מי ישמור על שומרי המסורת
בזמן שש"ס נלחמת על המסורתיות מול הרפורמים והקונסרבטיבים, כדאי למחנכי ורבני הציונות הדתית לראות איך לא מאבדים את המסורתיים, ומצליחים ליצור קשר בינם לבין עם עולם הערכים היהודי והאמונה שהם מביאים מהבית. ציפי חוטובלי
הסיבה לכך שהתנועה הקונסרבטיבית והרפורמית לא מהווה איום משמעותי על האורתודוקסיה בארץ, אינה נובעת רק מהמונופול הרבני האורתודוקסי, אלא בעיקר מכך שהפורמט האמריקאי, שמספק ליהודי האמריקאי קהילה תומכת למימוש הזהות היהודית, אינו רלוונטי לישראלי, שמרגיש יהודי, בעצם החיים בארץ.
ומי שבאמת רוצה להכיר את היהדות, יעדיף לעשות את זה דרך הדבר האמיתי. אבל דווקא הקבוצה המסורתית היא זו שצריכה להדאיג אותנו, בעיקר בגלל העתיד המעורפל שלה.
כשאומרים "מסורתי" לרוב עולה לנגדנו דמות עממית, ממוצא מזרחי, שנוהגת ללכת לבית הכנסת בערבי שבתות וחגים, להדליק נרות שבת, ולשמור על מטבח כשר.
לכאורה, זה עדיף על פני בורות חילונית, ואנטי דתיות, אבל זה לא מספיק. וזה בעיקר לא מחזיק מעמד.
מישהו אמר לי פעם שאין דור שלישי לחילוני הישראלי, כי הדור השלישי או יורד מהארץ או חוזר בתשובה.
גם אם התיאור הזה אינו תואם באופן מדויק את המציאות של הדור השלישי לחילוניות, אפשר להחיל אותו גם לגבי "המסורתיים", למסורתיות אין דור שלישי.
על שלושה דברים עומד העולם הדתי היהודי: על האמונה, על התורה, ועל קיום המצוות. המסורתיות היתה מבוססת בעיקר על האמונה התמימה, שקשה לה מאוד לשרוד בעולם שיש בו פתיחות להשכלה. עולם דתי שלא יספק תשתית עומק למאמיניו, מעבר לפולקלור, יקרוס מול השטף התרבותי של העולם המערבי החילוני.
המסורתיים לא הקיפו את עצמם בחומות ההגנה של הציבור החרדי, הם חיים עם תקשורת והשכלה כללית, הבועה המסורתית שניסתה ש"ס לטפח דרך רשת החינוך 'אל המעיין' אולי מגוננת
האמת היא שבמובנים רבים הקבוצה המסורתית היא החמצה גדולה של הציונות הדתית.
במקום לרוץ ולנסות להיות גשר לחילוניים, היתה הציונות הדתית צריכה לספק קודם כל בית אמוני לציבור המסורתי, שהצורך שלו לקבל הכרה והנהגה בא לידי ביטוי בהצלחה הפוליטית של ש"ס.
בזמן שש"ס נלחמת על המסורתיות מול הרפורמים והקונסרבטיבים, כדאי למחנכי ורבני הציונות הדתית לראות איך לא מאבדים את המסורתיים, ומצליחים ליצור קשר בינם לבין הלימוד התורני המעמיק עם עולם הערכים היהודי והאמונה שהם מביאים מהבית.
יש פירוש פמיניסטי מאוד מפתיע של הכלי יקר (ר' אפרים מלונטשיץ, פראג, 1550-1619) שמדבר על הטעות שעשה משה בכך שבחר לשלוח אנשים ולא נשים, למלאכת ההכנה לכניסה לארץ.
וכך הוא אומר על הפסוק "שלח לך אנשים" (כלי יקר,במדבר, יג', ב): "לכך פרט אנשים, לפי שאמרו רז"ל שהאנשים היו שונאים את הארץ ואמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה, והאנשים היו מחבבות את הארץ, ואמרו "תנה לנו אחוזה", ועל כן אמר הקב"ה, לפי דעתי שאני רואה בעתיד, היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה...".
גם ההפטרה מספרת לנו על גיבורה נשית, רחב, שבביתה מתחבאים שני המרגלים ששלח יהושע. המרגלים של ההפטרה באים לתקן את חטא המרגלים ששלח משה, שלא היה בכך שאמרו שהארץ אינה טובה, (הם מתארים את הארץ כארץ זבת חלב ודבש) אלא שבסופו של דבר, הם מתייאשים מיכולתם לנצח את העמים היושבים בה:"אפס כי עז העם היושב בארץ".
המרגלים של יהושע נשלחים לתקן את הטעות התדמיתית הזאת, ומי שעוזרת להם במשימה היא רחב, לא רק בכך שהיא מחביאה אותם אצלה בעלית הגג, אלא בעיקר בחיזוק המורלי שהיא מספקת להם, כמודיעין פנים לרחשי הגויים: "ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם".
גם היום, נראה כי הבעיה האמיתית שלנו במלחמה על הארץ היא האמונה בכוחנו לנצח את האויב. אנחנו בוחרים בהסכם רגיעה מדומה עם החמאס, מחשש להיכנס למלחמה עם אויבינו, וחוזרים על הטעות היסודית של חטא המרגלים. לפעמים צריך גורם מבחוץ שיחזק את הרוח. ואולי פשוט צריך לשמוע יותר את קולות הנשים.
נא להמתין לטעינת התגובות
