דו קרב מיותר

לאור התככים הפוליטיים והמשילות האפסית, בן כספית קורא לשנות את שיטת המשטר לאלתר

בן כספית | 25/6/2008 6:01

רק לפני שנה אחת הם נפלו איש על צוואר רעהו כצמד נאהבים שמתאחד מחדש אחרי שנות דור. אהוד אולמרט ואהוד ברק עשו יד אחת, חלמו על היום שבו ייפטרו מעמיר פרץ ויוכלו, סוף סוף, להצעיד את ישראל קדימה בגאון. אחד ראש ממשלה, השני שר ביטחון. ברית נושנה ויציבה שקורמת, סוף סוף, עור וגידים בצמרת המדינה, לתפארת עם ישראל. "אם אני אמא של גלעד שליט, או אשתו של אודי גולדווסר", אמר אתמול מישהו מהצמרת הגבוהה של המערכת הממלכתית בישראל, "אני בא לשני אלה, נכנס איתם לחדר סגור, ופשוט נותן להם מכות רצח. זה מה שמגיע להם". דעה דומה, אגב, נשמעת גם במסדרונות מערכת הבטחון. ככה, אומרים כולם, אי אפשר להמשיך.

יכול להיות, אגב, שזה ימשיך. המגעים להגיע לפשרה בין שני האהודים נמשכו אתמול עד השעות הקטנות. אכן, שעות קטנות מאוד עוברות על שניהם. אהוד ברק, שפשוט לא סובל מרות של מישהו אחר ולא יודע איך לחיות עם בכיר ממנו, הבין שנקלע לגיא הריגה. טוב, הוא כבר לא יוכל לצאת מזה. ברק עשה בחייו הרבה מאוד אופרציות מסובכות ומורכבות. הבעיה היא, שמעולם לא עשה משהו פשוט. אולמרט, לעומתו, עשה בחייו דברים עקומים רבים. אין תרגיל פוליטי משולי הספר שהוא לא מכיר. דבר ישר אחד, עוד טרם הספיק לעשות.

שני אלה, ביחד, מייצרים משוואה עם יותר מדי נעלמים. כמו שברק אוהב. אתמול הוא שיגר לכיוונו של ראש הממשלה 4-5 שליחים, כמו שהוא אוהב, במאמץ למצוא פתרון. הכל כל כך מסובך אצלו. ברק אומר שההצבעה בקריאה טרומית לא משמעותית. אחר-כך, הוא מבטיח, נעצור את זה. ממול, אנשיו של אולמרט, אומרים שאין דבר כזה. אי אפשר יהיה אחר-כך לעצור את זה. אם אתה רוצה בחירות, בבקשה. בוא לבחירות. בגלוי, בראש מורם.

אולמרט מציע לברק התאבדות משותפת. קבר אחים מפואר. ברק מהסס. שניהם משדרים, כלפי חוץ, נחישות ושפתיים חשוקות. שני גברים בצהרי היום. אלא שבתוך המסבאה, על הבר, ממתין בסבלנות גבר שלישי. שמו בישראל בנימין נתניהו. הוא מקווה ששני האקדוחנים שבחוץ ידייקו. הם מתפללים לפספס. העניין הוא, ששניהם צריכים לפספס ביחד.

שיטת ממשל חדשה

ישראל ראויה להנהגה אחרת. לשיטת ממשל אחרת. למצב בו ראש ממשלה ממנה, לתפקידים הקריטיים, אנשי מקצוע. למציאות בה לא הכל פוליטי ולא מערבים שיקולים אישיים וענייני בחירות ותככי קומבינה בדילמות גורליות. יכולת המשילות במצב הנוכחי שואפת לאפס. לאולמרט אישיות בעייתית, אבל לא יכול להיות שגם עם עמיר פרץ וגם עם אהוד ברק יגיע, בסופו של דבר, לאותו מצב בדיוק. אפשר להיזכר בבנימין נתניהו ואיציק מרדכי. הדרך היחידה האפשרית בישראל להגיע לתיאום מוחלט בין ראש הממשלה לשר הביטחון, לטובת המדינה, היא שראש הממשלה יהיה גם שר הבטחון. בכל מצב אחר, הכאוס משתלט.

ככה

אי אפשר להמשיך. לא כשתקיפה על איראן נמצאת על הפרק (נושא שעלה בשיחות אולמרט-סרקוזי), לא כשהרגיעה בעזה מתערערת, לא כשגלעד שליט כבר שנתיים בשבי, חיזבאללה מתעצם בצפון והעיסקה איתו מתעכבת.

ישראל זקוקה ליציבות שלטונית. למנהיג שיקבל את המפתחות של המדינה על סמך מצע ברור ומדוייק, שלא יוכל לחזור בו מעקרונותיו, שיהיה חופשי מחקירות ולא יצטרך לחשב את קיצו מחדש בכל בוקר. כל מצב אחר, תחת כל ראש ממשלה, יוביל אותנו בחזרה למצב בו אנו שרויים היום. כל מה שנשאר, זה למצוא את המנהיג הזה, ולשנות את השיטה. בשני המקרים, הסיכוי אפסי.