בין המשתתפים יוגרל כיס לכיפה
בין יהדות לישראלית, בין רב לתרבותיות ובין ציונות לדתית יש ארומה מיוחדת שתוססת רק בכפר-בלום. שפרה ארליך חיפשה ומצאה יהדות רלוונטית בפסטיבל "לא בשמיים"
הגעתי למדשאות הירוקות של כפר בלום. מיד אפפה אותי תחושה פסטורלית-פלורליסטית. הסתכלתי סביבי. המון דתיים בורגנים, בהירי עור ומתוחכמי מבט, עמדו סביבי ונדברו אחד עם השני במפגשי הידברות מאולתרים. בכניסה לאולם הדיונים עמדו כמה חילונים ובדקו את התיקים. פתחתי את התכניה, והעברתי אותה טסט מהיר לזיהוי טקסטים פלצניים (פיתוח עצמי!): כמה פעמים מופיע בה המושג "רב תרבותיות"? להפתעתי, הוא לא הופיע, אף לא פעם אחת. דעתי נחה, והתחלתי לעיין בה ברצינות. אופס. לא רע בכלל.
רב שיח שעניין אותי במיוחד נקרא "כיפה על הלב - מגזר חדש בהתהוות?", ועסק בתופעה חדשה ההולכת ותופסת מקום בציבור הדתי, תופעת הדתיים לייט. מצד אחד - אלה שאינם מחויבים להלכה אך מקפידים להגדיר עצמם כדתיים, ומאידך – חילונים המתקרבים ליהדות, אך גם הם לא יגדירו עצמם כשומרי הלכה.
בפאנל השתתפו מייצגי התופעה (התדעו מי הם? בין הפותרים יוגרל כיס לכיפה). הקהל תיפקד כהורים הכועסים והתמהים, ואילו אני קמתי מאוחר ופספסתי את הדיון. לא נורא. הדבר לא מנע ממני לחוות דעתי עליו (יאללה יאללה החפיפניקים, הופכים נוחות לאידיאולוגיה).
ומדיון על מחויבות להלכה, לדיון על אמונה. הפאנל "בעזרת השם", בניצוחה של עליזה לביא, עסק בחיפוש אחר בוראו של עולם: האם אמונה הינה פריבילגיה השמורה רק לשומרי מצוות? והאם כל שומרי המצוות בהכרח מאמינים?
אורי אורבך ייצג את הקו הדתי הקלאסי,
לעומתו, טענה שהרה בלאו שהאלוקים נוכח בחייה הרבה יותר דווקא מאז פחת מינון התרי"ג שלה.
פרופ' בנימין איש-שלום סבר, שלעיתים אנו נוטים לדבר הרבה על דת ומצוות ולהחמיץ כליל את יסוד האמונה. דת ואמונה אינם בהכרח מושגים חופפים, ובעיני מוטי שקלאר, עבודת ה' היא חיפוש משמעות של האדם בעולמו, ואין סיבה שהחיפוש הזה יהיה נחלתו של הציבור הדתי לבדו.
מסיור בעקבות ליל הגשרים דרך דיון על רלוונטיות מוסד הנישואין בישראל ועד למופע של מתי כספי. משולמית אלוני ועד הרב יעקב אריאל. מאראל סג"ל ועד דליה דורנר. נראה כי אם לא קהל הבאים, לפחות המרצים שיקפו חוסר אחידות מבורך.
יצאתי מהפאנל בתחושות מעורבות. מצד אחד, לאורי אורבך יש הומור מצוין, מצד שני, אני, עם כל הכיסוי ראש שלי, מתי בפעם האחרונה חשבתי על אלו-הים, ומצד שלישי עוד מעט ואני חוטפת הרעלת סובלנות חמורה. יש סכנה מוחשית שעד הערב אלמד לקבל את השונה ומה יהיה עלי.
יהיה טוב. עם ערב התכנסנו כולנו על הדשא ועל כוס יין לתפילטיש עם ג'קי לוי ואורחים, שהיגגו, פייטו וסיפרו, ולא נתקררה דעתם עד שלא נמלכו ושרו אשא עיני אל ההרים. כל אדמו"ר מתחיל היה וודאי מתחלחל למראה טיש שלא רק שאין בו הרינג, אלא יש בו שולי נתן והרב יוחנן פריד מביאים אותה בדואט. אבל אני דווקא נהניתי. בפרט ובכלל. אמנם הפסטיבל לא היה בשמיים, אבל בשמיים נדמה לי שדווקא רוו ממנו נחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
