למה הן יוצאות עם חילונים
ציפי חוטובלי מתערבת בפולמוס של רבקה שמעון ושפרה ארליך, ומגוללת את האבולוציה של היציאה עם חילונים
כמו בהרבה מקרים זה לא קורה ביום אחד, אלא בתהליך איטי של ניסוי וטעיה, ציפיה והתפכחות.
האבולוציה הנשית של בנות המגזר עובדת כך: בהתחלה הן יוצאות רק עם ביני"שים (המהדרות בודקות גם מאיזו ישיבה), אחר כך גם בוגרי מכינות עוברים את רף הדרישות הדתי, במיוחד אם הם מעלי או עצמונה, כשההילה הקרבית ודרגות הקצונה אמורים להשלים את דפי הגמרא.
ואז מגיע המשבר של סוף שנות העשרים, שבו בוגרת המדרשה והאוניברסיטה, מגלה שכבר יצאה עם מיטב בחורי הישיבות, והמיועד טרם נמצא, כי משהו עמוק ויסודי נראה שחסר בהם. ואז מתחילים לחפש מחוץ למחנה.
בהתחלה מנסים לבדוק על קו התפר, עם הדתל"שים, בתקווה שהרקע המשותף יגשר על הפערים (שלרוב לא מתגשרים), ובסוף מגיע היום שבגיל 21 היית בטוחה שתגיעי לירח לפני שזה יקרה לך- את מוצאת את עצמך יוצאת עם חילוני.
לפעמים זה סיפור אהבה שקרה באוניברסיטה או בעבודה, אבל לפעמים זה פשוט ייאוש מבעיות ההתנהלות העמוקות של בחורים דתיים, שלמרות מאמציו הכנים של הרב אבינר, עדיין לא באמת יודעים איך לבנות קשר.
תסביך השבט
לכאורה, גדלנו בחברה מעורבת, בנים ובנות היו חלק מאותו נוף ילדות של פעולות שבת, ומחנות קיץ, בני המין השני לא אמורים להיות זרים לנו, ובכל זאת, כשעושים את המעבר לזוג משהו לא עובד, אולי כי אותה תרבות של "אנחנו שנינו מאותו השבט", ממשיכה ללוות אותנו עמוק לתוך התקופה המשמעותית של בניית קשר.
הבנים התרגלו להתייחס לבחורה כאל "אחת מהחבר'ה" שזה דומה מאוד אל איך שמתייחסים לבן מהחבר'ה. בלי רגישות, ואפילו באדישות קלה. לא בדיוק הדרך לכיבוש ליבה של אישה.
תתחילו להשקיע
הסדרה סרוגים מציגה היטב את סוג הטיפוס של בחורים שלא מתמסרים לקשר, בנים שהתרגלו לראות בנות כתמונות רקע לחיים- ידידות, שותפות לארוחות שבת או לצפיה בסרטים, אבל לא מישהי שמחזרים אחריה, משקיעים בה, ומוכנים להתאמץ בשבילה.
המפגשים הם תמיד כדרך אגב, בלי להציע באופן מפורש לצאת כזוג. בשלב מסוים נמאס גם לבנות טובות מלחיות בניוטרל, בתקווה שאולי הפעם יקרה משהו עם ההוא שהיא פוגשת פעם בשבוע בבית כנסת, וככה, בעולם שבו בנים לא מקדמים קשרים, הן מקוות שהבנים החילוניים, עתירי ניסיון בקשרים, ידעו איך להתנהג.
הם לא יותר טובים
בטווח הקצר מפגשים עם חילונים יכולים להשלות: הנה גברים מקצוענים שיודעים לחזר, להחמיא, ולהגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון. אבל בטווח הארוך החברה החילונית סובלת מבעיות עומק חריפות הרבה יותר מאיתנו בכל מה שנוגע למערכות יחסים.
חוסר הרצינות, הספיקות וההתלבטויות הכרוניים נמצאים גם שם, אלא שזה עתיד להתפרץ בשלבים מתקדמים יותר של הקשר.
בסופו של דבר אין לנו מה לקנא בעולם הזוגיות החילוני. קדושת הקשר המשפחתי עליה גדלנו והתחנכנו גורמת לחיי הנישואים
לכן, במקום לנסות להחזיר בתשובה את החילוניים, עדיף לנסות לשנות את דפוסי ההתנהגות של הדתיים. זה לא קל, אבל יותר קשה לשנות אורח חיים שלם של אדם שגדל בעולם אחר, ולקוות שהאהבה תגשר על הפערים.
לעיתים רחוקות זה קורה, ואולי אפילו מצליחים באמת לקרב את הצד השני, אבל לרוב קשר כזה כרוך בויתור כבד מדי של הצד הדתי, ולכן האופציה החילונית עבור מי שבאמת רוצה להמשיך בחיים דתיים משמעותיים, נראית כמעט בלתי אפשרית.
נא להמתין לטעינת התגובות
