוק, כשאתה מפרסם רק את החריגה הגבוהה אתה מייצר תחושה שבשירות הציבורי עובדת חבורת גנבים. זה עלה בדעתך?
"כן. הרבה מאוד. היו אלינו הרבה פניות, בין היתר של שלי יחימוביץ. היא לא אוהבת אותי. אתן לך תשובה דווקא מאוד צרה. החוק מורה לי לפרסם את חריגות השכר הגבוהות, לא את הנמוכות. חושבים שצריך שינוי, שישנו את החוק".
אתה צוחק ממני, עניתי, את כל החוקים בסביבה שינית, ורק את זה לא?
הוא המשיך: "בתפיסתי האוצרית, המאוד צרה והחלטית, דוח חריגות השכר נולד כדי לשמור על מסגרת התקציב. שכר נמוך משפיע על התקציב, אבל הוא לא יכול לפגוע בו. בראייה מקצועית, האוצר אמור לדאוג לכלכלת ישראל בתחום הפיסקלי, לדאוג לתקציב המדינה, לחלק אותו על פי רצונות הממשלה.
"הדאגה לשכבות החלשות ולרמת השכר שלהן לא אמורה לבוא ממשרד האוצר. היא אמורה לבוא ממשרד הרווחה, אם אתה שואל אותי, מביטוח לאומי. בשנתיים שאני בתפקיד, זה לא היה מבחינתי יעד שאני אעמוד בו".
9.
נישאר רגע עם המינימום הזה, אמרתי, ועם התחושה הלא נוחה שלך. שמענו לא מעט בשנה האחרונה את כל בכירי המשק, כולל נתניהו, בעד העלאת שכר המינימום ל-4,200 עד 4,500 שקל. כממונה על השכר, זה לא בתוך תחום ההתעניינות שלך?
"זה כן. מאוד".
אז למה לא עשית שום דבר בהקשר הזה?
"כי בסופו של דבר אני צריך להוביל את הספינה, לקבוע מטרות ויעדים, שלא אני חותם עליהם, אלא ששכנעתי את מקבלי ההחלטות לקבוע אותם.
בתקופה כזאת של חוסר יציבות פוליטית אני לא יכול לתת תוספות. בחודשיים הראשונים בתפקיד בדקתי את זה. לתקן שכר של 3,400 שקל ולהעלות אותו נגיד ל-5,000 שקל, זה עלויות של מאות מיליונים.
אם זה מתבקש או לא, זו שאלה אחרת, אבל זה לא יכול לבוא מהממונה על השכר בתקופה כזו. זה לא אחראי. האם זה בסדר? לא. זה לא בסדר".
10.
"הקשר עם עופר עיני נולד כשהייתי עוזר של נתניהו, באחד מהסכסוכים בין נתניהו לעמיר פרץ. נתניהו הזמין את פרץ לארוחת צהריים, ופרץ אמר לו: 'אני לעולם לא אשב איתך לאכול'. עיני שמע, ואמר לפרץ, 'איך אתה אומר דבר כזה? אם הוא הזמין, אתה צריך ללכת'. זה נודע לי ונפגשתי עם עיני בשליחות הבוס שלי.
נפגשנו ב-21:00, שתינו קפה, ואחר כך הלכנו ברחובות תל אביב עד איזה 24:00. ועופר לא מסביר לי מאיפה הוא מגיע ומה הוא רוצה לעשות במדינה, אלא ממחיז את זה ברמה של תיאטרון באר שבע. זה היה מדהים. עיני אמר שבכל פעם שנתניהו מדבר על האיש השמן בשירות הציבורי, הוא רואה את יעקב, סדרן תיקים במס הכנסה באר שבע, שהוא נכה והגב שלו עקום.
הוא אמר אני רואה את יעקב מטפס על הסולם, מנסה להניח את התיק, עומד בקושי על קצות האצבעות. הוא המחיז את זה ככה, באמצע הרחוב. אני רואה את היעקב הזה צריך להרים את התיק ולשים אותו למעלה, הוא לא מגיע, הוא לוקח סולם...
ותוך כדי אנחנו מגיעים לבית של מישהו מרשות המסים שחלה בסרטן. באמצע תל אביב, באמצע הלילה, והיו שם עשרות אנשים עם דרבוקות וכלי נגינה, שרו שירים, כולם חבר'ה של רשות המסים, והם באים ויושבים עם חברם החולה כל יום. את זה לא אשכח בחיים. זה עשה לי סוויץ' משמעותי.
אחר כך שאלתי את עיני, מה לך ולמרכז תל אביב? הוא אמר לי: 'קניתי את הצפוניות שלי ב-750 דולר לחודש'.
חזרתי לנתניהו. אמרתי, תשמע יש פה בן אדם אחר. מאז, נתניהו התחיל להתחבר לעיני, למרות הביקורת שלהם אחד על השני".
להתחבר? עיני תוקף אותו בחריפות גדולה במיוחד, אמרתי.
"יש ביניהם משהו", ענה, "בוא נגיד שהם יודעים להסתדר יפה מאוד יחד".
האם עופר עיני יכול, להערכתך, לכהן כשר אוצר?
"אם עיני יהיה באחת התקופות הקרובות שר אוצר בישראל, אני אישן מאוד בשקט. זה יכול להיות מעולה. לעיני יש אחריות לתקציב המדינה יותר מהרבה שרים".
11.
עד כמה, שאלתי, משפיע הקשר העדתי, המוצא המשותף, על יחסי העבודה שבין האוצר להסתדרות? כלומר, בינך לבין עיני? שניכם בנים ליוצאי עיראק.
"אין ספק," אמר, "שזה מתחיל מפולקלור, מדברים על אוכל, על מנהגים דתיים כאלה ואחרים".
אבל בסוף אתה מדבר איתו בערבית, שאף אחד לא יבין.
"בסוף בסוף, כשאתה לא רוצה אפילו, יוצא לך להגיד לו איזה מילה בערבית". יצא לך לשמוע את עיני בערבית?
"הוא שר באמצע הלילה כמו שכתבת, תוך כדי שחתם על הסכם של מאות עמודים. היה אז מעצור עם קופת חולים כללית. הם לא רצו לחתום באמצע הלילה, ויוסי קוצ'יק, לשעבר הממונה על השכר, ייצג אותם. אנחנו הרי מקצוע מבוקש, לפעמים מייצרים סכסוכים כדי שנוכל להתפרנס. בקיצור, אנחנו תלינו אשמה בקוצ'יק שמסית ומדיח את חברי הנהלת קופת חולים לא לחתום על ההסכם. קוצ'יק הפך להיות האויב, הוא חבר של כולנו דרך אגב, אבל אז הוא היה אויב הלילה.
וכשעופר ישב וחתם, התחיל לשיר שירים של פריד אל-אטרש, ושרבב בתוכם "אמה קוצ'יק" וכאלה. רוב האנשים לא הבינו. אבל אני ישבתי שם, וגם יוסי כהן, המשנה העיראקי האריסטוקרט שלנו, הוא התגלגל שם, הוא התפרק לגמרי, הוא ניהל חלק מהמשא והמתן בערבית". אז למוצא משותף יש השפעה? "השפעה משמעותית מאוד. כן, כן".
12.
לא נריב עכשיו על כל ההתנהלות שלכם במהלך הרפורמה בחינוך. אבל איך הגעת למתווה, להחלטה הראשונה ללכת על זה?
"לפני הכל, כשנכנסתי לתפקיד, עשינו בדיקת היתכנות. קודם כל. האם יש בכלל אפשרות לעשות רפורמה, ואם כן איזו, מה התקציב? מה התמורה? מיליון שאלות.
אחרי שבדקנו, באתי לשר האוצר הירשזון. אמרתי לו, תשמע יש שתי אופציות. שתי רפורמות. האחת במגזר הציבורי, בשירות המדינה, עם עופר עיני, ואין פרטנר טוב ממנו. והשנייה, רפורמה במערכת החינוך. העלויות הן כך וכך, הסיכוי נמוך מאוד. לא אמרתי אפס, אמרתי סיכויים קלושים.
"ההערכה שלי היתה, ואני לא מתבייש להגיד היום: שבסופו של דבר שני הארגונים לא יגיעו לקו הסיום. ומי שיגיע זה רן ארז. חשבתי שרן ארז יגיע ויוסי וסרמן לא יגיע, אז גם השקעתי יותר ברן ארז. חשבתי שאוכל לרוץ איתו את המיילים הארוכים יותר.
אבל בראש נותנים לי כל הזמן, במשרד החינוך ואצלנו, אתה הולך עם הפרטנר הלא נכון. הוא לא יגיע לשום מקום. ואני עונה להם: רבותיי, בניתי איתו מערכת יחסים והבנה כזאת שזה אפשרי.
"לא נעים לי להגיד, אבל הפורמט של הרפורמה שנחתמה לבסוף עם וסרמן, הפורמט הזה הותווה על ידי רן ארז עצמו. הוא איש פיקח מאוד. הוא סוחר, סוחר שטיחים, ויש לו משנה סדורה. הדברים נאמרו ביום שישי בצהריים, בחודש הראשון לכניסתי לתפקיד. ארז ואני נפגשנו בכיכר המדינה, יש שם בית קפה כשר, לא רולדין, קרואסונט. יושבים שם אנשים מאוד נחמדים.
בדרך מקרואסונט לחניה מאחור, הוא אמר לי, תשמע, אני יודע שאין לכם הרבה תקציב, אני יודע שהמקסימום זה חמישה-שישה מיליארד שקל, אני יודע שהמורים לא יכולים לקבל מאה אחוז. אנחנו נסגור כזה דבר, אם הסתדרות המורים תיתן תוספת שעות פרונטליות, שעות פרטניות, שעות שהייה, אתה תעלה את השכר ב-30 אחוז. עם קצת שינויים, תמלוגים, תנאים וכו', נוכל לסגור.
משם התחלנו לעבוד. ובסופו של דבר הוא בחוץ, וסרמן בפנים. אבל זה בסיס הרפורמה.
בגלל זה באתי לשר והצגתי שתי אופציות. השר אומר לי, בחינוך אין סיכוי כמעט. מה זה אין סיכוי? יש, אבל נמוך מאוד בהשוואה לעופר עיני. הירשזון חושב על הנושא, חוזר אליי ואומר: תשמע, הולכים בכל הכוח על רפורמה בחינוך. היא יותר חשובה עכשיו מכל דבר. תשלם כמה שזה יעלה, אל תגזים. ומכאן התחלנו להתגלגל".
13.
נכון שקיבלת הצעה לקחת את מינהל מקרקעי ישראל? "כן, סירבתי". למה? "גזרתי על עצמי שזה יהיה התפקיד האחרון שלי בתקופה הזאת במגזר הציבורי". ובאמת למה?
"כי אני רוצה להתנסות גם בחוץ. אגיד לך משהו מצחיק. אין ספק שאם הייתי בא למינהל זה כדי לעשות רפורמה. אני מזוהה כרפורמטור. ואל תטעה, רפורמטור זו לא מחמאה".
אתה נחשב פרוע, ציינתי.
"אני לא פרוע".
אתה נחשב פרוע.
"אני לא פרוע, אני חושב אולי קצת מחוץ לקופסה. אני קצת פרוע שיודע להציב לעצמו את הגבול. אני לא רוצה להיתלות באילנות גבוהים, אבל מנהלים טובים, כמו משה גביש או אלוף אלעזר שטרן, נתפסים קצת ססגוניים.
"לגבי המינהל, הייתי חצוי מקצועית. מצד אחד, אני חושב שצריך לעשות שם רפורמה. מצד שני, אני מתנגד לה נחרצות משום שמדובר בקרקעות המדינה.
עכשיו, אם נגמיש את הבירוקרטיה מול הכרישים, לפי הערכה שלי, תוך מספר חודשים כל הקרקעות ייגמרו. אנחנו נמצא אותן תוך שנתיים, בשרשור, בבעלות אילי הון ברשות הפלשתינית, אוקיי? מה שעשו בקרן קיימת 200 שנה, אנחנו נגמור בחצי שנה. כלומר, יש מקומות שרצוי לתת לבירוקרטיה לעבוד, לתת לה ארוחת צהריים".
14.
"עכשיו, תראה, אני מדברים כאלה לא מפחד, אבל חייו של פקיד קשים מאוד במערכת הציבורית והחשיפה לביקורת לפעמים היא אינסופית. אמרו טוב שם משמן טוב, ואני לא רוצה שיפגעו בשם שלי. כניסה למינהל פירושה פשוט מאוד. ברגע שמגיע מנהל ובא לעשות רפורמה, זה עניין של ימים עד שימצאו אותו שותה קפה עם קבלן שהכיר לפני 20 שנה".
אז פחדת, אמרתי.
"לא פחדתי. אני חושב שעשיתי די לשירות הציבורי. תראה, התפקיד הזה, הממונה על השכר, הוא תפקיד מאוד לא סימפתי. אני לא מתממשק עם הסקטור הפרטי, אין לי נגיעה, אין לי קשר אליהם, הם לא מכירים אותי. באתי אליו כי באמת רציתי אותו, למלא פונקציה קריטית מאוד, חשובה מאוד".
15.
"דרך אגב," ציין תוך כדי, "מי שהולך היום להיות ראש עיר הוא מתאבד. מי שהולך להיות ראש עיר, אמרתי את זה פה בישיבות, שיכין כבר מקום בסדר היום שלו לחקירות של מבקר המדינה, לחקירות משטרה ביח"א, ושיבין שזה חלק מהאג'נדה של ראש עיר.
אין ראש עיר היום שלא נחקר. וזה גם האבסורד הגדול. אף אחד מאיתנו לא רוצה לראות היום את קרובי משפחתו לוקחים חלק בעשייה הציבורית. אחר כך אנחנו מלינים על רמת הפקידות והפוליטיקה שלנו.
16.
הצבא, שמעתי, עושה הצגות גדולות כשהוא בא לדבר על כסף. "בפגישה הראשונה עם הצבא, אלוף אלעזר שטרן נכנס לפה עם כל החבורה שלו, חשבתי מלחמה. בכלל, כשמגיעה פגישה עם הצבא זה שלושה גדודים לפחות. הם פורשים פה למטה אנטנות ורשתות, זו אופרציה. איך שאתה רואה אותם, אתה קודם כל מרים ידיים, אומר 'אני נכנע'".
17.
יכולת המשרדים, בסך הכל, מקצועית? "האמת, בשנים האחרונות נוצר מצב שלא מאפשר לחלק גדול ממשרדי הממשלה לעבוד". לא מאפשר? "לא מאפשר. האנשים הטובים יצאו החוצה כי יש להם עדיין מה לחפש בחוץ, ונשארו כאלה שעושים הרבה חישובים עם עצמם. איבדנו כוחות טובים.
נוצר מצב שאני, כמנכ"ל משרד התיירות, מבקש נייר עמדה לדוגמה בנושא מדיניות התעופה של משרד התיירות. אני מקבל קלסר פלסטיק עם מלא חוצצים ושניים וחצי ניירות עמדה שנוסחו, ואני לא צוחק עכשיו, לפי הסכמים שנכתבו בשנת 79'. אתה יודע שנחתמו 1,500 הסכמים מאז, שמים פתוחים, האיחוד האירופי וכו'. אתה מבקש בפרק זמן קצר את חוות הדעת המקצועית שלהם על פתיחת שמים. איך צריך לפתוח שמים? ואין. אין.
במשרד האוצר יש. רק באוצר. מגיע שאפו גדול לאופן ההתנהלות של המשרד. תבקש נייר עמדה על כל נושא שתבחר, כל נושא שתבחר, תקבל אותו גג תוך 24 שעות.
18.
תגיד, ואחרי הכל, בנק ישראל עושה היום מה שבראש שלו? "מכל הפעולות שראיתי, בנק ישראל בעצם מנהל את השכר של עצמו. בסופו של דבר, לאורך השנים, בנק ישראל מתנהג כמדינה נפרדת. חד וחלק. אין פה אפס.
"זה עוולות של שנים, לא רק סטנלי פישר. אני יכול להגיד שלא היה שיתוף פעולה פורה איתו. אני מכיר בחשיבות הכלכלן הבכיר מאוד, בעלות שכר שחורגת מעלויות השכר, אבל לא היה שיתוף פעולה כדי להגיע לרציונל שכרי.
"הנה, אצל ראש הממשלה במשרד ראש הממשלה נסגרה טבלת שכר לחברי הנהלת הבנק. כרגע, מהנתונים שיש לנו, שלא קיבלנו, אנחנו סבורים שיכול מאוד להיות שמנהלים חדשים מקבלים שכר שהוא לא לפי הטבלה. אוקיי? זה דבר חמור. אנחנו לא מדברים על רמות שכר נמוכות. אלו רמות שכר גבוהות מראש רשות המסים. מעל 34 אלף שקל, מעל 40 אלף, גם מעל 50 אלף שקל.
"אבל, תראה, המאבק בבנק ישראל לא היה כוחות. התנהל משא ומתן קשה מאוד. תוך כדי זה שר האוצר הולך, בא ממלא מקום שר האוצר שהוא ראש הממשלה, ושבסופו של דבר, בשורה התחתונה, כופה את עמדתו עלינו.
הוא שלח את רענן דינור לגמור, תרתי משמע, את העניינים, אוקיי? תרתי משמע. וכאן, חשוב להגיד, נוצרה אפשרות לקרב סמכויות, ולא הגעתי לזה". כמעט הגעת, אמרתי. "אבל לא הגעתי," אמר. זה נכון. הוא גם לא חתם על ההסכם. החלקלק חתם.
19.
השבוע אלי כהן עזב את השירות הציבורי. לאן, זה עדיין נעלם. הוא רוצה, אני מבין, עסקים ומשפחה, רפורמה אצלו בבית. זה אתגר טוב. כל כך טוב שהוא עתיד, מספרים, ללוות את נתניהו ללשכת ראש הממשלה, אם וכאשר, היישר פנימה או לחלופין כשר התיירות. הביתה, כהן אומר לאט, אני הולך הביתה. מניסיוני עם החבר'ה האלה, הוא יחזור. וטוב לנו שיחזור.
הכל, שאלתי לבסוף, אם מדינת ישראל זה ביזנס אחד גדול, והממשלה זה דירקטוריון, הגוף המנהל, היית אומר שבישראל הניהול משתלט על הביזנס? "חד-משמעית לא," הוא אמר. "אנחנו כבר שנים שטים אוטומטי, בלי שום יכולת למשול. חד־משמעית, הניהול בישראל לא משתלט על הביזנס".
נא להמתין לטעינת התגובות
