בין החיים למתים
מנחם בן סבור שעלינו להחזיר הבנים לקבר ישראל אך זה לא דחוף. ז'בוטינסקי למשל חיכה שנים לקבורתו בארץ
זה יכול בהחלט לקרות מחר או מחרתיים. זה הרבה פחות קשה מחטיפת חייל חי והחבאתו במסתור כלשהו. נו, ומה נעשה אז? האם אז תבין ממשלת ישראל כמה נואלה לעשות בעסקה עם חיזבאללה וכמה היא מסכנת כל אחד מאיתנו בעסקה שאושרה השבוע? לא, גם אז היא לא תבין.
אשתו של החטוף תופיע בטלוויזיה ובאינספור כתבות בעיתונות, הוריו של החטוף יתחננו על חייו, והוא, מת גמור, ייסחר תמורת כך וכך מחבלים חיים, שחלקם יחזרו לרצוח בנו.
הרי מדברים על תפקיד בכיר לסמיר קונטאר בתנועת ההתנגדות, ומותר להניח כי גם החיזבלאי שהשתתף בחטיפת גולדוואסר ורגב, ואולי חלילה בהריגתם ובהריגת החיילים האחרים בהר דוב, והעומד להשתתחרר על פי הפרסומים בעסקה הנוכחית, ימצא תפקיד נכבד בחיזבאללה, וכי כאשר יידרש להרוג בנו, הוא ישוש למשימה.
המנהיגים לא מבחינים מימינם ומשמאלם
ההנהגה שלנו ריקה לחלוטין מכל הבנה רוחנית אמיתית, חושבת שמותר וצריך להחזיר גופות תמורת רוצחים חיים, להוציא לחופשי את הרוצח תמורת הנרצחים שלו חס וחלילה. אבל כל מי שמכיר את מסורת ישראל באמת, יודע כי סיפור החיים והמוות הוא אחר לגמרי.
ראשית, יש הבדל מוחלט בין חיים למתים "כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה", אומר לנו קהלת, החכם באדם. כלומר, נכון שאנחנו מצווים להחזיר מתים ישראלים ולקבור אותם בקבר ישראל, אבל זה ממש לא דחוף. מאות שנים היה יוסף מהתנ"ך קבור במצרים לפני שמשה לקח את עצמותיו לקבורה בארץ ישראל. ז'בוטינסקי חיכה עשרות שנים לקבורתו בארץ. המתים יכולים לחכות. ועם כל הכבוד, גם
משפחותיהם. בעיקר כשאפשר לשחרר את העגונות בדרך אחרת. אבל לשחרר רוצחים תמורת גופות?
רק בחלם הקטלנית והמטורפת שלנו יכולים שר ביטחון ורמטכ"ל לומר בפאתוס חלול כי יש להם "מחוייבות מוסרית להחזיר את הבנים, בין אם הם חיים ובין אם הם מתים", ולהכניס את כולנו לאטרף מוחלט של אי הבדלה בין טוב לרע, בין חיים למוות, בניגוד מוחלט לציוווי התנ"כי האלוהי: "נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע".
אצלנו שכחו את זה. המנהיגים החילוניים (וגם הדתיים) שלנו לא מבחינים בין ימינם לשמאלם, והיהודים החכמים שפעם היינו הפכו לישראלים, שמנהיגי החיזבאללה המדברים בשם אלוהים, מסובבים אותם על האצבע הקטנה שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
