האיש שלכד את סמיר קונטאר שובר שתיקה
לאחר 29 שנה, רמי שלמון משחזר את לכידת המחבל ומספר על המחשבה שעוד מציקה: האם היה משנה את ההיסטוריה אם היה יורה בו
בליל החדירה של המחבל סמיר קונטאר וחולייתו לחוף הים בנהריה, בדרך למסע הרצח האכזרי, היה רמי שלמון מנהריה חייל בן 20 בשירות סדיר בקורס מ"כים של סיירת צנחנים. באותם ימים היו התרעות חמות על כך כי מחבלים ינסו לחדור לישראל דרך חופי הים בדרום לבנון באמצעות סירות גומי קטנות בעיקר בשעות הלילה כדי לבצע פיגועים באיזור נהריה, בדיוק כמו זה שביצע קונטאר.
לאחר שהתקבל הדיווח על החדירה, הוקפץ שלמון יחד עם כיתת הכוננות שלו אל רחובות נהריה. "היינו בכוננות שלושה שבועות, שכבנו בכוננויות במארבים כי הייתה התראה שהם מתכוונים לחדור. שכבנו מול בית הקברות של נהריה ואז בשלוש לפנות בוקר הוקפצנו לאירוע החדירה", הוא מספר. "מפקדים שהיו במקום אמרו לי 'אתה גר כאן, אתה מכיר את הסמטאות, מרגע זה את המפקד ואנחנו אחרייך"'.
וכך הפך שלמון מחייל צעיר למוביל קבוצת חיילים במצוד אחר מחבל רצחני. "פרקנו את הכלים והתחלנו לרוץ בין עצי האשל ובין השבילים", מספר. "היה בלגן גדול, קיבלנו פקודה להגיע לנקודה של הכינוס על שפת הים ליד המרינה, כל הכוחות הגיעו אבל לא ידעו איפה המחבלים".
ואז הגיע הרגע: "שמענו קודם מכת אש חזקה ואז שקט ואנחנו שומעים צעקות בעברית מסביב 'לא לירות, לא לירות', כי פחדנו שהכוחות יפגעו אחד בשני . ואז פתאום סמיר קונטאר רץ מתוך השביל קופץ לי מתוך השיחים ורץ אליי עם ידיים למעלה".
שלמון מספר כי קונטאר, שניסה תחילה לברוח בחזרה לסירה עמה הגיע לחוף, החל לרוץ לעברו. "אני, יחד עם חבר בשם גיגי שהיה איתי וחבר נוסף השכבנו אותו, עצרנו אותו והורדנו לו את הידיים", הוא נזכר. "הוא לא התנגד כי הבין שהוא בידינו". לאחר מכן, ביצעו שלמון וחבריו סריקה וראו את גופתה של הילדה בת הארבע שקונטאר רצח, אז, לדבריו הבין כי "היה כאן פיגוע נורא".
כשהוא משחזר את הרגעים, רואה שלמון בעיני רוחו את תמונתו של קונטאר בצורה מדויקת ובהירה. "הוא לבש מכנסי
התמונה הזאת, שלו ושל חבריו אוחזים בקונטאר והולכים לצדו, אוכלת את שלמון עד היום. הוא שואל את עצמו לא פעם מה היה קורה אילו היה יורה במחבל, איך היו נראים פני הדברים, במיוחד כיום - לקראת העסקה שבמסגרתה יזכה הרוצח לקבל את חירותו.
"בשנייה אחת יכולתי לשנות את ההיסטוריה", אומר שלמון. "אבל ככה חינכו אותנו, היינו ילדים טובים שממלאים פקודות. אנחנו לא היינו במצב של לשפוט אדם במצב שהוא היה ולירות בו. זה הורג שאני חושב על זה כל השנים האלה, כל הזמן שמדברים על קונטאר אני חושב אולי פעם יכולתי לשנות ההיסטוריה יכולתי להכריע את ההיסטוריה".
בכל אותן שנות שתיקה, במהלכן התגורר שלמון בנהריה, נתקל לא פעם ולא פעמיים באותם אנשים שקונטאר לקח מהם את יקריהם. אך הוא, שהיה אלמוני, חשש לפנות אליהם, שכלל לא ידעו כי חייו נקשרו בחייהם באותו הלילה.
את קרנית ומיקי גולדווסר פגש בחנות האופניים בעיר ולא מצא אומץ לגשת אליהם ולספר. עם ברוך קרן אחיו של דני הרן ז"ל הוא רוכב על אופניים בקבוצה וגם לו לא סיפר מעולם את סודו.
"לפני שנים היה לי עסק של משחקי ילדים על חוף הים בנהריה", הוא מספר. "פתאום הגיעה סמדר הרן עם בתה מהנישואים שאחרי הפיגוע ומשהו אמר לי 'זאת סמדר הרן'. מיד נתתי לבת שלה להיכנס ורציתי להגיד לה זה אני ולספר לה. אבל רק אחרי זמן נפגשנו ואני סיפרתי לה הכל".
עכשיו, כשסמיר קונטאר משתחרר, רוצה שלמון לספר לכל הקשורים בסיפור את כל מה שאירע באותו הלילה - שישמעו ושידעו. והבוקר, בוקר העסקה, הוא מבקש לעצמו רק דבר אחד, להגיע לראש הנקרה, דקות לפני שקונטאר חוצה את הגבול ולהסתכל לו בעיניים. "אני חייב לראות אותו", הוא מתוודה. "אני חייב לסגור מעגל ולהסתכל לו בפנים".
נא להמתין לטעינת התגובות
