הקמפיין של מקיין זקוק לוויאגרה
בעוד השבוע של אובמה פרח, יריבו הרפובליקני מקיין נמצא בשפל. פליטות פה, מלמולים ולוק של פנסיונר. האם מקיין יצליח כך להביא את הניצחון?
המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית ג'ון מקיין. צילום: אי-פי
זה יכול היה להיות השבוע של מקיין. הוא כבר היה בכל המקומות שאובמה מתחיל רק עכשיו לגלות. את הסיורים בעיראק הוא בכלל המציא והוא הסנטור הבכיר, איש הצבא לשעבר, בעל הסמכות בעניינים בינלאומיים, יראה לעולם עד כמה הטירון השחור אינו מבין ואינו מוכן להיות מנהיג העולם החופשי.
אבל דווקא בשבוע שבו מקיין יכול היה לתפוס את המושכות באמריקה, להראות שכוחו במותניו, שהוא היה זה שצדק ראשון בנוגע לתגבור הכוחות בעיראק (ה-Surge המדובר) ושבענייני צבא אין שני לו, דווקא בשבוע הזה, הציבור האמריקני נחשף לראשונה למקיין הזקן המבולבל.
דבר ראשון רצה מקיין להצטלם ליד ג'ורג' בוש האב, הנשיא ה-41 של ארה"ב והרפובליקני הבכיר ביותר שעדיין חביב על הבריות. הזדמנות צילום טובה, תחת שמש שמי מדינת מיין באחוזה היפה של משפחת בוש. בוש האב, קשיש בן 84 שיכול לגרום למקיין בן ה-72 להיראות לידו צעיר.
אך מיד כשירדו השניים מרכב הגולף הקטן והלכו לעבר המצלמות, גבם מתנדנד מצד לצד כאילו זקוקים הם למקל הליכה, קשה היה לראות בהם יותר מאשר צמד פנסיונרים חביבים. והדמיון הפליג: במקום נשיא לשעבר ואחד השואף, צילום העל נראה כאילו לקוח ממועדון גולף לגיל הזהב. מי הוא יועץ התקשורת של מקיין וכיצד הוא נתן למועמד לנשיאות להצטלם כך בהעמדה הזועקת ממש למצלמות – הוא זקן! הוא זקן! הוא זקן!
פספס את המומנטום על עיראק
אבל זו הייתה רק תחילת השבוע וליועצי התקשורת של מקיין המתינו עוד שעות קשות רבות. אובמה דילג ממדינה למדינה, הסתחבק עם חיילים אמריקניים בכווית ובאפגניסטן ושיגר לאחור תמונה מופלאה שלו מחייך לצידו של גנרל כוחות צבא ארה"ב בעיראק דיוויד פטראוס – ובינתיים מקיין התקשה לשלוט על הפה ופספס את המסרים הכי חשובים.
ברק אובמה עם ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מליקי, בפגישה בבגדד צילום: אי-אף-פי
תגבור כוחות צבא ארה"ב בעיראק היה מהלך שמקיין תמך בו בכל ליבו. הוא הצביע בעד. אובמה הצביע נגד וטען שכל המלחמה בעיראק שגויה מלכתחילה. מקיין נטל סיכון ועמדה מאוד לא פופולרית, עוד באותם הימים שכמות ההרוגים היומית בעיראק הגיעה לעשרות. בינתיים חלפו למעלה מ-18 חודשים, ותגבור הכוחות הוכתר בארה"ב כהצלחה.
אבל אפילו שמצב הדברים בעיראק מתקדם כראוי, מקיין לא מצליח לגבש את מסר חד וברור שיסביר לציבור למי מגיע הקרדיט. אחרי שהשבוע ראש ממשלת עיראק, נורי אל מליקי, אמר בראיון לעיתון גרמני כי הוא מעוניין בנסיגה מתואמת תוך זמן לא
במקום להזכיר לכולם מי תמך בתגבור הכוחות ומי יצא נגדו – מקיין אמר דברים שהרגיזו את השומעים. "אובמה אינו מבין מה קורה בעיראק ולא מכיר בכך שיש שם הצלחה והוא מעדיף להפסיד במלחמה ורק לא להפסיד בקמפיין", אמר מקיין וקיבל מיד תקשורת שלילית. "זו התבטאות חסרת תקדים בגסותה", כתב אמש כתב פוליטי בכיר של המגזין טיימס, ג'ו קליין. "מקיין נשמע מיואש ונשאלת השאלה אם יש לו בכלל מזג נשיאותי. כמה עצוב".
טעות לעולם חוזרת
אך החמור מכל אירע למקיין כשרצה לדבר על הבעיות הביטחוניות האחרות באיזור גבול אפגניסטן-פקיסטן. בתוכנית הבוקר של רשת איי-בי-סי הוא ניסה להטיח ביקורת נוקבת במסע "מציאת העובדות" של אובמה במזרח התיכון. דיאן סויאר שאלה אם הוא סבור שאפגניסטן נמצאת במצב חירום. "אני חושש שמדובר במאבק ממש קשה", השיב מקיין. "במיוחד בהתחשב במצב בגבול העיראקי-פקיסטני".
ברק אובמה עם נשיא אפגניסטן, חאמיד קרזאי, בקאבול צילום: רויטרס
אופס. בארה"ב גיחכו לשמע התשובה. עיראק ופקיסטן אינן חולקות גבול. מקיין בטח התבלבל בין אפגניסטן לעיראק. במשך יומיים, פליטת הפה הזו חלפה בשקט ואף אחד לא עורר מהומה. בכל זאת מדובר באדם מבוגר ולא נעים להעיר לו שהוא טעה. אם זה היה הנשיא בוש, כבר היו עושים מזה קציצות.
אבל אז באה פליטת הפה של צ'כוסלובקיה. בפעם השלישית בשבועות האחרונים - ולמרות שכבר העירו לו - מקיין דיבר על מדינה שאינה קיימת על המפה יותר מ-15 שנים. "אני מודאג מכמה דברים שהממשלה הרוסית עושה. אחד מהם הוא הפחתת אספקת הדלק לצ'כוסלובקיה", הוא אמר ביחס למדינה שב-1993 התפצלה לשתיים: סלובקיה והרפובליקה הצ'כית.
וכמה ימים קודם לכן, כשהוא משוחח עם עיתונאי באחת מעצירות הקמפיין הוא נשאל על המצב בדארפור, ונתן תשובתו בנוגע ללחץ שיש להפעיל שם "על הממשלה הסומלית". מרק סלייטר, עוזרו הצמוד של מקיין, מיהר לתקן והסביר לכתב: "הכוונה לסודאן".
התקריות הללו, פליטות הפה וכשלי הלשון מגיעים מאדם מאד מנוסה. ולכן ההסבר היחיד שבארה"ב נותנים לו הוא עייפות החומר. האיש מעל לגיל 70, ואולי אין לו באמת כל כך הרבה כח כמו שהוא מספר. הבדיקות הרפואיות שפרסם לפני כמה חודשים היו חיוביות, אבל הדברים שיוצאים מפיו לא נשמעים טוב. באמריקה התחילו להתבונן השבוע על מקיין כמו שמסתכלים על אדם מבוגר שזכרונו בוגד בו פה ושם.
ויאגרה כן, הפלות לא
ורשימת הבעיות בקמפיין שלו עוד ארוכה: עוזריו אינם מאורגנים. הם קובעים פגישות ומבטלים. מחליטים על מסר אחד ואז מוצאים עצמם נגררים אחרי המסרים של אובמה. לא מתמקדים בנושא חשוב. קובעים למקיין אירוע בו הוא אמור לדבר על הכלכלה, ואז נגררים לחמאס, לעזה, לאיראן, עיראק ואפגניסטן. הרבה יועצים עזבו, בעיקר בגלל שהתגלה ניגוד עניינים בין תפקידם בקמפיין להכנסות אחרות שלהם מלובינג.
ג'ון מקיין צילום: אי-פי
השבוע, בניסיון נושא למקד אל מקיין תשומת לב, תדרך מישהו מהקמפיין של מקיין את אחד העיתונאים הבכירים ביותר בארה"ב, רוברט נובאק, בנוגע למועד ההכרזה על סגן נשיא. נובאק פרסם וכל העיתונות האמריקנית נגררה אחריו, שאולי כבר השבוע מקיין יצליח להחזיר אליו את העיתונאים עם הבשורה על זהות הסגן. אך לא חלף זמן רב, ומישהו אחר בקמפיין הודיע שמדובר בעורבא פרח. אין הודעה על הסגן ואין החלטה. זה היה סתם בלון ניסוי וניצול של נובאק לאינטרסים של עצמם.
קארלי פיורינה, לשעבר מנכ"לית היוליט-פאקרד ואחת מנשות העסקים הבכירות ביותר, אשר באמצעותה מנסה מקיין למשוך קולות של נשים, גררה גם היא את מקיין לפינה מביכה. במהלך עצרת בחירות התלוננה פיורינה על חברות הביטוח הרפואיות "אשר מוכנות להכניס ויאגרה לתוך הכיסוי הביטוחי, אבל לא יכסו גלולות למניעת הריון. הנשים רוצות שתהיה להן בחירה", היא אמרה.
אופס ועוד פעם אופס. מקיין היה זה, שבשבתו בתור סנטור מחוקק בקונגרס, הצביע נגד חקיקה שתחייב חברות ביטוח לממן גלולות מניעת הריון. בעד זקפה לזקנים אבל נגד מניעת הריונות בלתי רצויים. וזה גם לא היה כל כך מזמן. פעם אחת ב-2003 ופעם שנייה ב-2005. אבל מקיין לא זוכר ולא רוצה להיתפס כשהוא מדבר על ויאגרה, ועוד בגילו המתקדם.
כשהוא נשאל על התרופות השונות, נתפס מקיין באחד הרגעים הכי מביכים. מגמגם, מתלבט, מכחכח בגרונו ומגרד את סנטרו בכף ידו. "אני ממש לא רוצה לדבר על הנושא הזה... אני צריך לבדוק מה הצבעתי. אני לא זוכר את זה כרגע... אני לא... אני לא... אני לא יודע מה לענות... זה נושא שלא חשבתי עליו הרבה. אני אחזיר תשובה עוד היום. אני לא מתחמק בדרך כלל מתשובות...". מועמד נשיאותי שאינו רהוט בדיבור, לא מישיר מבט למצלמה ומוצא את עצמו מופתע משאלה מביכה. סרטון הווידיאו שלו, כשהוא נותר ללא מענה, תדלק את אתרי האינטרנט וסיפק חומר רב לתוכניות הבידור.
הדרך לבית הלבן עוברת בבית המשפט
בכירי המפלגה הרפובליקנית מאד מודאגים. המבנה הארגוני של הקמפיין כושל. מקיין לא מצליח לעורר את השטח ולא מגייס כספים, לבטח לא ברמות ההכנסות שמגייס יריבו. המטה שלו דל במשאבים, וכתוצאה מכך אין לו אנשי שטח וגם גדודי יועצים שעוזרים בגיבוש המסרים. האירועים נקבעים ומתבטלים, ובקרוב גם יהיה לו קשה יותר לממן תשדירי בחירות ולתקוף את אובמה, באופן שיגיע לבוחרים בכל פינה של ארה"ב.
ברק אובאמה וג'ון מקיין צילום: אי-פי
ישראלים רבים מתפעמים מקורות חייו של מקיין. האיש הגיע לדרגה בכירה והוא נצר לשושלת של מפקדים. הוא נפל בשבי והקריב שנות חיים ארוכות. הוא גיבור אמריקני ובעל ניסיון חיים עשיר. אך ההיסטוריה האמריקנית מלמדת שמעטים היו הנשיאים שהגיעו משורות הצבא.
במאה ה-20 רק אחד, הנשיא ה-32 דווייט אייזנהאואר, היה בעל עבר צבאי עשיר. ג'ורג' בוש האב, ג'ימי קרטר וג'ון קנדי, כולם שירתו תקופות קצרות בצבא ולא התקדמו לדרגות בכירות. עריכת דין, לעומת זאת, הוא מקצוע ממש מבוקש בדרך לבית הלבן. יותר ממחצית נשיאי ארה"ב היו קודם לכן פרקליטים. וכך, למרות שנדמה כי מקיין הוא בעל הכישורים והאיש היותר מתאים להגיע לבית הלבן, ניסיונו הצבאי לא מעניק לו יתרון של ממש.
נא להמתין לטעינת התגובות
