מאני טיים
מבין כל הנושאים שעמדו על הפרק במערכת הבחירות הממושכת לנשיאות בארה"ב - לא היה נושא שהשפיע כל כך על כיוון המרוץ כמו הכלכלה. איך רתם ברק אובמה את המשבר הכלכלי לקמפיין שלו כדי להזניק אותו קדימה
במשך שבועות הוא צפה בסנטור ג'ון מקיין שואב את החמצן במרוץ, תוך שהוא מכוון את הכיסוי העיתונאי לכנס הרפובליקני הסוער בסט-פול שבמינסוטה, ומושך את תשומת הלב בזכות המועמדת החדשה שלו לסגנית הנשיא: שרה פיילין. כשסיכם את אותה פגישה במשרדו של דייוויד אקסלרוד, האסטרטג הראשי שלו, היה אובמה בוטה: זה הזמן להתחיל להיות רציניים.
"הוא אמר, 'אתם יודעים, אולי אנחנו פשוט יכולים לנצח על הנושאים שבקמפיין. אבל אני לא מאמין בזה'", נזכרת היועצת הבכירה אניטה דאן. "העימותים הלכו והתקרבו, ורק 7 שבועות לפני הבחירות הפקודה שלו לכולם היתה 'חבר'ה, אנחנו חוזרים לעמדת הקרב'", אמרה דאן.
ואז, בבוקר שלמחרת התרחשה רעידת אדמה עולמית: ליהמן ברדרס, חברת ההשקעות הענקית, הגישה בקשה לפשיטת רגל, הובילה לקריסה של החברה הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקנית ולמשבר פיננסי בינלאומי - ושינתה את המרוץ לנשיאות.
היה זה רגע שהסנטור מאילינוי ויועצו לא ציפו לו, אבל רגע שאליו התכוננו היטב. בימים שלאחר מכן הפך הצוות של אובמה לאגרסיבי יותר, בזכות מסר שזוקק היטב במשך הקיץ. המועמד עצמו - שעליו נמתחה ביקורת שהוא "מגניב" מדי, שקול ומחושב מדי - קיבל לפתע הזדמנות להראות את אותן תכונות כמרגיעות ונשיאותיות.
למקיין, שבאותה תקופה כבר התקשה להתמודד עם הנושא הכלכלי, הפך המשבר בוול סטריט לחלק מסיפור אחר לגמרי. עד ההודעה המפתיעה של הסנטור מאריזונה ב-24 בספטמבר על השהיית הקמפיין שלו, כבר התקבעה לו תדמית הרסנית: תדמית של רפובליקני בלתי יציב שאי אפשר לסמוך עליו בהתמודדות עם משבר - כלכלי או אחר.
במרוץ, שנחשב עד אז כצמוד, הראו הסקרים כי אובמה פותח פער - שלא הצטמצם אחרי 3 העימותים והשבועות האחרונים של הבחירות. "אלו היו שבועיים מרכזיים בבחירות", אמר אקסלרוד ביום שלישי. "הם שינו את המבנה של המרוץ, כך שהוא מעולם לא חזר למצב הקודם".
אם הסנטורית הילארי קלינטון מניו יורק היתה מתחרה קשה להתמודדות, הרי נראה היה שמקיין מציג אתגר אחר לאובמה - כמי שעשוי להדגיש את את הביוגרפיה שלו כאסיר מלחמה לשעבר וכאחד שעבד בעבר עם הדמוקרטים.
"למקיין היה פוטנציאל להיות המתמודד הקשה ביותר שהיינו יכולים להגריל לעצמנו", אמר דן פפייר, מנהל התקשורת של אובמה.
במהלך יוני ניצח אובמה את קלינטון אחרי קמפיין תובעני במיוחד. עוזריו ידעו שהם יזדקקו לשינוי במסר, הרחק מ"שינוי שאנחנו יכולים להאמין בו", שעבד בצורה כה טובה מול קלינטון. עד סוף הקיץ, אחרי שחקרו ובחנו סיסמאות, כבר היתה סיסמה חדשה שהותאמה למקיין: "השינוי שלו אנו זקוקים".
במטה הקמפיין בשיקגו פותחה תוכנית פעולה שלא נראתה כמותה. במקום לעבוד על המפה הדמוקרטית הרגילה, שמשמעה לנסות ולגנוב את אוהיו או את פלורידה, כיוונו יועציו של אובמה
"החלטנו בתחילת הדרך להריץ בכל אחת מהמדינות האלו את הקמפיין הנשיאותי הגדול בהיסטוריה", אמר מנהל הקמפיין דייוויד פלוף.
מה ש"תדלק" את הכל היה זרם של כסף שמעולם לא נראה כמותו. ביוני החליט אובמה להימנע ממימון ציבורי לבחירות הכלליות - עוד מהלך בעל פוטנציאל סיכון גבוה, אך מהלך שהמועמד הדמוקרטי האחרון, ג'ון קרי, עודד מאוד.
אובמה גייס כ-750 מיליון דולר, סכום כה מדהים, כל כך הרבה יותר מ-84 מיליון הדולרים שגייס מקיין במימון ציבורי, ו-240 מיליון דולר יותר ממה שהמפלגה הרפובליקנית גייסה, עד שהנושא שימש למקיין בסיס להתקיף את אובמה על כך שהקלפים לא מחולקים באופן שווה בין הצדדים.
על רקע כל היתרונות המוחלטים האלו, לאובמה היה יתרון יציב אך קטן במיוחד מתחילת הקיץ. אך 3 רגעים מכריעים עמדו באופק: בחירת המתמודד לסגנות, הכנס הדמוקרטי באוגוסט והעימותים עם מקיין בסתיו.
אובמה הוסיף רגע רביעי ומסוכן: נסיעה לחו"ל ביולי. בקמפיין שלו הושקעו מאמצים בנסיעה לחו"ל, מתוך אמונה כי אובמה לא יכול להתמודד עם גיבור מלחמה אם לא ישים את רגלו שוב בעיראק. הוא נסע לשבוע וחצי, ביקר בעיראק ובאפגניסטן, ואז באירופה.
בקמפיין ידעו כי זהו מהלך מסוכן בכל מקרה. הרעיון היה "לבצע את זה מוקדם ככל שניתן", אמר אחד היועצים, ומיד לאחר מכן לשנות כיוון ממדיניות החוץ, שנתפסה כמרכז כוחו של מקיין, חזרה לנושאי הבריאות והכלכלה המקומית.
הנסיעה נתנה לקמפיין של מקיין פתח לזלזול באובמה ככוכב מעבר לים אך ככלי ריק בבית. במודעה בטלוויזיה ששודרה בסוף יולי השווה מקיין בין אובמה לפריס הילטון ולבריטני ספירס. "הוא הכוכב הגדול ביותר בעולם, אבל האם הוא מוכן להוביל?", איים הקריין.
אף שיועציו של אובמה היו בטוחים בדינמיקה היסודית של המרוץ, קו ההתקפה הזה התחיל להדאיג אותם. הם ראו אותו כדף מתוך ספר כללים יעיל במיוחד של הרפובליקנים משני הקמפיינים האחרונים, המציג את המועמד הדמוקרטי כאליטיסט וכאאוטסיידר, שלא חולק את הערכים האמריקאיים עם העם.
תוך הסתמכות על הררי נתונים שנאספו במהלך האביב והקיץ, הסכימו האסטרטגים כי חוסר היציבות הכלכלית, שהחל במשבר משכנתאות הסאב פריים, היה צפוי להתפתח לנושא דומיננטי במרוץ.
הנושא לא היה הצד החזק של אובמה בפריימריז: היה נראה כי הוא צף מעל הבעיות הכלכליות ודן בנושאים מופשטים, בעוד שקלינטון פנתה למצביעים ממעמד הפועלים ברמה האנושית. הצוות שלו הבין בסוף הקיץ כי המשימה הדחופה שלו היא לתקן את המצב הזה.
במזכר שהועבר באוגוסט הזהיר אקסלרוד כי חיוני לשנות את כיוון ההתקפות הגוברות על האישיות של אובמה חזרה לכיוון הדאגות של המצביע הממוצע. "הם פועלים על פי התוכניות של מארק פן, בתקווה לצבוע את אובמה כחייזר תרבותי וחסר ניסיון - טענה חסרת שחר וריקה", כתב אקסלרוד, בהתייחסו לאסטרטג הראשי לשעבר של קלינטון.
ג'ואל בננסון, הסוקר הראשי של אובמה, הגיע בנפרד באוגוסט למסקנה כי הקמפיין יזדקק לעוד נתח מהקול הצף, המונע מדאגות כלכליות עמוקות.
במצגת שהכין זיהה בננסון כרבע מקהל הבוחרים הזה כ"ניתן לשכנוע" ב-18 המדינות הרלוונטיות, כאשר 67% מהם מציינים את הכלכלה כנושא הראשי, הרבה יותר מ-51% שציינו את עיראק, והיה אפשרי "להתיך" את שניהם יחד. "שלא נשכח שעיראק היא נושא כלכלי", כתב בננסון.
הוא המשיך והכין תחזית למתקפה חדה יותר נגד מקיין - תוך ציון תחומי חולשה כמו "ניתוק", שהשפיעו באופן גרוע על הבוחרים המתנדנדים לגבי המפלגה הרפובליקנית.
המתח כיצד ומתי להנחית מכה על מקיין צף על פני השטח שוב ושוב במהלך הפריימריז, ולאחר מכן בבחירות הכלליות, והיה נראה כקו המפריד בין אקסלרוד, האידיאליסט ואמן האסטרטגיה הגדולה, לבין פלוף, הטקטיקן המחושב.
בקמפיין ששגשג מבחינת משמעת, אי הסכמה כמעט מעולם לא הגיעה לידיעת הציבור, אך היא היתה קיימת מאחורי דלתיים סגורות, לדברי העוזרים. אקסלרוד, דמות אב רוחני בקמפיין, היה נראה כמי שמכוון את אובמה לאיפוק ולהתמקדות בנושאים שעל הפרק.
מאוחר יותר האינסטינקטים התחרותיים של אובמה נכנסו לתמונה, והוא הפציר בצוות שלו לתקוף את מקיין באופן אגרסיבי יותר - התפתחות שקיבלה תגובות מעורבות של שעשוע והקלה מצד עוזריו, שרצו להפוך לאגרסיביים יותר לאורך כל הדרך.
אך לא זה היה המצב בסוף הקיץ. עשרות מודעות תעמולה נוצרו ומעולם לא שודרו. מודעה אחת בנושא בריאות, שהאשימה את מקיין בתמיכה ב"העלאת המס הגדולה ביותר אי פעם למעמד הביניים", נפסלה לשידור מאחר שהיתה קיצונית מדי.
אובמה דחה לבסוף את קו ההתקפה בעצמו, לדברי היועצים, והחליף אותו בהצהרה מתונה יותר על הטבות במסי הבריאות - רפלקס שהעוזרים ציפו לקבל מצד מסוים של הקמפיין.
האסון הכלכלי, ולאחר מכן התגובה של מקיין לכך, הוא שנשא בתוצאות הקשות ביותר. בעוד שאובמה התמודד עם נושאים כלכליים לאורך כל הקמפיין, היריב שלו לא שמר על יציבות במסר. תחילה אמר כי התשתיות של הכלכלה חזקות, ולאחר מכן הודיע על תוכניות להשהיית הקמפיין, ואז ביטל את התוכניות.
כותבי הנאומים של אובמה סרקו את המילון בחיפוש אחר מונחים שיגדירו את חוסר היציבות של מקיין בלי לקרוא לו זקן או כעסן, לדברי העוזרים. הם התפשרו על "בלתי יציב".
לאור גל החדשות הרעות על הכלכלה האמריקאית היה נראה כי מה שהפך את המועמדות של אובמה להיסטורית, העובדה כי הוא עומד להיות הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית, לא קיבל יחס. מלבד נאום אחד מרכזי וכמה הערות ותשובות לשאלות בראיונות, אובמה לא עסק בגזע.
האסטרטגים שלו, רובם לבנים, נראו אלרגיים לנושא וביטלו שאלות על "אפקט בראדלי" - התיאוריה שאומרת כי בוחרים לבנים מראים תמיכה גדולה יותר בשחורים בסקרים - ומתעקשים שגזע לא יהיה נושא לדיון בסופו של דבר.
אובמה דיבר לצוות הקמפיין שלו אחרי מחלוקת ביולי שנבעה מהערות שנתן באירוע במיזורי. הוא הזהיר את הבוחרים: "מה שהם ינסו לעשות זה לגרום להם לפחד ממני: אתם יודעים, הוא לא מספיק פטריוטי, יש לו שם מצחיק. אתם יודעים, הוא לא נראה כמו כל שאר הנשיאים על השטר של הדולר".
כשיועציו של מקיין הגיבו בכעס על כך שהדמוקרט משחק על הקלף הגזעני, עוזריו של אובמה התעקשו תחילה כי הוא לא התכוון לגזע. לאחר מכן המועמד כינס את הצוות שלו ואמר להם כי זה בלתי מקובל "להעמיד פנים שזה לא נושא לדיון", לדברי אחד היועצים הבכירים. "לא, פשוט צריך להתעמת איתו באופן ישיר, להיות כן, לדבר לעם שלך ולהמשיך הלאה", אמר אובמה לצוות שלו, לדברי היועץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
