חרדים לשם הטוב
כשאתה חרדי, כל פעולה חריגה נרשמת ותפרע לעתיד לבוא, בשידוכים, בקבלה ללימודים, או לבית הכנסת. שפרה ארליך קופל חושפת את המנגנון
האמת היא, כמובן, שמחשבתנו אינה תמיד עצמאית וגם הציבור החרדי – אינו אחיד כלל וכלל. הוא מורכב מקבוצות ותתי קבוצות, ובסופו של דבר – מאנשים פרטיים, ולכל אחד מהם עולם שלם.
אכן, לציבור החרדי גוונים רבים, אבל נורמה חברתית אחת. לאנשים השקפות עולם שונות, אך רק השקפת עולם אחת נחשבת לגיטימית כלפי חוץ.
יש לי ידידה קרובה ששלחה עד היום את ילדיה לחינוך החרדי. למרות שהיא ובעלה לא לגמרי חרדים, החינוך החרדי היה מבחינתם טוב מאחרים. מה לעשות, ואחד הבנים לא השתלב בכיתתו, והוריו החליטו להעביר אותו לבית ספר אחר, השייך דווקא לזרם החרד"לי ולא לחינוך העצמאי.
כשנודע הדבר לסביבתם הקרובה, החלו להגיע התגובות. אף לא אחת הייתה נגד עצם המעבר. נראה שלאף אחד לא היה משהו נגד בית הספר החדש.
מה שהייתה זו דאגה אמיתית וכנה לגורל הילדים האחרים שממשיכים ללמוד במוסדות חרדיים: "תחשבו טוב, זה יפריע לבנים הבוגרים בישיבות", "זה יגרום לאחות בעיות בבית יעקב", "הבת הגדולה לא תתקבל לסמינר".
לי זה הזכיר מקרה אחר, ישן הרבה יותר אבל מסתבר שעדיין רלוונטי. הייתי תלמידת כיתה ח' באחד מבתי הספר היסודיים של בית יעקב, וכמה מבתות כיתתי גילו את תלמוד התורה ששכן לצידנו. ליתר דיוק, הן גילו שיש שם בנים, ושזה הרבה יותר מעניין מלשחק כדור הקפה.
כמובן שחל איסור גורף לבוא עימם במגע, על שלל משמעויותיו של הביטוי, ודווקא משום כך באו אותן בנות במגע, או החליפו עימם פתקים בהפסקות בהם כתוב שא. תפגוש את ב. אחר הצהריים ויחדיו הם יראו סרט וידאו מצונזר בבית הוריו של ג. שנמצאים כעת בחו"ל.
למה נזכרתי בזה? כי כאשר נחשפה הפרשה בקול רעש גדול אך מהוסה, נכנסה לכיתתנו מחנכת הכיתה ואמרה לנו כדלהלן: "אתן לא מודעות לזה כעת, אבל זה יכול להזיק לכן בשידוכים".
ילדה בכיתה ח', בין אם פשעה ובין אם לא, אמורה להתחיל לדאוג לשידוכים שלה. ולמען האמת, נראה לי שזה מתחיל הרבה לפני כיתה ח'. כל פעילות חריגה נרשמת, ונפרעת לעתיד לבוא, בשידוכים שלה עצמה או בשידוכי אחיותיה, או בכך שאחותה לא תתקבל לסמינר.
לא קלטתי אז כמה המשפט הזה אבסורדי, וכמה הוא משקף. לא את החרדים כיחידים, אלא את הקוד החברתי שמנחה אותם.
אני מניחה שלאותה מורה הפריע חוסר הצניעות, אבל במקום להתמקד בהסבר כן, ולהבין את שורש הבעיה, מה שעמד אל מול עיניה הוא - איך זה יתפרש בחברה מסביב.
אותם אנשים אכפתיים שדאגו לשלומם של ילדי משפחתה של ידידתי, לא חשבו שיש בעיה עם בית ספר שאינו חרדי. הם דאגו מתגובת המוסדות החרדיים, וכנראה לא לחינם דאגו. יש נורמה חברתית מקובלת, והיא לא משאירה מרחב גדול לתמרון.
כאשר עמדו להופיע באצטדיון טדי הזמרים יעקב שוויקי ומרדכי בן דוד,
אבל לגיטימי גם לא להסכים עם האיסור הגורף. הרבה טרוניות היו בשטח, אבל אף לא אחת מעל פני השטח. כל האנשים המעורבים בעניין יישרו קו, גם אלה הידועים כדוסים קטנים מאוד.
אף אחד לא רצה לקחת על עצמו את הסיכון לצאת כנגד "דעת תורה", גם כשאותה דעת תורה הייתה מורכבת בעיקר מעסקני ציבור.
שמתי לב, שכאשר אנשי ציבור חרדים כותבים מאמר חוץ גופי, כלומר מאמר שאמור להציג לציבור הכללי עמדה חרדית כזו או אחרת, הם תמיד ינקטו בלשון רבים. "אנחנו בציבור החרדי חושבים", "השקפת העולם שלנו אומרת".
השקפות העולם של אנשים חרדים, אומרות הרבה מאוד. לא נראה לי שאפשר לסכם את כולן תחת הכותרת "הציבור החרדי חושב". בשיחות אחד על אחד, וגם בפורום "בחדרי חרדים", השוני הזה בהחלט יבוא לידי ביטוי.
אבל דווקא שמו של הפורום מלמד על כך שכלפי חוץ – הקולות הללו לא ישמעו. תחשוב מה שתרצה, אבל בבקשה, בשקט. בקול תגיד מה שמקובל.
נא להמתין לטעינת התגובות
