כל חייל צריך לדעת: אין "מחיר גבוה מדי"
ברגע שבו נמנע מהלוחמים לעמוד לצד חבריהם חזקה על המדינה שעליה לעשות הכל כדי לא להפקיר את בניה – לוחמיה. שטח צבאי
טייס היסעור לא נרתע מהאש שנפתחה לעברו, והמשיך יחד עם אנשי הצוות בסריקות. בדיעבד התברר כי הנווט השליך במנוסתו את אמצעי התאורה שהיו לו, ובשל כך נאלץ לנופף באמצעות גופיה לבנה כדי לסמן לטייס המסוק על מיקומו.
האש לעבר המסוק נמשכה, אך הטייס נחת והחיילים על המטוס פתחו את הדלת והכניסו במהירות את הנווט. המשפט הראשון של יאיר מסמל מעל לכל את אחוות הלוחמים. "ידעתי שתבואו לחלץ אותי", הוא אמר לחבריו.
האם זה מה שיחוש כעת כל חייל צה"ל שיוצא לקרב? האם על זה חולם כל מועמד לשירות ביטחון שעומד בפני גיוס לשירות צבאי קרבי בצה"ל?
בין הלוחמים נרקמת אחווה שנמדדת, שעוצמתה נמדדת לאורך שנים של חברות ומתגלה תמיד כאיתנה. הם יעשו הכל אחד למען השני, אולם לעיתים יוצא המצב משליטתם. במקרה כזה נכנסת המדינה לתמונה, בגישתה המוסרית לעשות הכל למען לוחמיה.
באותה נשימה, אסור להתעלם מדבריו של הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (במיל') משה (בוגי) יעלון. קשה לי להאמין שאדם כה ערכי ומוסרי כיעלון התכוון לזנוח את גורלם של החטופים בלבנון ולהותיר אותם בידי ארגון החיזבאללה.
אין לי ספק שיעלון התכוון לומר שכדי להוריד את תג המחיר שהציב נסראללה לשחרורם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר צריך לדעת להקריב. אולי הוא התכוון לשהות זמן, למריטת העצבים
אני מעריך שדבריו של בוגי נבלעו בריק המדיני שנוצר כיום במדינה, בה ראש הממשלה ושריו לא מסוגלים לקבלים החלטות חד משמעיות. נראה כי הממשלה לא מסוגלות לקבל החלטה אמיצה אחת, להסביר אותה לציבור ולעמוד מאחוריה באש ובמים. במקום זאת ממשיכים השרים את תהליך ה"דישדוש", שפוגע בתדמית צה"ל - שהוא מקור כוחה של ישראל.
נכון שמדינת ישראל מתמודדת מול איומים משמעותיים יותר, המהווים סכנה לעצם קיומה, אבל כל בר דעת היה רוצה להבין שגם אם הוא טס למבצע חשאי באיראן ומטוסו נפל בשטח האויב, ולאחר מכן הוא נשבה בידי משמרות המהפכה, אף אחד בממשלת ישראל לא יעלה על דעתו להקריב אותו. יש לעשות הכל כדי להשיב אותו הביתה, גם במחיר כואב.
אם ראש הממשלה היה מקבל החלטה ברורה, ומסביר לציבור מדוע בחר דווקא בדרך הזו היה יותר קל לבצע את התהליך. למען ההגינות יש לומר כי תהליך הדישדוש הוא לא המצאה של השנים האחרונות, והוא נמשך לאורך עשרות בשנים.
"נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים"
באפריל 1959 ספד הרמטכ"ל דאז, רא"ל משה דיין, לרועי רוטברג שהיה מפקד האזור של קיבוץ נחל עוז ונרצח בידי פלסטינים. מעל קברו הטרי הוא מתח באופן חריג ביקורת על הממשלה, שנמנעה באותם ימים מביצוע פעולה צבאית רחבה ברצועת עזה.
"לא מן הערבים כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי", אמר אז דיין, שכיוון את דבריו לאלו המסרבים להכיר בטענה כי כוחה של ישראל נבנה מעצם הנחישות והשאיפה להיות "נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים". אחרת "ייכרתו חיינו".
מכאן שהבעיה העיקרית טמונה בתוך ישראל ולא באויביה. כל חייל בצה"ל צריך לדעת שישראל מוכנה להקריב למענו מחירים כבדים, גם אם הוא חוזר בארון ולבטח אם אנו יודעים שהוא נותר בחיים.
לצד זאת צריך לדעת כל ארגון טרור כי הוא ישלם מחיר קשה וכואב על כל ניסיון חטיפה ולבטח על חטיפת חייל ישראלי. אני בעד תשלום כואב לשחרור אסירים - אך לא באמצעות התשלום נרתיע את האויב מלחטוף חיילים בפעם הבאה, אלא רק באמצעות פעולות צבאיות ברורות ואפקטיביות.
נא להמתין לטעינת התגובות
